במה שונה הגזענות של התושבים בעפולה מזו של חברת 'באמונה'?

"הַשְּׁכֵנִים אֵינָם טוֹבִים בְּעֵינֵי. אֵיךְ אֵשֵׁב אֲנִי חֲזִיר, לָבָן בֵּן לְבָנִים מִיָּמַי בְּרֵאשִׁית, בכפיפה אַחַת עִם חֲתוּלָה כושית! לֹא נָאֶה לִי וְלֹא יָאֶה לִי".

**

המציאות הישראלית שיגרה אותנו בתוך פחות משבוע ימים פעמיים אל הבניין הידוע של לאה גולדברג, שבו איש לא מוצא את שכניו ראויים דיים לקרבתו. פעם אחת היתה זו הפרסומת המבחילה של חברת 'באמונה', שהבטיחה לציבור הדתי-לאומי האשכנזי שכונה נקייה ממזרחים בקרית גת, ופעם אחרת היו אלה חלקים מתושבי עפולה שהזדעקו נגד זכייתם של אזרחים פלסטינים במכרזים לקרקעות בשכונה הנושאת את השם המבטיח "מורדות עפולה הצעירה". אחרי האחרונים החרו החזיקו תושבים מאופקים, שהזדעקו נגד רכישת קרקעות בעירם על ידי אזרחים בדואים תושבי האזור.

אך בעוד שהפרסומת של חברת 'באמונה' עוררה גל של ביקורת חריפה הן מצד הציבור והן מצד נבחרי ציבור (כנה או צבועה יותר או פחות), ובמיוחד, כמתבקש, מצד אלה המזוהים עם המאבק המזרחי, עיון בהתבטאויות של חלקים מאותם פעילות ופעילים מזרחים מעלה כי בעוד עלינו לגנות באופן נוקב וחד משמעי את הגזענות של חברת 'באמונה', את "הטענות" של אותם תושבי עפולה עלינו "להבין בהקשר הרחב".

זה נשמע רעיון טוב, להבין דברים בהקשרם הרחב יותר ובאופן כללי לראות דברים במורכבותם, והלא אין תופעה חברתית שאיננה מתרחשת בתוך הקשר. גם לגזענות של בנצי גופשטיין וברוך מרזל יש הקשר, ואפילו לזו של חברת 'באמונה'; האם היה עלינו להתעכב על כל מרכיביה הסוציולוגיים, הכלכליים, החברתיים וההיסטוריים לפני שקראנו להם בפשטות גזענים? מה מייחד, אם כן, את המקרה העפולאי?

**

שיקחו אותם לתל-אביב

על שאלה זו ניתנו מספר תשובות. את הטיעון המרכזי בכתב ההגנה המשונה הזה על אותם תושבים בעפולה (ובוודאי שלא 'תושבי עפולה' בהכללה) ניתן לנסח כך: "אתם, תל-אביביים ליברליים בעיני עצמם, שלא מוכנים לגור לא ליד ערבים, לא ליד מזרחים, לא ליד פליטים וכו', מוטב שתשתקו. נראה אתכם מזמינים את 48 המשפחות הערביות לגור לידכם".

הטיעון הזה צורם בכמה רמות. ראשית, ועל כך כתבתי כבר בעבר, יש משהו מטריד מאוד בעובדה שהפלסטינים הופכים שוב ושוב למקל איתו חובט השיח המזרחי בשמאל האשכנזי. למעשה, על פי טענה זו הפלסטינים עצמם – והמציאות איתה הם נאלצים להתמודד – לגמרי לא קיימים. מה שקיים הוא רק "צקצוקי הלשון" של שמאלנים תל-אביביים, זה העוול הגדול באמת שעליו יש להעיר ולהאיר ולא, נניח, העובדה שהרוב היהודי רומס פעם נוספת את זכויותיו של המיעוט הפלסטיני בגסות.

אבל היחס האינסטרומנטלי לפלסטינים מגיע לשיא הבוטות שלו בהצעה המתריסה לתל-אביביים להזמין אליהם את המשפחות הערביות, משל היו חפץ שניתן פשוט להעבירו מפה לשם בהתאם למידת הנאורות של היהודים המתדיינים עליהם מעל ראשם. ואיך היינו אנחנו, המזרחים, מגיבים לו בתגובה לסרטון של חברת 'באמונה' היו האחרונים מגיבים "אתם מבקרים אותנו שאנחנו לא רוצים לגור ליד מזרחים? נראה אתכם לוקחים אותם אליכם!"? מה היינו אומרים אז?

היו שמחו על עצם ההשוואה בין הפרסומת של 'באמונה' ובין תגובתם של אותם תושבים בעפולה, כיוון שהגזענות של הראשונים זוכה לתמיכה ממסדית ועל כן היא "גזענות של החזק". ואני שואלת: והגזענות של אותם תושבים, כנראה מזרחים ברובם, נגד שכניהם-לעתיד הפלסטינים, מהי? האם הגזענות הזו לא זוכה לתמיכה ממסדית שמזינה כל נים מורעל בה? האם היא לא מבטאת את המהות המזוקקת ביותר של הממסד, המבוסס על דיכוי שיטתי של האוכלוסיה הערבית ועל עליונות יהודית?

נכון שביטויים של גזענות מזרחית כלפי ערבים, בעיקר בפריפריה, הם תוצר של עשורים של אפליה ודיכוי שהובילו את המזרחים להתקוטט עם התושבים הערבים על הפירורים שזרקה להם הציונות בתחתית שרשרת המזון הישראלית, ובמקביל ליבו מגמות של לאומנות משתלחת. אבל השאלה לשם מה אנחנו נדרשים לדיסקליימר הזה בכל פעם שאנו נתקלים בביטויים של גזענות אנטי-ערבית בקרב ציבורים מזרחים? האם זה כדי ללכת ולומר להם "אחים מזרחים יקרים, עבדו עליכם, דפקו אתכם והסלילו אתכם לשנוא ערבים כדי להשתמש בכם כפיונים במשחק הציוני האשכנזי שלנצח יראה בכם את חוטבי העצים ושואבי המים שלו, לא משנה כמה תתעבו את הערבי שלידכם ובתוככם"? האם לא נואשם אז על ידי אותם פעילים בדיוק בהתנשאות וניכור? ואם לא לשם כך אנחנו מקפידים להזכיר את כל ההיסטוריה של הדיכוי המזרחי בכל פעם שאנחנו נתקלים במופעים של גזענות מזרחית אנטי-ערבית, אז באמת, לשם מה? רק כדי לסתום לאשכנזים השמאלנים את הפה? רק כדי שהם לא יהיו זחוחים ומבסוטים כל כך על הגב של המזרחים? אם זאת הפכה להיות תכלית המאבק המזרחי, אנחנו בבעיה גדולה בהרבה ממה שנדמה.

נדל"ן בשירות הנדסת המרחב

זה לא מקרה ששני הסיפורים האחרונים – סרטון 'באמונה' ומחאת התושבים בעפולה – מתרכזים סביב סוגיות של נדל"ן וקרקעות. שני הכלים האלה – נדל"ן וקרקע – היו מאז ראשית ימי המדינה (ואף קודם לכן) האמצעים האפקטיביים ביותר דרכם ביקשה הציונות להנדס דמוגרפית את מרחבי שליטתה. זה מתבטא באופן שבו ניתבה את המהגרים המזרחים ליישובי הספר שכוחי האל, אותם המשיכה להזניח במשך עשורים, וזה מתבטא בעובדה שמאז הקמתה, מדינת ישראל לא בנתה ולו יישוב ערבי אחד חדש.

מי שמבקש מאיתנו "להבין" את הגזענות המזרחית נגד שכנות עם פלסטינים, מבקש מאיתנו למעשה "להבין" את כל התפיסה הקולוניאליסטית הציונית ולהכילה, רק משום שהיא אמנם דופקת את שתי האוכלוסיות גם יחד, אבל נותנת למזרחים פריבילגיות מסויימות מתוקף השתייכותם להגמוניה הלאומית האתנית. בקשה זו לא רק שאיננה מוסרית מן היסוד, אלא אף חסרת תוחלת בתכלית: לא משנה כמה נבוז לשכנינו הערבים, אנחנו המזרחים נישאר תמיד החתול השחור והדחוי בוילה הציונית בג'ונגל המזרח תיכוני. המירב שנוכל להשיג הוא הזכות לעקם את האף בסלידה כשתבוא הקוקיה לשכור דירה בבניין.

> אילו בנט היה מגלה רגישות לגזענות אנטי-מזרחית כמו להטרדות מיניות