יש הסתה פלסטינית, וחייבים לעצור אותה

סערת החייל היורה היא פשוט מתנה שלא מפסיקה לתת.

עד היום (שישי) כבר הספקנו ללמוד מהסערה שכוכב השבוע החולף אפילו לא יואשם ברצח, שחלק גדול מהציבור בישראל בכלל רואה בו גיבור לאומי, שעיריות כנראה לא יהססו לבזבז כספי מסים על ארגון אירועי תמיכה בכל מי שידפוק לערבי פצוע כדור בראש, ולאחרונה אף צצים להם אי אלו ישראלים המסבירים לכולנו שהבחור המסכן פשוט פעל בהשראת ההסתה של המנהיגות, ומבקשים להפנות את הזרקור וחלק מהאשמה גם אל הקורבן, עבד שריף, שעבר גם הוא "הסתה", רק "מהצד השני". קצת באיחור, אבל תיאורית ה"איזון הקדוש" הגיעה גם הגיעה.

מאחר ואותם ישראלים מסוגלים להגיע לחוכמות ותובנות כל כך עמוקות דרך למידה על הכיבוש מהטלוויזיה הישראלית בלבד (הרי אסור לשכוח שהתקשורת הישראלית מראה ומספרת לכולנו הכל על מה שנעשה לפלסטינים), אין מתאים מהם ללמד אותנו את רזי הנפש הפלסטינית ואת כל תהפוכותיה תחת שלטונם. שלטון אמנם סורר לפעמים, אך סבבה לגמרי בדרך כלל.

הרי כבר למדנו כי הפרשנות שישראלים נותנים להתנהגות של פלסטינים, גם מבלי לדבר בכלל עם אף פלסטיני או להסתמך על דברים מינוריים ואיזוטריים כמו עובדות, היא תמיד נכונה (ע״ע אהוד יערי וצבי יחזקאלי), אז בואו באמת נדבר על כל עניין ה"הסתה" הפלסטינית כפי שהוא נתפס על ידי ישראלים.

אז כן, יש הסתה. ועוד איך יש הסתה. היא אף הגיעה בקרב הפלסטינים לרמות מטורפות ממש, ולראיה אפשר לראות את מאות ההרוגים/תוקפים/שהידים שלהם מאז אוקטובר. ההסתה הארורה הזאת! אם רק הפלסטינים היו מקשיבים לישראלים ומפסיקים להסית, הכל היה חוזר לשגרה והיינו חוזרים לדו קיום, שתמיד היה כאן, גם אם הופר לפעמים (בגלל הערבים).

> בשבוע מאז הירי בחברון נסגרו שלושה תיקי הרג ואלימות של שוטרים וחיילים

והם כל כך צודקים, הישראלים. הרי מה חושב לעצמו אותו צעיר פלסטיני מוסת, הישן בביתו במחנה הפליטים המוסת או בחברון המוסתת או במזרח ירושלים המוסתת ומתעורר באמצע הלילה לקול צעקות "איפתח אלבאב! אלג׳ש הון!" בערבית קלוקלת אך לא מסיתה? מה הוא חושב לעצמו כאשר הוא יורד למטה, לקול צעקות ובכי אמו המוסתת, אחיו המוסתים ואחיותיו המוסתות, ולמראה דלת הבית המרוסקת? מה הוא חושב לעצמו כאשר אביו המוסת, ולפעמים גם אח או שניים מוסתים, נכפתים באלימות לא מסיתה ומובלים מחוץ לבית, בזמן שאיזה ילד ישראלי תמים, מלח הארץ, חמוש לעייפה ועם כיסוי פנים דוחף לו מצלמה לפניו ודורש ממנו להזדהות, בצורה לא מסיתה כמובן?

חכו חכו, זה לא נגמר. מה ממשיך לחשוב לעצמו אותו צעיר פלסטיני כאשר הוא מגלה שאביו נזרק למעצר מנהלי, ושהסיכוי לראות אותו בחודשים או אפילו בשנים הקרובות הוא קלוש? מה אותו חצוף חסר יכולת הבחנה עצמאית חושב לעצמו כאשר הוא רואה את חבריו הצעירים (והמוסתים) מחוסרי עבודה או עתיד, בדיוק כמוהו, ומנועי זכות מעבר דרך מחסומי הצבא המוסרי בגלקסיה? מה הוא חושב לעצמו על ההתנחלויות שנבנות על אדמת סבו (המוסת, אין שאלה בכלל), בעוד שהוא מתגורר בדוחק וצפיפות עם שאר בני משפחתו, ולא רואה סיכוי בעתיד שגם הוא יצליח איכשהו להקים משפחה מוסתת משלו ולהתקיים?

אם רק הישראלים לא היו כל כך נאורים ואור לגויים, אלא מונעים מהפלסטינים המוסתים שידורי טלוויזיה, רדיו וגישה לאינטרנט, אז הפלסטינים בכלל לא היו יודעים על המצור על עזה, למשל, או על מעשי הטבח שם (באשמת הפלסטינים, כמובן).

ויותר מזה, לפי ההגיון של רוב אזרחי ישראל, אם אותם צעירים פלסטינים לא היו נכנסים לפייסבוק או טוויטר מלאי השנאה כלפי ישראל, הם לא היו יודעים ששכן או שכנה שלהם קיבלו יום לפני כדור בראש מחייל, או שמתנחלים שרפו להם את עצי הזית או שרפו בית בכפרם על יושביו, שעכשיו הם מוסתים-מתים. ועוד לא דיברנו על שאר גורמי ההסתה: חוקי האפרטהייד הנאור, ממשל הבובות (נו, והמסית) שישראל מתחזקת כקבלן כיבוש, אלפי האסירים הפלסטינים, על שאר פרעות המתנחלים והאספקטים הכלכליים של הכיבוש ההומני ביותר בהיסטוריה.

כמו עבד אל-פתאח שריף ואחרים, הצעירים הפלסטינים בגדה, במזרח ירושלים ובעוד יותר מדי מקומות, בהחלט מוסתים. ותאמינו להם שזה מאוד מצער שכל השנים האלה, למרות כל מה שניסו, הם פשוט לא מצליחים להעיף מקרבם ומחייהם את כל המסיתים.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

> מרתון בית לחם: רצים למען חופש התנועה