newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הביטו בפניו הפצועות והנפוחות של מייסם, ובואו במוצ"ש להפגנה

באמצע יום עבודה במרכז תל אביב, התנפלו שוטרים על מייסם והכו אותו מכות רצח, כשהם צועקים "ערבי מסריח". מול הזוועה הזו, שמקבלת גיבוי מראש הממשלה, נצעד יחד - יהודים וערבים

מאת:

כותב אורח: איימן עודה

הביטו בתמונתו של מייסם אבו אל-קיעאן, הביטו בעיניו, בפניו הנפוחות, הכואבות והעצובות. מייסם הוא בחור מוכשר וחרוץ, הוא עבר מהעיירה הערבית חורה שבנגב לתל-אביב, שם הוא עבד במקביל בשתי עבודות.

מייסם חי במירוץ ממקום למקום, וחלם לחסוך מספיק כסף על מנת שיוכל ללכת ללמוד, הוא המשיך להתלבט בין רפואה למחשבים והעביר את רוב שעות היום בעבודה. עכשיו מייסם מורחק מתל אביב.

ביום ראשון אחרי הצהריים, קבוצה של שוטרים סמויים בלבוש אזרחי החליטה שהוא איום. בלי שום סיבה, באמצע יום עבודה בכיכר רבין בתל-אביב. הם ביקשו שיזדהה, ואז התנפלו עליו במכות רצח, בבעיטות, באגרופים, בחניקות. הם צעקו עליו: "ערבי מסריח!", בזמן שעוד ועוד שוטרים הצטרפו כדי להתגבר על ה"איום". עשרה שוטרים על בחור צעיר אחד.

> מה אנחנו היינו עושים אילו היו מכים לידינו צעיר ערבי עד זוב דם?

מייסם אבו אל-קיעאן לאחר שהוכה על ידי שוטרים במרכז תל אביב (צילום: הפורום לדו קיום בנגב)

מייסם אבו אל-קיעאן לאחר שהוכה על ידי שוטרים במרכז תל אביב (צילום: הפורום לדו קיום בנגב)

מייסם הגיע לבית החולים רק שעות אחר כך, כשהוא עצור בידי השוטרים שהיכו אותו. כשהגיע לבית החולים הם אזקו אותו למיטה. להוריו ולמשפחתו המבוהלת הם לא נתנו להתקרב. לאביו שהתחנן לראות אותו – הם פשוט סירבו. השוטרים האלימים האלה ידעו, שהם יזכו בגיבוי מהדרגים שלמעלה. המשטרה, שלכאורה אמורה להיות זו שמספקת ביטחון עבור כל אזרח, היא האיום הגדול ביותר עבור צעירים ערבים.

בית המשפט התכנס באותו לילה, וקבע שמייסם יושם במעצר בית ויורחק מתל-אביב. אבל בזמן שאותו הרחיקו, השוטרים האלימים – שמהווים את הסכנה האמיתית – לא נעצרו ולא הורחקו, ולא ידוע אפילו אם בכלל נחקרו.

זה לא רק שדרת הפיקוד, זו רוח המפקד בעצמו

המשטרה הפנימה שהמדיניות היא "לא מתנצלים". בתגובות רשמיות הם הודיעו שוב ושוב שהשוטרים התנהגו כמצופה מהם. האמת היא שאני לגמרי מסכים. השוטרים התנהגו בדיוק, אבל בדיוק, כמו שמצופה מהם: כמו שהמפכ"ל שלהם מצפה מהם, כמו ששר הביטחון המיועד ליברמן מצפה מהם, ובעיקר כמו שראש הממשלה נתניהו מצפה מהם. זוהי, כפי שנהוג להגיד, רוח המפקד. ראש הממשלה הפך את הגזענות ואת השנאה לבשורה המרכזית שלו לאזרחי המדינה, והתוצאות ניכרות היטב על-גבי פניו של מייסם.

כאשר ראש הממשלה מכניס לממשלתו מפלגה שחרתה על דגלה את שלילת זכויותיהם של האזרחים הערבים, וכאשר תפקיד שר הביטחון ניתן למי שקרא לעשות טרנספר בי ובחבריי, אין זה מפליא שהשטח מקבל את המסר המסוכן, ומיישם אותו כפי שגזענות תמיד מיושמת – באלימות.

המקרה של מייסם לצערי אינו ייחודי. ועדת אור קבעה בזמנו שהמשטרה מתייחסת לאזרחים הערבים כאל אויבים: 51 אזרחים ערבים נהרגו בידי המשטרה משנת אלפיים ועד היום.

מאמינים בחיים אחרים? בואו לצעדה המשותפת לערבים ויהודים

אבל חשוב גם לראות את ניצוץ התקווה שהאירוע הקשה הזה הדליק, בזכות אנשים שלא הסכימו לשתוק. עדים מספרים על אישה מבוגרת שצעקה וצעקה על השוטרים, ודרשה שיפסיקו להכות את מייסם. הם צעקו עליה בחזרה: "לכי מפה, לפני שנגמור גם אותך". עובדי הסופרמרקט בו הועסק מייסם, ערבים ויהודים כאחד, ניסו לצאת אל השוטרים ולמנוע מהם להכות אותו. עוברי אורח צילמו את ההתנפלות ופרסמו. קול צעקה עלה מהרשתות החברתיות.

> תודה לכם יהודים טובים, תודה

קבוצת פעילים ערבים ויהודים ליוו את מייסם במשך כל אותו לילה סוער, עמדו מחוץ לבית החולים ומחוץ לבית המשפט. הם עמדו שם בשם הסולידריות, והתעקשו למחות נגד האלימות הגזענית. אני חושב על כל אותם האנשים, חושב ומתרגש ויודע שיש לנו שותפים למאבק על העתיד של המקום הזה.

מייסם החליט שהוא לא רוצה לחזור לתל-אביב. מסלול חייו נקטע. כואב וקשה להסתכל בפניו, לראות את הפצעים ואת העין הנפוחה. קשה עוד יותר להסתכל בעיניו, ולהבטיח לו שעוד יהיה פה יותר טוב. אבל זוהי חובתנו.

אני רוצה לפנות מכאן לכל האנשים המאמינים באפשרות של חיים אחרים, חיים משותפים המבוססים על ערכי הכבוד השוויון. אני רוצה להגיד לכל האנשים האלה, שאף אחד אחר חוץ מאתנו לא יהיה זה שיסיים את הכיבוש ויביא את השלום, את הדמוקרטיה ואת השוויון. רק אנחנו ביחד נוכל להגיע לשם.

את האופוזיציה האמיתית לכל הטירוף הזה אנחנו צריכים לבנות במאבק משותף, ברחוב, ערבים ויהודים. במוצאי שבת בשעה 20:00, גם אני אצטרף לצעדה היהודית-ערבית שתצא מכיכר מגן דוד בתל-אביב.

אני אהיה שם כדי לזעוק שיש דרך אחרת, שאפשר לעצור את הגזענות והאלימות, שאפשר וצריך לבנות פה חיים משותפים של שוויון ושלום. בואו תצעדו יחד איתנו. בואו נראה לכל האלימים, לכל הגזענים ולכל המפקפקים – שאפשר ללכת גם בדרך אחרת.

הכותב הוא יו"ר הרשימה המשותפת ויו"ר חד"ש

> השמאל צריך להחליט: האם אני, כאזרח ערבי, שותף או אויב?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf