newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסרט שדאע"ש לא ראו

שש שנים לפני תחילת המלחמה בסוריה נהרג הבמאי והמפיק הנודע מוסטפא אלעקאד במתקפת טרור ברבת עמון. מי שהקדיש את מפעל חייו כדי להציג למערב את פניו האמיתיות של האסלאם כדת של חמלה, שוויון וצדק, הוא הקורבן הסורי הראשון של דאע"ש

מאת:

את פולחן חג הקרבן אני עושה מול מקדש המסך. אני נהנית מצלחת הלווין ומצלחת הפיצוחים אצל המשפחה שלי בכפר, במיוחד כשהחג נופל על משטר יום כיפור בערוצים המקומיים. היה שווה לצפות רוב היום בשידורי מצוות, כדי להגיע לסרט נוסטלגי במיוחד, "אלרסאלה" ("המסר") ששודר בגרסה הערבית והאנגלית במקביל בשנים מערוצי רשת mbc הפופולארית. זהו סרט אסלאמי דתי, שאורכו כשלוש שעות, שאני החילונית דווקא אוהבת לראות.

"אלרסאלה", סרטו של הבמאי והמפיק הסורי הבינלאומי מוסטפא אלעקאד משנת 1976, מספר את סיפור לידת האסלאם ועלייתו של הנביא מוחמד. זהו אחד הסרטים המוצלחים, החשובים, היקרים והשנויים במחלוקת בתולדות הקולנוע הערבי. המלה "ריסאלה" בערבית נושאת משמעות כפולה של מסר ושליחות, ואכן הבמאי הצהיר שהשליחות היא להראות למערב את הפנים האמיתיות של האסלאם.

משחרר העבדים

הסרט, שנקרא בעברית "תולדות האיסלאם", נחשב לסרט מיתולוגי גם כיצירה קולנועית מושכת ומרתקת ולא רק כמניפסט אסלאמי, ומבחינתי מדובר בסרט ילדות נוסטלגי. כולנו הזלנו דמעות למראה העינויים של המאמינים על ידי הכופרים, והתרגשנו כשאחד האדונים הכופרים קיבל סטירה מהדהדת מגיבור הסרט, חמזה, דודו של הנביא, אבל הדבר החשוב ביותר בסרט היה שהוא הדגיש את האסלאם משחר ימיו כדת של חמלה, שוויון וצדק, סובלנות וסלחנות.

הבמאי אלעקאד בחר בקפידה, ואולי בעין מערבית, את הרעיונות המרכזיים מתוך הריסאלה – המסר של הנביא מוחמד, כמו שחרור עבדים, התנגדות לשלטון ההון, הקשר לנצרות ולשאר הדתות, והיחס השווה לעניים ולכל המעמדות. פעם חשבתי שזהו סרט חובה לכל מוסלמי, שמייצג את האסלאם למופת, אבל היום אני חושדת שדאע"ש ראו סרט אחר לגמרי.

מתוך הסרט באנגלית: הקריאה הראשונה לתפילה. בלאל, מי שהיה עבד, מקבל את הכבוד להרים את הקריאה

"אלרסאלה" הביא למסך בכשרון רב את עלילות האירועים והדמויות ההיסטוריות, כולל המלחמות והתבוסות. הוא נצמד בקפדנות לטקסטים הדתיים, ודאג להראות שהאסלאם כלל בתוכו מרכיב חשוב של מהפכה מעמדית וחברתית נגד שלטון האדונים ונגד שלטון המנהגים השבטיים, כמו מנהג קבורת התינוקות הבנות בעודן חיות.

הסיפור לא מסתכם בסלידה מסגידה לפסלים ואבנים. מוחמד קרא לאמונה באלוהים אחד, בזמן שהמשטר האכזרי של מכה הפגאנית אז היה כלכלי ומושתת על מעמדה כמארחת של האלים, וכל עוד הייתה אמונה באלים עשירי מכה הגדילו את הונם ואת שליטתם. שלטון ההון היה בעצם שלטון האלים, האסלאם איים יותר על העסקים שלהם יותר מאמונתם העתיקה.

אפשר לומר שסוף הסרט מסמל הפי אנד – הוא מתייחס רק לתקופת הנביא, ובסצנה האחרונה הטוב מנצח את הרוע והשבטים הערבים מאמינים ושלווים ומאוחדים. זהו סוף הפרק הראשון והאחרון הנוצץ והטהור בעיני המוסלמים. בנאום הפרידה משלים הנביא מוחמד את השליחות שלו ומפקיד אותה בידי המוסלמים. ההמונים עומדים על ההר ושומעים את משנתו האחרונה, העבד המשוחרר עומד לצד אדונו מהעבר כבני אדם שווים ושניהם בוכים את הפרידה מהנביא.

> לאבד ילד במלחמה עם מצרים ולהמשיך לאהוב את המצרים

הבמאי מוסטפא אלעקאד

הבמאי מוסטפא אלעקאד

התסריט נכתב בליווי של מומחי אל-אזהר – הישות הדתית העליונה במצרים – שאישרו וחתמו על כל עמוד בתסריט שנשלח לשחקנים ולמממנים. הסרט קיבל גם את אישורה של המועצה השיעית העליונה בלבנון. רק אנשי אגודת העולם המוסלמי, שמרכזה בסעודיה, סירבו אפילו לקרוא את התסריט, וסעודיה חיבלה בצילומי הסרט בהמשך.

אלעקאד החילוני, שהיה להוט לעשות צדק לאסלאם בקולנוע המערבי, התגבר על כל מחסום שעמד בדרכו. הוא הסתובב שנים עם הפרויקט, כי הוליווד לא הייתה משקיעה בסרט כזה, עד שגייס שלוש מדינות ערביות (כווית, מרוקו ולוב) כדי לממנו במשותף בסכום של 10 מליון דולר.

אבל ההתנגדות של סעודיה לסרט הובילה את כוויית לסגת מכוונתה לממנו עוד לפני התחלת הצילומים. גם מרוקו נכנעה לאיומי סעודים ועצרה את הצילומים, אשר התקיימו שם בסוד, באמצע. רק שליט לוב, מועמר קדאפי, האמין בסרט, צפצף על הסעודים והשלים את כל המימון. הסטים הענקים הועברו והוקמו מחדש בלוב, וקדאפי אפילו נידב את כוחות הצבא כניצבים בסרט.

הסרט הושלם סוף סוף, ומיד זכה להתעניינות עולמית גדולה ולנהירה של צופים מערביים לבתי הקולנוע. אבל לא כך היה במרבית המדינות הערביות והאסלאמיות, שהחרימו את הסרט בעקבות שמועה שהופצה בעולם הערבי, עוד לפני צילומו, כי השחקן אנתוני קווין ישחק את דמותו של הנביא מוחמד בגרסה האנגלית, בניגוד לאיסור המוחלט על פי האסלאם (הסוני) להציג את דמותו הנביא. היה קשה להפריך את השמועה מאחר והמוסלמים סירבו לראות את הסרט.

האיום העיקרי על הסרט בכלל הגיע מקבוצת מוסלמים אמריקאים שחורים שכונו "המוסלמים החנפים". ביום עליית הסרט באלפי בתי קולנוע, הקבוצה פשטה על מבנה ממשלתי בארה"ב ולקחה 22 בני ערובה אותם איימה לרצוח אם הסרט יוקרן.

הבמאי, שנשמע לכל מלה של מלמדי האסלאם הגדולים, נמנע מהצגת דמותו של הנביא או כל אחד מארבעת הח'ליפות הראשונים של האסלאם. אנתוני קווין אכן שיחק את הדמות המרכזית בגרסה האנגלית של הסרט, אבל זו הייתה דמותו של חמזה, דודו של הנביא. הסרט הותר בסוף להקרנה בכל המדינות כולל איראן וסעודיה, וזכה להצלחה מסחררת ככל שהתפרסם והתגלה כיצירה שעשתה רק טוב לאסלאם. המתנגדים אף פרסמו דברי חרטה בפומבי.

כרזת הסרט "אלרסאלה"

כרזת הסרט "אלרסאלה"

הסרט, שיצא לאקרנים רגע לפני עליית האסלאם הג'יהאדיסטי בעולם הערבי, ידוע גם כסרט שגרם לכעשרים אלף מערביים להמיר את דתם לאסלאם. הוא תורגם ליותר מ-30 שפות, והפך לסרט הנצפה ביותר בעולם המוסלמי. הבמאי הפך לגיבור לאומי ערבי.

האסלאם האחר

כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, בנובמבר 2005, נהרג מוסטפא אלעקאד יחד עם בתו הבכורה רימה ועוד 57 קורבנות במתקפת טרור רצחנית של ארגון אל-קאעידה ברבת עמון. לא הוכח שהמתקפה כוונה אליו אישית, אך נוכחותו ומותו בפיגוע ההרסני הציף את סוגיית ההרס העצמי של העולם הערבי האסלאמי במערומיה. האדם שהכי אהב את האסלאם והטיף לו במערב, נרצח בידי ארגון טרור אסלאמיסטי.

המציאות הערבית והאסלאמית לא יכולה להכיל סיפור אנושי, סוחף ומסור כמו של מוסטפא אלעקאד. הוא הערבי שהגשים את החלום האמריקאי ונשאר ערבי. הצעיר הסורי, יליד חאלב 1930, שיצא לארה"ב בתחילת שנות החמישים עם 200 דולר והקוראן של אביו וכבש את הוליווד. הוא הצליח במהרה בזכות עושרו התרבותי והאמנותי, לא שינה את שמו ולא החליף את זהותו. הוא הצליח כערבי מוסלמי סורי גאה.

לשנים הוא שימש כעוזר ומתלמד של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק, ובנוסף לסרטיו הערבים הגדולים, הוא הפיק וביים את סדרת סרטי האימה הפולחנית "נשף המסכות" – שמונה פרקים שוברי קופות שהאחרון בהם יצא בשנת 2002.

אלעקאד בעיניי הוא הקורבן הסורי הראשון של דאע"ש, למרות שהוא נפל שש שנים לפני תחילת המלחמה ועוד לפני התהוות דאע"ש. את כל פועלו בחיים הוא ייעד למניעת גיבוש אידאולוגיה כזאת. אותם גורמים שנאבקו בהפקת סרטו, כמו הווהאבים הקיצוניים בסעודיה, הם בית הספר שהפיק ארגונים כמו דאע"ש, שקשר את עצמו לפיגוע בו נהרג אלעקאד כשהציע החלפת אסירים עם סאג'דה אלרישאווי, המחבלת שנכשלה בהפעלת המטען ונתפסה באותו פיגוע.

> ישראל מגייסת משת"פים בסיטונאות, החברה הערבית משלמת את המחיר

הסרט המלא באנגלית:

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf