newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התנוחה האהובה על אתר מאקו: השפלת נשים

תרבות הפורנו לא צריכה להיות חלק אינטגרלי מצריכת החדשות שלנו. תא העיתונאיות יזם קמפיין שפונה ישירות למנכ"ל וליו"ר קשת בשאלה: האם אתם גאים בכך שאתר מאקו נראה כמו אתר פורנו?

מאת:

כותבת אורחת: יעל קציר

פורטל התוכן הפופולארי בישראל. התכנים הכי מעודכנים של חדשות ערוץ 2, תכניות קשת, מחשבים ואינטרנט, אוכל, ספורט ועוד. כל מה שהכי מעניין בארץ ובעולם/

כך בוחר אתר מאקו להציג את עצמו ולהסביר לגולשיו למה הוא נחוץ. אבל, ביום-יום, כשלא קוראים את האותיות הקטנות ונכנסים לאתר, מתברר שמה שהכי מעניין בארץ ובעולם מסתכם בדבר אחד – ציצים.

לפני כמה ימים התחיל קמפיין רשת נגד אתר מאקו. הטענות העיקריות הן נגד התכנים הפורנוגרפיים, והפוגעניים כלפי נשים, המוצגים במסווה של עיתונות. הרשתות החברתיות התמלאו בדוגמאות של תמונות ו"כתבות" מתוך האתר, המציגות נשים בצורה אחת: כלי למימוש הפנטזיות המיניות של גברים. מכל עבר מציצות אל הגולשים והגולשות נשים בתנוחות מפתות ובלבוש מינימלי, תחת כותרות נוטפות סקס, ולצד טקסטים שלא היו מביישים מגזיני פורנו מהזן הנמוך ביותר. זה התחיל מכתבה פרסומית, ובה מלכת יופי לשעבר הצטלמה בתנוחות הסקס האהובות ביותר על "הישראלים", המשיך בכתבה המרתקת על 20 הבחורות הלוהטות במגבת, והידרדר לפרסום לא-חוקי של תמונות הכוכבות מהוליוודיות בעירום.

לפמיניסטים ולפמיניסטיות נמאס. לא בגלל שמדובר באתר חשוב ומרכזי, וכדאי על כן שיעמוד בכללי המוסר. אלא בגלל שאפשר להיות שובבים ומגניבים, סקסיים ומפתים בלי להשפיל תמיד צד אחד ולהתחנף תמיד לצד אחר, בלי לשתף פעולה עם קריאות שמרניות ומיזוגניות של נשים ונשיות, בלי להפוך את תרבות הפורנו הבעייתית מכל כך הרבה סיבות לחלק אינטגרלי מצריכת החדשות והפרשנויות היומיומית של כל אחד מאיתנו.

נכון, אתר מאקו הוא לא האתר היחיד שמפרסם תכנים כאלה, וחוטאים בכך רבים ו"טובים" כמו פורטל וואלה! ונענע10, אבל צריך להתחיל איפשהו מתישהו, ואנחנו התחלנו. ב"תא העיתונאיות" החליטו לפעול בשתי דרכים במקביל: להגיש תלונה למועצת העיתונות, ולהוציא קמפיין רשת הפונה ישירות לאבי ניר (מנכ"ל קשת, הבעלים של מאקו) ולדרורית ורטהיים (יו"ר הדירקטוריון וביתו של בעל השליטה מוזי ורטהיים) בשאלה: האם אתם גאים שאתר מאקו נראה כמו אתר פורנו?

> אסי עזר: לא שובב, מטריד

מתוך קמפיין הרשת של תא העיתונאיות (עיצוב: יעל קציר)

מתוך קמפיין הרשת של תא העיתונאיות (עיצוב: יעל קציר)

מאז אנחנו נשאלות כל הזמן למה פנינו גבוה כל כך? למה לא לפנות בצורה ישירה לעורכי האתר? כי האתר כולו משופע בתכנים סקסיסטיים, וברור שזו לא טעות, זו מדיניות.

את הבעיה בהצגת נשים באופן פורנוגרפי ופרובוקטיבי ספק אם צריך להסביר, אבל אעשה זאת בכל זאת ליתר ביטחון: אישה היא אדם, ולא אובייקט. גוף האישה שייך לה, וכל הצגה של בני אדם כאובייקט שמטרתו לשעשע אדם אחר – היא בזויה, ומעודדת יחס אלים, לא רק כלפי המוצגת. הצגת תכנים כאלה, יום ביומו באופן עקבי ומתמשך מתעוותת את תפיסותיהם של גולשים וגולשות. נשים וגברים מפנימות ומפנימים את מקומן בעולם על פי המסרים העיקשים של מאקו ואתרים אחרים.

בכלל, מסתבר שאחרי שגמרו במשך חודשי הקיץ לרדד את השיח על נושאים כמו "מלחמה", "כיבוש" ו"צבא" בחלוקה הדיכוטומית לטובים ורעים, לאנחנו והם, חזרו הישראלים לחלוקה הדיכוטומית העתיקה בעולם: גברים ונשים. לכאורה מדובר בשני חצאים של אותה אוכלוסיה, פחות או יותר. לכאורה אנו חיים בעידן בו ברור וידוע לנו כבר שאין הבדלים של ממש בין תחומי העניין של הצדדים, ואם הם קיימים – הם בעיקר תוצר של חינוך ושל תרבות. אבל רק לכאורה. כי מה מעניין נשים, לפי האתרים הפופולריים שאנו נחשפות אליהם? אופנה, ילדים ובישול. יש עוד משהו בחיים חוץ מזה? אה, כן! לקטר על בן הזוג ועל המשקל. ומה מעניין גברים לעומת זאת? סקס, מכוניות וכסף, עם קצת תיבול של ספורט פה ושם כמובן.

הגיע הזמן להפסיק לשתף פעולה עם הזרם העכור הזה. להפסיק להקליק על פורנוגרפיה במסווה של תרבות, ולא לצפות במה שהופך אותנו למשתפי ומשתפות פעולה עם דיכוי והשפלת נשים.

יעל קציר היא מעצבת גרפית בעיתון "הארץ", יו"ר ועד העובדים בעיתון, וחברה בתא העיתונאיות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf