ח"כ ברקו, אלו הבעיות הבוערות בחיי הנשים שסביבך
לפי ח"כ ברקו, דיון על הטרדות מיניות בצבא אותו הציעה ח"כ סולימאן לנהל בוועדה למעמד האשה בראשותה - הוא שיח של התקרבנות. עכשיו ברקו והשרה רגב דורשות לפטר את יו"ר הוועדה, שלא מוכנה להתיישר לפי החליל שלהן. פמיניזם לא מתחיל ונגמר בזכות לירות בנשק
איך חברת כנסת שכל תרומתה לחיים הפוליטיים מסתכמת בגילוי המרעיש שאין עם פלסטיני בגלל שאין בערבית פא-פא-פא, מעזה לבקש את פיטוריה של חברת הכנסת עאידה תומא סולימאן מראשות הוועדה לקידום מעמד האישה?
הלהקה בניצוחה של ברקו, צברה בימים האחרונים תאוצה עם הצטרפותה של מירי רגב. יחד הן החלו במנגינת השנאה, הבורות וההסתה כנגד חברת הכנסת הערבייה, הפמיניסטית והקומוניסטית שמובילה את הוועדה בהצלחה רבה, לכל הדעות.
ח"כ ענת ברקו הצהירה אתמול מעל גלי הרדיו (דקה 1:40) שדיון על חיילות צה"ל בוועדה לקידום מעמד האישה צריך להיות על "העצמת נשים", ולא כפי שהציעה יו"ר הועדה ח"כ סולימאן – על הטרדות מיניות בצבא הישראלי. "חיילות כקרבן זה משהו שהיא מאד אוהבת" אמרה ברקו על הצעתה של יו"ר הוועדה, והסבירה שהיא מתנגדת כי "את הקורבנות צריך לשים בצד".
מדבריה של ברקו נראה כי לדעתה הפמיניזם רק צומח בצבא, וכל הדיונים על נפגעות אונס ותקיפה מינית, עוני והדרה של נשים – הם חלק משיח מתקרבן שאבד עליו הכלח. לפי התאוריה של ברקו, צריך לצייד את הצעירות היהודיות בארטילריה כבדה כדי לכבוש את עולם הגברים החסון.
העם היהודי, המנוטרל ממנת היתר של ההסתה והשנאה אותה הוא מקבל ממנהיגיו, צפה אתמול גם במחזה ההתלהמות המזעזע נגד חברת הכנסת חנין זועבי,שלא הוסיף כבוד והערכה למשכן הלוהט, וכמובן לא ביטל את ההסכם המתסכל עם תורכיה. אז את מי אפשר לתקוף כאשר כולם עצבניים על ראש הממשלה והשרים שהצביעו בעד ההסכם? בשביל זה יש ח"כ או שניים מהרשימה המשותפת, שק החבטות התורן.
> לעמוד לצד חנין זועבי כדי לא להתעורר אופיר אקוניס
חברת הכנסת ענת ברקו (צילום: מרים אלסטר, פלאש90)
אבל הפעם גם ח"כ עאידה תומא סלימאן על הכוונת. אז בהזדמנות זו, אני רוצה להאיר בפני חברת הכנסת ברקו והשרה רגב כמה דברים בקשר למציאות חייהן של נשים בישראל, ובכלל.
קודם כל, אני מרשה לעצמי להסביר לח"כ ברקו – כשאת שמה את "העצמת נשים" מעל ל"התקרבנות", את חוטאת לבעיות הבוערות בחייהן של הנשים. יש כמה סוגים והתפתחויות של
הפמיניזם לאורך ההיסטוריה במקומות שונים בעולם. ההתפתחות של השיח הפמיניסטי והזהות שלנו כנשים היא תולדה של מצב פוליטי, כלכלי, חברתי, עדתי, מיני ועוד, כך שכל אישה נמצאת במקום המשאיר חותם אחר על זהותה.
אם את עדיין מאמינה שנשים צריכות להתנהג, להיראות ולחשוב כמו גברים כדי להיות שוות לגברים – את עדיין "תקועה" בשלב ההתחלתי של המהפכה.
זה בסדר, לא נורא, הרבה נשים וגברים פריבילגיים עדיין מאמינים שזה "תלוי רק בך" ואת אחראית על כל מה שקורה לך. אם הוטרדת או נאנסת בצבא, ברחוב או במשפחה כנראה ההתנהגות "הנשית" הביאה עליך את האסון הזה. ואולי זה בעצם לא אסון, זה חלק מהחיים. קומי, תתעשתי ותמשיכי להלחם בפלוגה שלך, תחת פיקודו של הקצין הנערץ – זאת העצמה אמיתית על פי ברקו.
בחרת בשפה של כוח ודיכוי, אותה שפה שמאיימת על נשים
החדשות הטובות הן, שהשלב הזה עתיד לעבור לך. אם תצטיידי בצניעות ותפקחי עיניים תביני שנשים נתקלות בהרבה מחסומים, מבניים חברתיים ויחסי כוח בדרך לשוויון – מילה בעייתית לנשים כמוני, שמחפשות הרבה מעבר לשוויון.
אני מחפשת הכרה, הבנה, מקום שמקבל אותי כמו שאני, לשם שינוי. שפה שמשרתת נשים שאינן חלק מהקבוצה ההומוגנית והחזקה אליה את משתייכת, כמו למשל נשים פלסטיניות, סליחה – "בנות מיעוטים שהיו בפלסטין לפני קום המדינה", מזרחיות, חרדיות, שחורות ועוד. כל קבוצה נמצאת במקום אחר ביחס לקהילה שלה, ביחס לעצמה וביחס לחברה הישראלית בכלל.
כשאת בוחרת להגדיר את זה כשיח "קרבני" שלא מדבר אלייך, כמו שאמרת בראיון הרדיו שזכית לו בעקבות התרגיל הפוליטי הקטן, את מתייחסת לדיונים על סוגיות שעל סדר יומן של מיליוני נשים: הפיקוח הגברי על נשים יהודיות במקוואות, עגונות ומסורבות גט, חסרות מעמד, חזקת הגיל הרך, נערות מודרות בחברה, שירותי בריאות הנפש לנשים, רצח נשים בישראל, נשות הכותל, ייצוג נשים ברשויות מקומיות, בריאותן של נשים, הפרדה במחלקות יולדות, שירותי רווחה בכפרים לא מוכרים, פגיעות מיניות במשטרה ובמד"א, חוסר הביטחון האישי של נשים בישראל, עובדות קבלן, ועוד אין סוף נושאים שנידונו בשנה האחרונה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, אותה ועדה שאת מבקשת לפטר את העומדת בראשה.
חברת הכנסת ברקו, הצלחת להוכיח, שוב, שלא מספיק להיות אישה כדי להאמין ולתמוך בכוח הנשי. הוכחת לנו שוב, לכל הפעילות בשטח, שכאישה יהודייה וציונית את לא יכולה לסבול אישה דעתנית שחושבת אחרת ממך. מיהרת לצאת במאבק צעקני, רווי שנאה והסתה, כדי להגיד לעם ישראל כי "הוועדה בראשות האישה הערבייה מדירה חיילות מהדיונים שלה".
ח"כ סולימאן ענתה במקצועיות ובאותו יום שצפוי להיות יום שלם בנושא, ולא באחריות שלה – כי בצבא היא לא מבינה (את יודעת, בכל זאת ערבייה). אך את בחרת להשתמש בשפת הכוח והדיכוי, אותה שפה שמאיימת על נשים מכל הגוונים והסוגים. כמו שאת בוודאי יודעת.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
