newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפערים בין תלמידים עשירים ועניים גדלים בחופש הגדול

מחקרים מראים שבמהלך החופש הגדול כישורי השפה של ילדי עשירים ממשיכים להתפתח, בעוד שילדים ממשפחות עניות דורכים במקום. זה לא אומר שצריך לבטל את החופש, אבל כן לחשוב מחדש על היחסים בין בית ספר לבית

מאת:

התגובות (המבורכות) בפוסט הקודם הניעו אותי לחפור עוד קצת בסוגיית החופש הגדול. אז הנה אתגר לאוהבי החופש (ואני בתוכם): הפערים בין תלמידים בהתאמה למצב הסוציו אקונומי של הוריהם מתהווים דווקא במהלך החופשות הממושכות מבית הספר. זה ממצא מחקרי. עלול מישהו להסיק שצריך לקצר את החופש, ולהושיב את התלמידים בכיתות, שילמדו. המסקנה שלי הפוכה: צריך לחזק את ההורים וצריך לשחרר את בית הספר, כך שתהיה פעילות רציפה של למידה חופשית כל השנה.

הבעיה היא בבית ולכן שם גם הפתרון

שוב ושוב הממצאים מעידים, שהשפעתם של ההורים על ילדיהם היא מכרעת, וההישגים של הילדים מסתדרים בהתאמה להשכלה ולמצב הכלכלי של הוריהם. בתגובה לכך, אנחנו מרבים לדרוש עוד ועוד "מערכת חינוך": החלת חינוך חובה על יותר ויותר שנים, קיצור חופשות לשם הארכת שנת הלימודים וכן יום לימודים ארוך יותר. אולם כל זה לא עוזר, או לפחות לא הוכח כעוזר עד כה.

המחקר הבא מרמז על כיוון התשובה. המחקר בחן את היכולת הלשונית של התלמידים. הם התבקשו לקרוא טקסט, המתאים לדרגת הכיתה שלהם, ולענות על מספר שאלות שמעידות על הבנת הנקרא. שלא במפתיע התגלה שכבר בכניסה לכיתה א' בין התלמידים יש פערים המותאמים למצב הסוציו-אקונומי של הוריהם. ועוד נמצא – ולצערנו גם זה לא חדשות – שבסיום בית הספר היסודי לא רק שהפערים לא הצטמצמו, אלא הם הורחבו ונפערו עוד.

וכאן החידוש של המחקר: הבחינות הועברו לתלמידים לא רק בתחילת כיתה א' ובסוף כיתה ו', אלא בכל מספר חודשים במהלך השנים. כך התגלה שבתקופות של לימודים רציפים בבית הספר, חל שיפור בהבנת הנקרא של כל התלמידים. בני עשירים ועניים כאחד. לעומת זאת, לאחר תקופה של חופשה ארוכה חלה נסיגה בהבנת הנקרא אצל תלמידים להורים עניים, בעוד שאצל תלמידים להורים עשירים התגלתה התקדמות רציפה.

> מי מרחם על הילדים שיצאו לחופש הגדול?

הילדים נחים, הפערים גדלים

הילדים נחים, הפערים גדלים

האיור, מתוך ספרי – בית או ספר, מציג את הממצאים בצורה סכמטית, אך נאמנה לממצאי המחקר. הקו התחתון מייצג את ציוני התלמידים שהוריהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. במהלך חופשות ארוכות התקדמותם נעצרת, ובסופו של דבר גורמת להרחבת הפער בינם לבין התלמידים שהוריהם ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.

ההסבר המוצע לתופעה זו מתייחס לדלות הפעילות הלשונית בבתים של משפחות עניות. בתקופת לימודים נדרשים הילדים להקשיב, לקרוא, לדבר ולכתוב. כך שליטתם בשפה משתפרת. כנראה שבזמן ניתוק מבית הספר יש בבתים העניים פחות שיחות, או שהן ברמה לשונית נמוכה; פחות פעילות של קריאה וכתיבה; וכנראה גם פחות דוגמה אישית מצד ההורים לפעולות של שיחה וקריאה. כתוצאה מכך התלמידים מבתים עשירים ממשיכים לתרגל ולשפר את יכולתם, בעוד התלמידים מבתים עניים – דורכים במקום.

יכול מישהו להסיק שיש לבטל את החופש הגדול ולהוציא עוד את הילדים מבית הוריהם. אם הם היו כל השנה בבית הספר, השפעת הבית הייתה קטנה יותר. אני חושב אחרת: זה לא תפקידה של המדינה להחליף את ההורים בגידול ובחינוך ילדיהם. תפקיד המדינה הוא לסייע לילדים להתפתח ולסייע להורים בתפקידם המחנך. במילים אחרות – אם יש מקום להשקעה עודפת בחינוך השכבות החלשות, הרי היא צריכה להיות מופנית להורים ולא לילדים. הדרכת הורים בדבר חשיבות השיחה והקריאה והדרכים לממש זאת, היא הפתרון החברתי הנכון.

בית הספר של החופש

גם המערכת הממלכתית יכולה לסייע. ההפרדה בין שיעור בכיתה לבין חופשה בשפת הים מקבעת תפיסה המפרידה לבין למידה לבין החיים. באמצעות תפיסה זאת, מערכת החינוך הממלכתית יוצרת לעצמה מונופול על למידה וחינוך. לימודים זה הדבר הזה שקורה בין שמונה בבוקר לרבע לתשע, כשהילדים יושבים בטורים ובשקט, והמורה מדברת.

התפיסה הזאת מחלישה את המשפחה. אנחנו (ההורים) אומרים: "מסכן, הוא למד קשה כל כך כל השנה, מגיע לו ליהנות קצת". זאת הפרדה שקרית שכן הוא לא בהכרח למד קשה, הוא שהה במסגרת נוקשה. וההנאה בחוף הים, לעומת זאת, היא בהחלט למידה והתחנכות.

החלשת המשפחה וההורים טובה למערכת החינוך, אבל רעה לילדים. כפי שהצגתי בסעיף הקודם – ממילא השפעתם של ההורים היא מכרעת, וממילא בעיית הפערים מגיעה מן הבית. לכן, אני מציע לבטל את ההפרדה המאולצת בין "למידה" לבין "חופשה". קחו למשל את הפעילות בקייטנות, ובמיוחד אלה שמטעם המדינה, שזכו לכינוי "בית הספר של החופש הגדול".

ראו כאן את תוכנית הפעילות. הילדים בקבוצות גמישות, משתתפים על פי בחירתם בשלוש יחידות של פעילות, בנות כשעה וחצי: עד 9.30 מפגש בוקר (פעילות חברתית) ומועדון קוראים, אחר כך הפסקת אוכל ומשחק בחצר. בשעה 10.00 חוגים לבחירה: מחול, ספורט, יצירה בחומרים, שחמט, צפרות ועוד. בשעה 12.00 צפייה במופע אומנותי, סדנה למען הסביבה, פעילות ספורט או פעילות קריאה. עכשיו תגידו לי: למה זה טוב רק במהלך שלושה שבועות בקיץ? מדוע לא שבכל חודשי השנה ילמדו בדיוק כך, לפחות בבתי הספר היסודיים?

אם למידה וחופש יהיו לאחד, אם התחנכות והנאה יהיו משולבים, תיווצר רציפות בפעילות הילד לאורך השנה. ההפסקות הכפויות והמומצאות – שהן הגורם לפערים – לא יהיו יותר. ההורים (אם נחזק אותם, כפי שהצעתי בסעיף הראשון) והמורות והמורים (אם נשחרר אותם) יעניקו לילדים חוויית ילדות והתפתחות ממושכת ורציפה.

> הקשר המפתיע בין תשובה והגז שלנו למאבק הישראלי באיראן

ילדים בחופשה (אילוסטרציה: Jason Farrar CC BY-NC-ND 2.0)

החופש הגדול (אילוסטרציה: Jason Farrar CC BY-NC-ND 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf