האשה הראשונה שתכהן כנשיאת ארה"ב, כנראה

שלושה שבועות לפני הבחירות שיכריעו מי תעמוד בראש המעצמה החזקה ביותר בעולם, ניתן לומר שאם היה מדובר בקמפיין בחירות רגיל, כבר אפשר היה להכריז על הילרי קלינטון כמנצחת הוודאית. אלא שמערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2016 היא אולי הרחוקה ביותר אי פעם ממערכת בחירות נשיאותית רגילה.

נתחיל בסקירת מערכת הבחירות עד עכשיו והמצב שבו היא נמצאת היום. בחודש אוגוסט, אחרי חודשים של התלכלכות ויצירת שערוריות על בסיס יום יומי מצד טראמפ עוד בשלב הפריימריז, ולאחר שכנס המפלגה הדמוקרטית שבו נבחרה קלינטון כמועמדת הדמוקרטית הוכתר כהצלחה מסחררת, נראה היה שהקמפיין של טראמפ נמצא על הקרשים, והסקרים חזו נצחון מובהק לקלינטון. בשלב הזה, טראמפ החליט על שינוי גישה מוחלט. הוא החליף (בפעם השניה) את מנהלי הקמפיין שלו, ושכר את אשפית התקשורת המבריקה קלי-אן קונווי כמנהלת הקמפיין, ואת סטיב בנון, שהיה עד אותו הרגע מנהל אתר הימין הקיצוני Breitbart.com לתפקיד מנכ"ל הקמפיין.

ככל הנראה על פי הוראתה של קונווי, טראמפ שינה גישה. הוא התרגל להקריא מטלפרומטרים ולהיצמד לתסריט, מספר השערוריות שעורר צנח לסביבות האחת לשבוע, והוא עשה מאמץ מובהק להציג את עצמו כאדם מכובד שראוי להיות נשיא ארצות הברית. זאת לאחר המתקפה המוצלחת והמתמשכת מצד קלינטון, שלפיה לטראמפ אין את הטמפרמנט והאישיות הדרושים למשרה הרמה ולאחריות הכבדה שמגיעה איתה.

שינוי הכיוון של טראמפ נחל הצלחה משמעותית. הסקרים שפורסמו ממש לפני הדיבייט הנשיאותי הראשון בסוף חודש ספטמבר הראו שטראמפ סגר פער משמעותי ונמצא בהפרש של אחוז או שניים בלבד מקלינטון. כאן יש להזכיר שבניגוד למה שנכתב לעתים, שיטת האלקטורים האמריקאית דווקא משחקת לטובתו של טראמפ, מאחר שרבים מהבוחרים הדמוקרטים מרוכזים במדינות "כחולות" מאוד, כלומר מדינות שבהן אחוז תמיכה גבוה מאוד בהילרי לא מיתרגם ליותר אלקטורים עבורה. וכך, גם מבחינת האלקטורים, המירוץ לפני שלושה שבועות היה נראה צמוד מאוד.

> צפו: שוטרים התאמנו עם רימוני הלם בין אזרחים ברחובות ירושלים

אבל אז הגיע הדיבייט הראשון, אליו הגיע טראמפ לא מוכן מספיק. הופעתו הגרועה של טראמפ (שעבורו היה זה הדיבייט אחד-על-אחת הראשון בחייו) כללה תשובות סתומות או גרועות בעניינים רבים, הודאה למעשה בכך שהוא משתמש בפרצות בחוקי המס האמריקאים כדי להתחמק לחלוטין מתשלום מיסים פדרליים, שפת גוף חסרת מנוחה, אינספור התפרצויות לדבריה של קלינטון, שנתפסו כהתנהגות בריונית ולא מכובדת, ואפילו כמות מדהימה של נחירות ומשיכות באף, שגרמו למספר פרשנים לתהות האם טראמפ מכור לקוקאין.

לאחר הנצחון המובהק של קלינטון בדיבייט הראשון, הפער לטובתה בסקרים החל לתפוח שוב. רגע לפני הדיבייט השני, שנערך לפני שבוע, נחשפה קלטת "אקסס הוליווד" בה הוקלט טראמפ ללא ידיעתו כשהוא מתרברב ביכולתו לתקוף מינית נשים ולא לשלם על כך שום מחיר בגלל מעמדו כסלבריטי עשיר. בדיבייט עצמו, כשנשאל על ידי המנחה אנדרסון קופר מרשת CNN האם אי פעם תקף נשים מינית, טראמפ שינה קודם נושא והתחיל לדבר על דאע"ש, ורק כאשר קופר התעקש ושאל בפעם השלישית, טראמפ שרבב הכחשה שאי פעם תקף מינית אשה, וטען שמדובר בסך הכל ב"דיבור של חדר הלבשה".

תירוץ "חדר ההלבשה" חזר אליו כמו בומרנג משולש: קודם, מספר רב של ספורטאים אמריקאים יצאו בהצהרה שלפיה התרברבות בתקיפות מיניות איננה חלק מ"דיבור חדר ההלבשה" שלהם, ושהם מעולם לא שמעו או אמרו דברים כאלה בחדר ההלבשה. שנית, פרשנים ובעיקר פרשניות רבות העירו על כך שהסביבה שבה הוקלט טראמפ לא היתה חדר הלבשה, אלא סביבת עבודה, בה צולמה תוכנית ריאליטי, ושההערות הפוגעניות של טראמפ כוונו ישירות כלפי מנחה שכעבור מספר רגעים היתה חלק מסביבת העבודה הזאת.

התרברבות מפלילה

הבומרנג השלישי והגדול ביותר שחזר אל טראמפ, ואולי ייזכר בעתיד כרגע שבו סיכוייו של טראמפ לראות את הבית הלבן מבפנים נגוזו סופית, היה כשנשים שדונלד טראמפ תקף מינית לאורך השנים כעסו כל כך על השקר הבוטה שהוא אמר מול מיליוני צופים, שהן החליטו לפרסם את סיפוריהן.

שני הסיפורים הראשונים התפרסמו בניו-יורק טיימס. אשת העסקים ג’סיקה לידס סיפרה שטראמפ תקף אותה מינית כאשר היא ישבה לידו במחלקה הראשונה בטיסה בשנות השבעים, ורייצ’ל קוקס, אז מתמחה בת 22 במשרד נדל"ן שהיה ממוקם במגדל טראמפ בניו יורק, שסיפרה שטראמפ נישק אותה בפה בכוח רגע לאחר שפגש אותה כשהם חיכו למעלית במגדל, בשנת 2005. כאשר טראמפ השתולל ואיים לתבוע את העיתון, עורך הדין של העיתון כתב בתגובה כי לא ייתכן שהפרסום פגע בשמו הטוב של טראמפ, מאחר שטראמפ פגע בשם של עצמו כאשר התרברב באותם המעשים בדיוק.

מיד לאחר מכן, עיתונאית המגזין פיפל נטשה סטויינוף חשפה כי טראמפ תקף אותה מינית בעת שהגיעה לערוך עימו ראיון לכבוד יום השנה הראשון לנישואיו לאשתו השלישית והנוכחית, מלניה. מאז קצת קשה לעקוב אחרי כל הסיפורים שפורסמו, שכוללים גם מתחרות בתחרות היופי לנערות שניהל טראמפ, שטענו שהוא נכנס לחדר ההלבשה בכוונה בשעה שהיו ערומות, וכן את אשתו הראשונה של טראמפ, איבנה, שאמרה בעבר שטראמפ אנס והכה אותה בזמן שהיו נשואים. בסך הכל, כתריסר נשים כבר האשימו את טראמפ בתקיפות מיניות ואלימות, ונראה שיש עוד סיפורים (ועוד הקלטות) בדרך.

> "מפציר בכם לעשות מעשה": דברי מנכ"ל בצלם במועצת הביטחון

אולי הדבר הגרוע ביותר בשלל ההאשמות שהתפרסמו נגד טראמפ בימים האחרונים הוא שרובן מתארות בדיוק את דפוס התוקפנות המינית שטראמפ עצמו התרברב בו בהקלטה ובהזדמנויות אחרות.

עוד מוקדם מידי לדעת האם חשיפת פניו של טראמפ כעבריין מין סדרתי תגרע עוד יותר ממעמדו  בסקרים או רק תייבש את הבטון שישאיר אותו בעמדת המפסיד הכמעט ודאי בבחירות. אבל ניתן לומר שטראמפ חזר בשלושת השבועות האחרונים לפגר אחר קלינטון בהפרש גדול, שאפילו רבים ממנהיגי המפלגה הרפובליקנית בעבר ובהווה נוטשים את ספינת טראמפ הטובעת ומסירים את תמיכתם בו, ושבהיסטוריה של הבחירות לנשיאות ארה"ב לא נמצא שום תקדים למועמד שעשה קאמבק מהעמדה שבה נמצא טראמפ כרגע, בזמן המועט מאוד שנותר עד השמיני בנובמבר.

זה לא נגמר עד שזה נגמר

לכן, אם היה מדובר במערכת בחירות רגילה, ניתן היה כבר עכשיו להכריז על זהותה של הנשיאה הראשונה של ארה"ב. אלא שכמעט מכל בחינה שהיא, הבחירות האלה הן בשום פנים ואופן לא בחירות רגילות.

מדובר בשני המועמדים הכי פחות פופולריים בהיסטוריה של הבחירות לנשיאות ארה"ב, לפחות מאז שיש סקרים שמודדים את דעתם של הבוחרים על המועמדים בנפרד מנטיית ההצבעה שלהם (מה שנקרא באנגלית favorability).

הילרי קלינטון נתפסת, ובצדק רב, כפוליטיקאית מושחתת עם עמדות שמרניות בתחומים רבים, שקשריה לבעלי ההון ולתאגידים נחשפו פעם אחר פעם. לזאת יש להוסיף גם את העובדה הפשוטה שקלינטון היא אשה, והסקסיזם בחברה האמריקאית עודנו נפוץ מאוד, מה שפוגע בתמיכה בה, אולי אפילו יותר מכל פרשיות השחיתות שלה ומתדמיתה כפוליטיקאית שמרנית המייצגת את הממסד הישן והשנוא על ידי רבים.

> כאמא פלסטינית אני דורשת: נתניהו, תתנצל!

טראמפ מצדו, הרוויח את התואר "המועמד הכי פחות פופולרי בהיסטוריה" ביושר רב. ניתן למלא עמודים רבים בכל הפדיחות, האמירות והמעשים הפוגעניים לאורך הקמפיין של טראמפ, שכל אחד ואחד מהם לבדו היה אמור לגמור את הקריירה של פוליטיקאי רגיל.

קשה לחשוב על קבוצה מדוכאת בחברה האמריקאית שטראמפ לא פגע בה: קודם הוא פגע בשחורים כאשר התעקש על תיאורית הקונספירציה הגזענית שלפיה ברק אובמה לא נולד בארצות הברית ולכן איננו הנשיא החוקי, ולאחר מכן כאשר התמהמה רבות בהתנערות מהתמיכה שלה זכה מצד הקו-קלוקס-קלן וקבוצות גזעניות וניאו-נאציות אחרות, ואפילו שיתף מספר פעמים פוסטים שהגיעו מפורומים וקבוצות גזעניות וניאו-נאציות.

את הקמפיין שלו הוא פתח בהכרזה שמקסיקנים הם אנסים ופושעים ולכן הוא יקים חומה בין ארה"ב למקסיקו, ולאחר מכן הכריז שיגרש מיליוני היספנים שאינם אזרחים ביום הראשון שלו כנשיא. הוא הכריז שיאסור על כניסת מוסלמים לארצות הברית, ולאחר מכן נאלץ לחזור בו, אבל רק בערך. הוא אמר דברים שצריכים לזעזע כל אדם שפוי בנוגע להפצת נשק גרעיני והשימוש בו, על פתיחה במלחמות חדשות מסביב לעולם ועל ביצוע רצח עם (“הפצצות שטיח" במונח המכובס) בסוריה.

הוא הספיק גם ללעוג לכתב נכה, להסביר שנשים שעוברות הפלה צריכות לסבול סנקציות פליליות, לריב עם משפחה שכולה של חייל מוסלמי, לזלזל בסנאטור ג’ון מקיין על שנפל בשבי ועונה בוייטנאם, להשתפך על הערצתו לדיקטטור הרצחני ולדימיר פוטין, להזמין האקרים זרים לפרוץ למערכות המחשוב של הממשל האמריקאי, לטעון שההתחממות הגלובלית היא קונספירציה שהומצאה כדי לשרת את האינטרסים הכלכליים של סין, להיתפס בכמות בלתי נתפסת של שקרים גסים (מבלי שזה יגרום לו להפסיק לחזור עליהם) ולאחרונה אפילו לעצבן ארגונים יהודיים, כאשר טען בתגובה להאשמותיו באלימות מינית כי קיימת קונספירציה עולמית נגדו, טענה שהיה לה יותר מניחוח קל של אנטישמיות. וזה באמת רק על קצה המזלג.

המפסידים הגדולים

רבים האמינו וממשיכים להאמין שבניגוד לכל חוקי הטבע הפוליטיים, טראמפ פשוט חסין מפני שערוריות. טראמפ עצמו טען שהוא יכול לירות במישהו באמצע הרחוב ואנשים עדיין יאהבו אותו. אלא שעכשיו מסתבר שטראמפ, על אף היותו מועמד מאוד לא שגרתי מכל בחינה, עדיין נתון לאותם החוקים בדיוק. נראה שיותר משכל השערוריות לקחו מטראמפ עוד ועוד קולות, הן בעיקר יצרו תקרה בלתי עבירה לאחוז התמיכה בו. בהתנהלותו, טראמפ הגביל את עצמו לתמיכה מצד קבוצה אחת בחברה האמריקאית: לבנים, בעיקר גברים, ממעמד הפועלים, ללא השכלה, ובעיקר מהדרום והמערב התיכון של ארצות הברית.

אנחנו עדים לסקסיזם וגזענות בקנה מידה מדהים שעדיין נפוצים מאוד בחברה האמריקאית, ולמעבר של בסיס התמיכה של המפלגה הרפובליקנית משמרנות לניאו-פאשיזם לבן. מיליונים רבים של אמריקאים ילכו בעוד שלושה שבועות להצביע לעבריין מין סדרתי, מגלומן עם קווי אישיות פסיכופטיים ומתעללים שעשה בשנה האחרונה כל דבר גזעני שניתן לחשוב עליו חוץ מללבוש סדין לבן וללכת לשרוף צלבים, בעיקר כדי לא להצביע לאשה.

אבל יש דבר אחד מעודד במערכת הבחירות הזאת, ואני לא מתכוונת לכך שהיא תסתיים כנראה בהשבעת הנשיאה הראשונה של ארצות הברית. טראמפ הוא לא המועמד הראשון לנשיאות שקרץ קריצה ארוכה לימין הקיצוני האמריקאי. רבות מטקטיקות ההפחדה הגזעניות שלו שימשו את רונלד רייגן בשנות השמונים. אלא שבעוד שהגזענות והסקסיזם של רייגן הביאו אותו לחדר הסגלגל פעמיים, אותן הטקטיקות והפניה לאותו חלק אפל ומכוער של החברה האמריקאית הן בדיוק מה שיביא למפלתו של טראמפ. זו לא רק הדמוגרפיה האמריקאית שהשתנתה בשלושים וחמש השנים האחרונות ונטלה מהגברים הלבנים הגזענים את היכולת להכתיר נשיאים. הסקסיזם והגזענות עצמם מסתמנים כמפסידים הגדולים במערכת הבחירות ההיסטורית הזאת, וזה באמת מרגש.

> הגיע הזמן לעשות חשבון נפש על העוול המתמשך ביותר בהיסטוריה