newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אשליית הרגיעה התנפצה אתמול בתל-אביב

הפיגוע במתחם שרונה הוא מגונה ונתעב ללא ספק, אבל כל עוד הקורבנות הפלסטינים שממשיכים לקפח את חייהם כעניין שבשגרה יהיו שקופים בעינינו, מעגל הדמים הזה לא יבוא אל סופו

מאת:

המאמר של עמוס הראל ב'הארץ' הבוקר נפתח כך:

"פיגוע הירי שבו נרצחו אמש (רביעי) ארבעה אזרחים בלב תל אביב הוא האירוע הקטלני הראשון זה שלושה חודשים בדיוק, מאז שתייר מארצות הברית נרצח בדקירות סכין בטיילת של תל אביב. בין שני הפיגועים הללו נרשמה ירידה תלולה בעוצמת הטרור ובמספר הנפגעים, שהובילה אפילו להשמעת תחזיות והערכות כאילו תקופת האלימות כבר מאחורינו".

ובכן, צריך לדייק: פיגוע הירי אתמול היה האירוע הקטלני הראשון זה שלושה חודשים בו המפגעים היו פלסטינים. בשלושת החודשים האלה נרצחו כמה וכמה פלסטינים שאין כל הוכחה כי היוו איום ממשי כלשהו על מישהו. למשל אנסאר הרשה בת 25 שנורתה למוות בדיוק לפני שבוע במחסום עינב. למשל האחים מראם אסמאעיל וסאלח טהא שנורו למוות לפני כחודש וחצי במחסום קלנדיה.

אל אלה מצטרפים כל אותם פלסטינים שביצעו בהם "ניטרול", או כל מושג מכובס אחר שתבחרו להשתמש בו: אישה ברעלה במחסום בחברון, ילדות עם זוג מספריים בירושלים, אירועים שבהם אלמלא היה מדובר בפלסטינים סביר להניח שלא היו מסתיימים בירי קטלני או בריקון מחסנית שלמה בגופתה של ילדה. פלסטינים נהרגים מאש ישראלית בשטחים שתחת שליטה ישראלית כדבר שבשגרה, כמעט תמיד מבלי שמישהו יתן על כך את הדין. קראו את סדרת התחקירים המצויינת של ג'ון בראון ונעם רותם, "רשיון להרוג", כדי להבין באיזה סדר גודל של תופעה מדובר.

> צפו בסרטון מחברון: צה"ל נגד אבטיח

כל עוד הקורבנות הפלסטינים שקופים, מעגל הדמים לא ייפסק. זירת הפיגוע במתחם שונה בתל אביב (דוברות משטרת ישראל)

כל עוד הקורבנות הפלסטינים שקופים, מעגל הדמים לא ייפסק. זירת הפיגוע במתחם שונה בתל אביב (דוברות משטרת ישראל)

הזיכרון הישראלי נוטה להיות קצר מאוד וסלקטיבי מאוד כשזה מגיע לפלסטינים. כך, בעיצומו של כל גל אלימות פלסטינית בירושלים ממהר ראש העירייה ברקת לדרוש "להחזיר את השגרה על כנה" בעיר, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שמשמעות השגרה הזו עבור כארבעים אחוז מתושביה היא הריסת בתים, מעצרים – כולל של קטינים, גירוש, השתלטות על בתים, שלילת תושבות ועוד. אילו ברקת היה פלסטיני תושב עיסאוויה שהכניסות לשכונתו חסומות תדיר על ידי בטונדות וילדיו נושמים בחדרם את ריח הגז המדמיע כמעט מדי לילה, עד כמה היה להוט "לחזור לשגרה"?

כצפוי, התגובות המתלהמות של בכירינו לפיגוע הקטלני אתמול לא אכזבו גם הפעם; השרה מירי רגב דורשת להעלות את רף התגובה וההרתעה, לצרוב תודעה, להרוס בתים, לשלול היתרי כניסה ולגרש. ח"כ מוטי יוגב קורא "לקפד את ראשו של כל מי שצייץ בעד הפיגוע", כי ידוע כמובן שיהודים חלילה לא קוראים לבצע טבח בפלסטינים במאות סטטוסים שונים בפייסבוק כעניין שבשגרה. כמה ראשים צריך לקפד שם, לדעת ח"כ יוגב? האם השרה רגב מציעה לגרש גם את משפחתו של אלאור אזריה מהמדינה?

הפיגוע במתחם שרונה אתמול הוא מגונה ונתעב ללא ספק, וגם לא בלתי טבעי הוא שאדם יתכנס בתוך קהילתו ויכאב את כאבה בשעת אסון. אבל כל עוד הקורבנות הפלסטינים יהיו שקופים לגמרי בעינינו, קורבנות שמותם מתאדה אל תוך החלל ללא קול, ללא חקירה, ללא הד, מעגל הדמים הזה לא יבוא אל סופו. אני לא יודעת מי הם אלה שהעריכו כי "תקופת האלימות כבר מאחורינו". תקופת האלימות פה כבר כמה עשורים טובים. מי שהעריך כי רק צד אחד יוכל לזכות בשקט ושלווה והצד השני ימשיך להירצח ברחובותיו בשקט, כנראה טעה.

> מח"ש טענה כי חקרה אירוע במהלכו ילד התעוור מפגיעת כדור ספוג, וחזרה בה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ואנואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

"התחלתי לבנות את הבית ב-2020 וסיימתי השנה בכוונה להתחתן וגור פה". אנוואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

פרעות בדומא: "אלמלא ברחו, משפחות שלמות היו נשרפות בבתים"

עם מציאת גופתו של הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", מתנחלים פשטו על הכפר דומא, שבו הוצתה משפחת דוואבשה לפני 9 שנים, וזרעו בו חורבן. לדברי התושבים, חיילים שנכחו במקום גיבו את הפורעים ולא עשו דבר למנוע את האלימות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf