newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפרויקט של אסתר: מהפכת תרגום המוזיקה הערבית ביו-טיוב

עם למעלה מ-700 שירים ושני מיליון צפיות ממאה ארצות שונות, פרויקט התרגום של אסתר ישורון מכפר שלם לשירה הערבית הקלאסית הוא יוזמה כמעט חתרנית. ראיון

מאת:

את ערוץ היו-טיוב של אסתר ישורון הכרתי דרך קבוצת פייסבוק רבת משתתפים בתחום ריקודי הבטן והמחול המזרחי, שבאופן טבעי ניתן בה מקום רב למוסיקה בערבית ובמיוחד לסגנון המצרי הקלאסי. אסתר נוהגת לשתף שם שירים לרוב, אותם היא מתרגמת בשמיעה מערבית לעברית. היא חברה בקבוצות רבות בפייסבוק של יהודים שמוצאם ממדינות ערביות, המבקשים לשמר את המורשת בצורה כזאת או אחרת, והקבוצות מהוות פלטפורמה להפצה עבור חלק מקהל היעד של הערוץ.

הערוץ, שהוקם ביוני 2011, מכיל למעלה מ-700 סרטונים מתורגמים – רובם מאורגנים ברשימות השמעה לפי נושאים כמו "שירים עיראקיים" ו"קטעים מסרטים", או אמנים בעלי שם. בין היתר תוכלו למצוא שם תרגומים לשיריהם של אום כלתום, עבד אל-חלים חאפז, מוחמד עבד אל-והאב, פריד אל-אטרש, לילא מוראד, ורדה אל-ג'זאאריה, פיירוז, שירין, אסמהאן ועוד רבות וטובים, ביניהם השמות הישראלים עופר לוי, יחיאל נהרי וזיו יחזקאל. בתהליך הדרגתי צבר הערוץ יותר מ-2,400 מנויים ונרשמו בו עד היום יותר מ-2 מליון צפיות. מדובר בנתונים לא מבוטלים כלל ועיקר בהתחשב בכך שהערוץ מתנהל בעיקר בשפה העברית והוא פונה לקהלים היברידיים ולא אחידים.

אוצר תרבותי נדיר

מעבר לחשיבותו בהנגשת השפה הערבית לדוברי עברית (ובמידה מסוימת גם להיפך), הערוץ מהווה מאגר מוסיקלי בלתי נדלה של יצירות ממצרים, עיראק, לבנון ומדינות אחרות, כולל ישראל, יצירות שברובן מהוות את מה שמכונה "המוסיקה הערבית הקלאסית". כינוי זה ניתן לסגנון שהתפתח בראשית המאה העשרים במדינות השונות של המזרח התיכון, כאשר מצרים היא המובילה בהן, והוא תוצאה של המפגש בין התרבויות המקומיות לתרבות המערב בתקופת הכיבושים האימפריאליים והקולוניאליים של בריטניה וצרפת באזור. התפתחות המוסיקה הערבית הקלאסית קשורה גם בהתפתחות הלאומיות המקומית בשטחי המנדט הבריטיים והצרפתיים, כאשר הטריטוריות השונות במזרח התיכון ובצפון אפריקה עצבו ובנו את תרבויותיהן המודרניות באמצעות המוסיקה, הקולנוע והתיאטרון.

עם הכניסות הראשונות לערוץ של אסתר, בעקבות הפרסומים שלה בקבוצה, התרשמתי כי מדובר באחד האוצרות הגדולים ביותר שניתן למצוא כיום ברשת, בעיקר עבור מאזינים ישראלים אך לא רק; צופים ומאזינים מהעולם כולו וממדינות דוברות ערבית מרוויחים מדי יום מהאוסף המרשים שמציגה אסתר בערוץ שלה. במשך חודשים רבים קינן בי הרצון לראיין את אותה אשה בעלת ארשת אינטרנטית מסתורית מעט, שבדבקות רבה מעלה שירים חדשים, מתורגמים לעברית, כמעט על בסיס יומי. לשמחתי הרבה, אסתר הסכימה לראיון דרך האינטרנט, ואני זכיתי לשיחה מעניינת ומרגשת.

אסתר ישורון, בת 61, מתגוררת בשכונת כפר שלם בתל אביב. הוריה הגיעו לישראל ממצרים ב-1951. בתקופה של מתיחות פוליטית במצרים אבי-אמה נאשם בציונות, נאסר ונרצח בבית הכלא. כשהוריה רצו לעזוב, הם הוברחו לארץ דרך צרפת בסיוע גורמים בקהילה היהודית במצרים, והגיעו למעברת אלרואי שליד טבעון, שם נולדה אסתר שנתיים לאחר מכן. בשלב מסוים, עברה המשפחה לכפר שלם. בבית הוריה, ספגה אסתר את ידיעת השפה הערבית המדוברת, כמו גם את האהבה למוסיקה הערבית.

שומרים על תרבות ערבית בבית יהודי

ברחבי המזרח התיכון, המוסיקה הערבית המודרנית, ה"קלאסית", נהנית מפופולאריות עצומה, מאז התפתחותה ועד היום. בישראל, המובלעת החריגה יותר באזור, המצב מעט שונה בשל גורמים חברתיים ופוליטיים: היבט אחד הוא המבנה החברתי, המבוסס על הגמוניה אשכנזית שמביעה את זיקתה לאירופה. זיקה זו מושפעת במידה רבה, מאז ראשית ההתיישבות היהודית ועם קום המדינה, מתפישות קולוניאליות הממקמות את הערביות והמזרחיות באזור בנקודת מוצא שולית, שלא לומר נחותה. נוסף על כך הוא המצב הפוליטי, שממקם את ה"אחר" הערבי כאויב תמידי, ומבצע הזרה, המנתקת את יושבי הארץ היהודים מהתרבויות של המקום והאזור. גורמים אלו מעקרים, בין היתר, את האפשרות של ידיעת השפה הערבית ברמה רחבה בקרב האוכלוסייה היהודית בארץ.

בהקשרים הללו, ניתן להעריך כפליים את מי שביקשו – ועדיין מבקשים – לשמר את מורשת ארץ המוצא שלהם, עם כל הפוליטיקה המורכבת של שם ושל כאן. כזה היה ביתם של הוריה. אביה של אסתר, דויד, הוא ההשפעה הגדולה ביותר על טעמה המוסיקלי ולפיכך גם על פועלה בשנים האחרונות. לדבריה, מדובר באדם רגיש במיוחד, בקיא בערבית הספרותית, שהיה כותב שירים בצעירותו. את אחד מן השירים הללו ניתן לשמוע בקולו בערוץ של אסתר, מתורגם כמובן לעברית. בתקופתו במצרים, הוא השתתף כניצב בסרט של לא אחר מאשר פריד אל-אטרש, ויש לו גם ייחוס משפחתי: דודניתו היא הזמרת והשחקנית המצרית לילא מוראד.


(ניתן להבחין בו מצד ימין, החל מהשניה ה-26)

ניתן למצוא את חלקו הגדול והמשמעותי של אבא דויד בסיפור של אסתר, אך מי שהצית את יוזמת התרגום היה הזמר עבד אל-חלים חאפז, אותו היא מגדירה כ"אהבת חייה": "תמיד ראיתי בעבד אל-חלים משהו לא רגיל, לא מובן מאליו", היא כותבת בהתרגשות. "כאילו מי ששומע אותו מספר פעמים חייב להרגיש משהו. יש בו רגש ותום, נטו.

"כשלמדתי מחשב מעט, חיפשתי אנשים או אתרים שקשורים ואוהבים את עבד אל-חלים, וכך מצאתי את האתר העיראקי (אתר ישראלי המשמר את המורשת של יוצאי עיראק – ע.ב). שלחתי לשם חלק מהשירים שלי, וקיבלו אותי בשמחה. הם אוהבים גם את השירים המצריים. היה שם מתרגם מקסים בשם יוסי נמרודי, שלא תמיד תרגם את מה שבקשו. אז שאלתי אותו אם הוא מסכים שאני אתרגם, והסכים. ותרגמתי".

לומדים שפה דרך המוזיקה

בשלב מסוים היא הרגישה כי המסר לא מגיע למספיק אנשים, והחלה לתרגם בתגובות לסרטונים ביו-טיוב. "הרגשתי שאני רוצה שהערבים ידעו שהישראלים והיהודים גם רגישים ואוהבים, ושהישראלים ידעו כמה רגש יש לערבים. בשיר של עבד אל-ווהאב, מגיב ערבי כתב לי 'אני אוהב את הכתב של מוזס (משה), אך אנא הסבירי לי מה כתבת'. הוא לא תיאר לעצמו שמדובר בתרגום. בחלק הטכני אני מאוד חלשה. לקח לי הרבה זמן עד שבני הקים לי ערוץ".

כששאלתי אם מדובר למעשה ב"עסק משפחתי", הבהירה אסתר למען הסר ספק כי היוזמה הייתה שלה בלבד, ושבמשפחה ראו זאת כדבר מוזר ולא ששו לעזור. לדבריה, האהבה למוסיקה הערבית לא דבקה בהם. "רק אחרי שראו שזה בוער לי בעצמות, נעתרו בזמן הנכון לעזור במעט… אפילו אבא שלי ראה בכך משהו לא חשוב ובזבוז זמן. היום הם עומדים ומשתאים, איך אמא אתי הצליחה בגיל 60 לעשות משהו שנוגע בלבם של אנשים".

ואכן כך. ברגע של כנות, אבקש לחלוק עם הקוראות כי העבודה של אסתר נוגעת בלבי. מבחינתי, ערוץ היו טיוב של אסתר וכן היא עצמה הם מבין הגשרים הטבעיים והחיוניים שמחברים בין ישראל, המבקשת להיאחז בעוגנים רחוקים, לבין שכנותיה למרחב הגיאוגרפי. "בהתחלה חשבתי, הרי אני מתרגמת מה שאני שומעת, אז מה ההתלהבות? אבל הבנתי עם הזמן שאני מביאה משהו ממני. הרבה אנשים לומדים עברית וערבית דרכי", היא מסבירה.

אסתר, ילידת דור שלא ידע מחשבים מינקות, נלחמה על מנת ללמוד את העבודה על תוכנת "יוצר הסרטים" של מיקרוסופט, בה היא עורכת את התרגום הסימולטני לשירים, ואת הפעולות הנדרשות להעלאת הסרטונים. בתרגום היא עוסקת באופן יומיומי. לצורך פענוח ותרגום מילים קשות שצצות מדי פעם היא נעזרת באביה, שכאמור היה ספקן בתחילה לגבי הפרויקט, כמו גם במכרים וחברים שרכשה לעצמה ברחבי העולם הערבי, עמם היא מתכתבת באינטרנט בערבית מדוברת באותיות לטיניות, כמקובל פעמים רבות בשנים האחרונות.

במשפחה התנגדו בהתחלה, ואז התפלאו על ההצלחה לגעת בלבבות. פיירוז (ויקימדיה: Wissam Chidiak CC-BY-SA-3.0)

במשפחה התנגדו בהתחלה, ואז התפלאו על ההצלחה לגעת בלבבות. פיירוז (ויקימדיה: Wissam Chidiak CC-BY-SA-3.0)

השירים שהיא מפרסמת מושכים צופים מיותר מ-100 מדינות ברחבי העולם, ביניהן מדינות ערביות רבות. "הם גם אוהבים ורואים את מה שאני מתרגמת". בראשית הדרך הייתה נוהגת לעקוב אחר נתוני הכניסות מן המדינות הללו, אבל עכשיו מדובר בעניין שבשגרה.

אסתר, אישה דתייה במנהגיה ואמונתה, לא משייכת את עצמה לאף צד במפה הפוליטית, אף על פי שיש לה דמות מועדפת בפוליטיקה הישראלית – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעבורו אף הקדישה שיר מתורגם בערוץ. היא מנסה להבין את המניעים של הימין ושל השמאל, אך מבקשת להתרחק מהפוליטיקה שבאה מלמעלה. החתירה לקיום משותף ליהודים וערבים ולשלום באזור חשובים לה ביותר. לטענתה, הדברים פשוט "מתהווים מעצמם", ואני מאמינה לה, ומניחה שהיא יודעת על מה שהיא מדברת.

מבחינתי, דמותה של אסתר ופועלה מהווים דוגמה לאופן שבו הכוחות החברתיים, שפועלים "מלמטה", מסוגלים להוות את מוקדי הכוח המרכזיים לשינוי חברתי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf