הייבוש האיטי של בקעת הירדן נועד לגירוש
לצד התנחלויות מוריקות מלאה בקעת הירדן במאהלים שחיים ללא אספקת מים סדירה, ושאפילו את מיכליות המים שלהם לפעמים מחרים הצבא. כך נראה טרנספר מטפטף
כותב אורח: איתן קלינסקי
יותר מ-90 אחוז מתושבי הבקעה הם פלסטינים ופחות מ-10 אחוז הם מתנחלים. אך בחלוקת המים, מסתבר, קיימת חלוקה אחרת – פי שמונה ולעתים פי תשעה יותר מים בברזים בקהילות של מתנחלים, בעוד שבקהילות פלסטיניות האדם והצאן נתונים למדיניות של הַצְּמָאָה כמעט מוחלטת. למעשה זו מדיניות טיהור אתני, שמטרתה בקעה נקייה מפלסטינים.
בבקעת הירדן יש כ-1,600,000 דונם, המהווים 29 אחוז משטח הגדה המערבית. בקעת הירדן היא עתודת הקרקע הפורייה והעשירה ביותר להתפתחותה הדמוגרפית והכלכלית של המדינה הפלסטינית העתידית. אך כיום הבקעה עוברת תהליך של טיהור אתני ותהליכי התרוקנות מתושביה הפלסטינים.
ב-1948 גורשה הקהילה הבדואית מאזור עין גדי ובמשך 68 שנים התמקמו בבקעה באזור פסאיל. במדיניות הַצְמָאָה והריסות בתים מבקשת ישראל עכשיו לגרש אותם גם מכאן.
בשבת לפני כשבוע וחצי רעייתי ואני הצטרפנו לקבוצת פעילים, שיזמה הבאת מים למאהל פסאיל, הנושק להתנחלות פצאל. המאהל הבדואי מקבל מים רותחים לשעה אחת פעם בארבעה ימים מצינור מים חלוד ומחורר המונח על פני אדמה, וממנו מועברים המים בצינורות גומי לוהטים בשמש היוקדת.
> עשרות ישראלים מחו בכפרי בקעת הירדן נגד מניעת מים והריסות בתים
ילד עם צינור מים באזור פסאיל, בקעת הירדן (מרים אלסטר / פלאש90)
מצמררת העמידה בחום של למעלה מארבעים מעלות מול אוהל בדואי המנותק ממים. עשרות ששיות של בקבוקי מים שחילקנו לפלסטינים ומימון מכלית המים יצרו צביטה בלב, כי אנחנו הרי חלק מהמדינה שמצמיאה את הילדים והנשים סביבנו.
קשה ומייסרת העמידה מול מעיינות מים מיובשים בפסאיל, כשמעליהם ניצבים מתקני מים של חברת "מקורות", שכורתת מהטבע את קסם נביעת המים ומותירה מעל יובש המעיינות טרסות דומעות, טרסות שנבנו בזעת פלחים ערבים במשך מאות שנים, וכיום הן צועקות ומתחננות שתשובנה ידיים מיובלות לחרוש ולזרוע ולא להפקירן לקללת היובש והכיליון.
כיום חלק הארי של בקעת הירדן הוכרז כשטחי אש, כשמורות טבע, יישובי מתנחלים ואדמות מדינה. לפלסטינים, שהם רוב רובם של תושבי הבקעה, מוקצים פחות מ-15 אחוז מהשטח, שגם מהם מבקשת המדינה לנגוס. לכך יש להוסיף שב-2014 ו-2015 לא ניתן אפילו אישור בנייה אחד בכל שטח סי לאוכלוסייה, שיש בה גידול טבעי וצרכים למגורים, וקצב הריסות הבתים מנגד נמצא בעלייה.
בינתיים כל משפחה בדואית בבקעה חייבת להוציא שליש מהכנסותיה עבור רכישת מים, המגיעות במכליות מתחומי שטחי איי וסי. בשבוע שעבר הוחרמו מכליות מים, כשארבעים מעלות חום ואף יותר מחממות את הבקעה.
איתן קלינסקי הוא מורה לתנ"ך בגמלאות.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
