בירושלים גם הביטוח הלאומי מציב מחסומים בפני התושבים הערבים

כותבת אורחת: וידאד עטוה

כשבאתי ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים לפני שלוש שנים, רבים דיברו איתי על מעמדם המורכב ומצבם הקשה של תושבי מזרח העיר. ידעתי שבוודאות אפגוש את המורכבות הזאת במהלך שנות ההכשרה שלי במהלך הלימודים, אבל כשהתחלתי באמת להבין מה זאת אומרת להיות תושב מזרח ירושלים הופעתי, הזדעזעתי וכעסתי.

במסגרת ההכשרה המעשית שאני עושה בשנת הלימודים הנוכחית אני מתעסקת רבות בנושא הביטוח הלאומי במזרח העיר. העבודה שלי התמקדה בחקירת מיצוי הזכויות של תושבי מזרח ירושלים מול המוסד לביטוח לאומי. במסגרת המחקר נחשפתי לסיפורים אישיים, למגבלות מערכתיות ולסוגיות רלוונטיות שמחייבות שינוי. אציין כבר עכשיו שאחד המכשולים המרכזיים, שאפרט עליו בהמשך, הוא מכשול השפה, שמקשה על התושבים ולפעמים ממש מונע מהם לממש את זכויותיהם הבסיסיות בביטוח לאומי.

> פרויקט דימונה: הצעירים שאוספים את ההיסטוריה של ותיקי העיר

אוכלוסיית ירושלים כיום מונה כ-830 אלף תושבים. מתוכם כ-307 אלף הם ערבים תושבי מזרח העיר כ-37 אחוז מכלל האוכלוסייה. לאחר סיפוח שטחי מזרח העיר ערכה ישראל מפקד אוכלוסין, ונתנה מעמד של תושב קבע לכל מי שהיה תושב השטח המסופח ונמצא בו בעת עריכת המפקד. מעמד של "תושב קבע" הוא המעמד הניתן לאזרחים זרים, המגיעים מרצונם החופשי לישראל ומבקשים לגור בה. מעמד תושבות הקבע שונה באופן מהותי ממעמד האזרחות: הזכות העיקרית שמקנה תושבות הקבע היא הזכות לגור ולעבוד בישראל, בלא להזדקק לאישורים מיוחדים. כמו כן, זכאים תושבי קבע לקבל זכויות סוציאליות לפי חוק הביטוח הלאומי וביטוח בריאות. תושבי קבע זכאים להצביע בבחירות עירוניות אך אין להם זכות להצביע בבחירות לכנסת.

מר א' הוא גבר בן 53, נשוי עם 5 ילדים, שגר בשכונת שועפאט בירושלים המזרחית. המשפחה חיה משתי קצבאות נכות, אחת של האבא, שנפגע בעבודה, והשנייה של אחת מבנותיו, שנולדה עם מוגבלות פיזית. באחד החודשים הופתע האב לגלות שהקצבה של בתו לא נכנסה לחשבון הבנק בתאריך המתוכנן. הוא חשב שיש איזשהו עיכוב שייפתר תוך כמה ימים, אך המצב נמשך לאורך כמה חודשים. מדי פעם הוא קיבל מכתבים בשפה העברית ואף פעם לא הבין את הכתוב.

בעיה זו אינה ייחודית למר א' ולמשפחתו: זה מצבם של עשרות אלפי ערבים בירושלים המזרחית. רבים מהם אינם דוברים את השפה העברית, מה שמקשה על ההתנהלות שלהם גם ברמה היומיומית וגם ברמת הבירוקרטית. ערבים תושבי ירושלים המזרחית מתאפיינים במצב סוציו-אקונומי נמוך מאוד: כמעט 75% מכלל תושבי ירושלים המזרחית חיים מתחת לקו העוני. עובדה זו מגדילה את תלותם בביטוח הלאומי לצרכי הישרדות יומיומית.

פתרונות מאולתרים

במטרה להתמודד עם חוסר הנגישות הלשונית בהתנהלות מול הביטוח הלאומי, תושבי מזרח ירושלים מצאו אלטרנטיבות שונות משלהם. כך לדוגמא הם פונים לאנשים שלמדו את השפה העברית באופן לא פורמאלי, כמו מקומות עבודה והתנסויות אישיות יומיומיות במקומות ציבוריים. הפנייה לדוברים-חלקיים של השפה משפיעה על דיוק התרגום, ולא פעם אנחנו רואים שהתרגום הלא מדויק מסב יותר נזק מאשר תועלת.

אלטרנטיבה נוספת שתושבי מזרח ירושלים נאלצים להשתמש בה היא פנייה לעורכי דין, לצרכי תרגום ומילוי טפסים ומכתבים פשוטים. אלטרנטיבה זו מנוצלת על ידי הרבה עורכי דין במזרח ירושלים, שמנצלים את חוסר הברירה של התושבים, וגובים מהם סכומי כסף גדולים על שירותים פשוטים.

האלטרנטיבות המאולתרות האלה בהחלט לא יכולות לשמש כפתרון לקושי הלשוני שבו נתקלים התושבים. התרגום של חברים או של עורכי דין אינו תחליף לתרגום מקצועי ורשמי. נושא ההנגשה הלשונית של מסמכי הביטוח הלאומי עלה לא מעט פעמים ובלא מעט פורומים שעבדו למען שיפור המצב הקיים. בשנת 2001 הגישו מספר ארגונים עתירה לבית המשפט העליון בעניין, שבעקבותיה התחייב הביטוח הלאומי לתרגם את כל המסמכים לשפה הערבית. עוד התחייב המל"ל לטפל בבקשות שיוגשו בשפה הערבית.

עד היום הזה, 15 שנים אחרי הגשת העתירה, חסרים עדיין כמעט 100 טפסים שלא תורגמו לשפה הערבית. עד לכתיבת שורות אלו אין אף מכתב רשמי שנשלח מהביטוח הלאומי באמצעות הדואר שכתוב בשפה הערבית. בנוסף, אנשים שפונים לקבלת השירות דרך טפסים שמולאו בשפה הערבית ממתינים זמן ארוך יותר לקבלת תשובה.

הצגת הסוגיה הזו והבהרת חומרתה בפני קובעי המדיניות בביטוח הלאומי נועדה לעודד אותם להמשיך את תהליך ההנגשה הלשונית כדי לסייע למבקשי השירות שלהם. דבר זה ייתן תחושה של אמון מצד תושבי ירושלים המזרחית במערכת הביטוח הלאומי, ואולי אף יגרום להם להרגיש שיש מוסד ממשלתי שעליו הם יכולים להישען.

וידאד עטוה היא סטודנטית שנה ג' לעבודה סוציאלית קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים

> מכרז בילוש בבתי הספר: חינוך לחוסר אמון