המלחמה בסמים במקסיקו גובה את חייהם של רבבות אזרחים לא מעורבים
צעירים שיצאו למסיבה נחטפו על ידי שוטרים וסוחרי סמים ונרצחו באכזריות. חשיפת המקרה הובילה לגילוי קברי אחים של מאות נעלמים. עשר שנות מלחמה בסמים הובילו לעלייה קיצונית באלימות הקרטלים ובשחיתות כוחות הביטחון
כותב אורח: אלדד לוי
חוסה, מריו, אלפרדו וברנרדו, ארבעה צעירים בשנות ה-20 לחייהם, וסוסנה, נערה בת 16, חזרו בתחילת ינואר ממסיבת יומולדת בחוף הים במדינת וראקרוז שבמפרץ מקסיקו. זו נסיעה של קצת יותר מחמש שעות ממקסיקו סיטי, ביתם. בדרך חזרה הם עצרו לאכול ארוחת בוקר בפונדק דרכים ובשעה 10:00 בבוקר המשיכו בדרכם לעיר הבירה. בעיירה טיירה בלנקה ("אדמה לבנה") עצרו אותם שוטרי מדינת וראקרוז ליד חנות כלבו גדולה. הם נקלטו במצלמות החניון של החנות וחבר של הצעירים היה עד למעצר. "מדוע עצרתם אותם?" – נשאלו השוטרים מאוחר יותר בחקירה – "כי הם נראו חשודים". "חשודים כיצד?" התעקש החוקר. "היו להם לוחיות רישוי של מקסיקו סיטי במדינת חליסקו, והם נראו כמו בריונים".
אם התשובה הזו נשמעת תמוהה, הרי שמכאן והלאה הכל מתעמעם עוד יותר: לא ברור מה השתבש בבדיקה של השוטרים. לא ברור אם השוטרים ביקשו שוחד ולא קיבלו, או שאולי הם הטרידו מינית את הנערה. ייתכן גם שהתפתח ויכוח ואחד הצעירים הגיב באלימות. פשוט לא ברור. מה שכן ברור זה שמשהו קרה, כי השוטרים היו לחוצים להעלים את האירוע כולו. מתישהו באינטרקציה עם הצעירים קרה משהו שאחריו הם לא יכלו להרשות לעצמם עוד לשחרר אותם.
אז השוטרים התקשרו לחבריהם מקרטל חליסקו, השולט על מדינת וראקרוז, וסיפרו שמשהו השתבש ושהם צריכים עזרה. ה"נרקוס" (Narcos), סוחרי הסמים, הנחו את השוטרים להביא אותם ל"חוות לימון", מקום מבודד בקרבת העיירה. שם עברו הצעירים מסכת של מכות והתעללות. הסוף הגיע בשעות הערב, שהצעירים הוצאו להורג במכות קת בעורף. את הנערה הרגו אחרונה. אחר כך הם נפטרו אנשי הקרטל מהגופות בנוהל: ריסוק, שריפה והשלכה לקבר אחים.
> הקלף המנצח של דונלד טראמפ בקרב לבנים עניים
הפגנה נגד הפגיעה באזרחים במלחמות הקרטלים, מקסיקו, 2013 (Eneas De Troya CC BY 2.0)
את הרכב של הצעירים מצאו ב-21:00 בקרבת מקום. תוך שלושה ימים נעצרו השוטרים. אחד השוטרים אמר בהודאה שלו "אני מתחרט ומפחד על המשפחה שלי". עד כה ידוע על שמונה שוטרים וחמישה חברי קרטל שהיו מעורבים בפרשה הזו, וככל שלוחצים על הפצע של הזה יותר כך משתחררת יותר מוגלה. השוטרים נשברו בחקירה והובילו את החוקרים ל"חוות לימון", שם התגלה קבר אחים ובו לא פחות מ-3,000 חלקי אדם, מרוסקים ושרופים. ג'נוסייד עברייני.
הלך הסטטוס הקוו
לצעירים מטיירה בלנקה עוד היה "מזל". במקרה שלהם היו מספיק עדויות שהובילו לשוטרים שמסרו אותם לקרטל. הם לא יהיו סתם עוד חמש שורות נתונים ברשימה של מעל ל-20 אלף נעלמים מאז שנת 2006 במקסיקו. מישהו ייתן את הדין על הרצח המזעזע והמיותר שלהם. אבל מה עם עוד מאות אלפי אנשים שמחפשים את קרוביהם? ב-2014 מקסיקו הזדעזעה מרצח 43 הסטודנטים וברחבי המדינה פרץ גל של מחאות – שהנשיא אנריקה פנייה נייטו ידע בחוכמה לנטרל עד ששככו.
אבל האמת היא שהמצב במקסיקו רק מחמיר. ארגוני הפשיעה המאורגנת העמיקו את אחיזתם בעיקר ברשויות ובכוחות השיטור המקומי, אולי גם בקרב הממשל הפדרלי. זהו קשר של שיתוף פעולה, הסטת מבט, העברת כספים, העלמת עדים ויריבים, חקירות שלא מובילות לשום מקום. זה מעל לעשור שהפשע המאורגן הולך ובולע את מקסיקו. הממשל הפדרלי מנסה לקדם רפורמה מבנית לכוחות המשטרה, שתהדק את הפיקוח על המשטרות המקומיות, אבל דוחות חדשים על טבח ה-43 מראים שיתכן שגם כוחות פדרליים היו מעורבים עמוק בקשרים עם הקרטלים, ושלממשל במקסיקו סיטי עלול להיות יותר מה להסתיר מלחשוף.
על מנת להבין את האלימות שמשתוללת במקסיקו ואת הנפילה של עוד ועוד אזורים ברפובליקה לידי קרטלים חמושים עלינו להביט אחורה אל שנת 2006, עת הוכרזה "המלחמה בסמים". בסיוע כלכלי וצבאי של ארה"ב, שהייתה מעורבת גם אז בתכנית כושלת אחרת למיגור הפקת קוקאין בקולומביה, מקסיקו פתחה במלחמה נגד הקרטלים רבי העוצמה שבשטחה, בעזרת הצבא, המשטרה והסוכנויות הפדרליות שלה. עד שנת 2006 אזורי השליטה של הקרטלים, ומוקדי האלימות, היו בעיקר בצפון מקסיקו בגבול עם ארה"ב, באזור נתיבי הסחר שעברו מגואטמלה לצפון. אבל בימים ההם התקיים איזה איזון יציב בין הרשויות המקומיות לקרטלים ובין הקרטלים לבין עצמם, מה שהגביל את עוצמת האלימות.
ב-2006 הסטטוס קוו הזה הופר לחלוטין, כאשר הקרטלים הגיבו לנסיון למוטט אותם באלימות חסרת תקדים. המלחמה בסמים גם טרפה את הקלפים ביחסים בין הקרטלים, ומאבקים על אזורי שליטה גבו יותר ויותר קורבנות. סידור העבודה השקט יחסית הוחלף במלחמות פנימיות שנבעו מפגיעה בקרטלים הוותיקים ועליה של חדשים.
עשר שנים מאז שהתחילה, אפשר לומר שבמלחמה הזו מקסיקו מפסידה בגדול. האלימות פלשה לרוב הרפובליקה, כשאזורים שלמים במקסיקו הם שטחי שליטה שהקרטלים ביתרו בינם לבין עצמם. כשמוסיפים על כך את שוק הסמים האמריקאי ואת מימדי העוני ההולך וגובר במקסיקו מאז הסכמי הסחר החופשי עם ארה"ב, אפשר להבין כיצד הקרטלים מתחזקים.
> כאן כבר לא גרה בכיף משפחת אבו גוש
הפגנת מחאה לאחר היעלמות 43 הסטודנטים, מקסיקו, 2014 (Fernando García CC BY-NC 2.0)
ומה בדבר הנעדרים/מועלמים? הם נוספים מדי שנה במאות ואלפים. "הדרך לשינוי היא לחתוך את קשר הפטור מעונש בו עבריינים ושטורים לא חוששים לרצוח", כך אומרים בפרקליטות הפדרלית לזכויות אדם. הבעיה היא לא רק הפשיעה, כמובן, אלא מנגנון שלם שמאפשר לעבריינים ולשותפיהם בממשל להסתובב פטורים מכל עונש.
אזרחים נגד הקרטלים
בינתיים משפחות המועלמים עצמן מתארגנות. בתחילת החודש הן הקימו את "הבריגדה הלאומית לחיפוש נעדרים". משפחות מקואווילה, סינאלואה, צ'יוואווה ובאחה-קליפורניה שבצפון נענות לקריאות העזרה של המשפחות במדינות וראקרוז וגררו, אשר במרכז מקסיקו. המשפחות הצפוניות צברו את הנסיון המקולל הזה משנים של טרור עברייני. "כלי החיפוש שלנו הם הזעם והכאב. אנחנו הולכים להוציא מן האדמה את הזוועה שעוברת המדינה הזאת. מקסיקו היא קבר אחים אחד גדול", הם אומרים. הם לא רוצים לחשוף שמות, רק להביא את הילדים לקבורה נאותה.
תוך פחות מחודש ימים של שיתוף פעולה גילו המשפחות 500 חלקי גופות, ו-15 בתי מטבחיים כולל מכונות לריסוק עצמות. צוות הזיהוי הפלילי הארגנטינאי, שהובא למקסיקו בניסיון לקיים חקירה הוגנת של טבח 43 הסטודנטים, מוצא את עצמו חוקר עוד ועוד מקרים.
זו אגב לא הפעם הראשונה שהאזרחים מחליטים לעשות בעצמם את תפקידה של המדינה שהפקירה אותם למות: קבוצות הגנה עצמית חמושות התארגנו לפני מספר שנים נגד קרטלים מקומיים. הן ארגנו תושבים חמושים עד השיניים לסיורים עירוניים ולהקמת מחסומים והצליחו לסלק את הנרקוס מלא מעט כפרים ועיירות.
אבל המצב היה כאוטי: אי אפשר היה לדעת מי נגד מי והאם במיליציות האזרחיות לא היו חברים גם חברי קרטלים יריבים, שתפסו טרמפ כדי להגדיל את כוחם. המדינה והצבא הגיבו בכוח אדיר, אבל הפעם נגד המיליציות האזרחיות. המנהיגים של המיליציות נאסרו ורוב המיליציות פורקו. אולי את קרטלי הסמים השלטון יכול היה לסבול, אבל את ההתקוממות של האזרחים דווקא לא.
במקסיקו כמו במקסיקו הכל מעורבב. הלב שלי נשבר מהזוועות של פוליטיקה מושחתת ומהטרור העברייני, אבל נהיה לי קשר של התרגשות בגרון כשאני קורא על ההתארגנות האזרחית, שעוד מותירה למדינה הזו תקווה.
אלדד לוי הוא סטודנט לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון וחוקר פוליטיקה וחברה במקסיקו
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
