newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

וואלה מאשימים קורבן אלימות בזריקת אבנים כי לבש חולצה אדומה

יואב אליאסי גייס חברים כדי להוכיח שצעיר פלסטיני שהוכה ונעצר על לא עוול בכפו בעצם זרק אבנים על חיילים. ה"הוכחות" שהם מצאו מגוכחות, אבל לאתר וואלה זה היה מספיק כדי לפרסם אותן ללא בדיקה

מאת:

"מוֹח-כוורת" או "חוכמת המונים", הוא דימוי של מוח משותף שיוצרים אנשים רבים ומשתמשים בו כדי לפתור בעיות שאדם בודד לא מסוגל להן לעיתים. הדבר דומה לקבוצת דבורים שפועלות ביחד להשגת לתוצאות טובות מאלו שיכלו להשיג בנפרד, ומכאן השם.

דוגמאות רבות ומרשימות של עקרון זה אפשר למצוא ברשת, אך זה לא המקרה שעליו יפורט כאן. כדי ליצור מוח-כוורת יש צורך במוחות ואלו לא בנמצא בשפע בדף הבית של ה"צל". אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

הסיפור מתחיל ב-23 באוקטובר, כאשר ארגון "בצלם" פרסם סרטון בו נראים חיילי חטיבת גבעתי מכים באכזריות את אנסאר עאסי בן ה 25, במהלך עבודתו בחברה לשיווק מוצרי ניקוי באל-בירה. עאסי נעצר ב-6 בוקטובר ושוחרר רק לאחר חמישה ימים, לאחר שחוקרי משטרת בנימין צפו בסרטון שאישש את טענת האליבי שלו.

זהו לא אירוע חריג, בטח לא בחטיבת בגבעתי, אך הוא התרחש במחסן בו הותקנה מצלמת אבטחה. לכן המעצר והאלימות כלפי העובד תועדו, וזה כבר חריג. הסרטון זכה למאות אלפי צפיות:

פה נכנס לתמונה "הצל", אשר טען כי "בצלם" שיקרו וביקש מ-150,000 עוקביו להתגייס כדי להפליל את עאסי, שהרי הכאה אכזרית של אדם שזרק אבנים היא מוצדקת לדעתם כנראה. הגולשים הגיבו כמצופה מהם ושלחו את "בצלם" למשרפות של אשוויץ בין השאר.

ארבעה ימים לאחר מכן "הצל" טען כי בעזרת עוקביו מצא "הוכחה" לכך כי עאסי יידה אבנים. אותה "הוכחה" היא תמונה של צעיר פלסטיני מיידה אבנים בקלנדיה באותו יום, שפורסמה בסוכנות "מען" הפלסטינית.

ה"הוכחה" שהופקה ביד ה"מח"-כוורת הזה מבוססת על העובדה כי שניהם לבשו חולצה אדומה באותו היום. זהו. היא מתעלמת בעדינות מכך שהתמונה הזאת צולמה בקלנדיה, שנמצאת בכלל בצידה השני של העיר רמאללה, לעומת מקום עבודתו של עאסי באל-בירה. ה"הוכחה" הזאת מתעלמת גם מהעובדה כי האדום לא אותו אדום, וכי שני האנשים כלל לא דומים. ה"צל" הכריז על ניצחון. שוב עוקביו הגיבו בהתאם.

תגובות בדף של הצל

תגובות בדף של הצל

זה כבר סיפור מספיק עצוב. אך כאן מערכת "וואלה!" נכנסה לפעולה. לא כדי לדווח על התגובות הניאו-נאציות של הימין, או לדווח על המופרכות של הפרסומים, אלא בדיוק להפך: "בזכות התמונה: מאות גולשים חיפשו – החיילים החשודים זוכו" כתבו בכותרת של וואלה! והכניסו קישור לאותן תגובות רצחניות, מה שרק גרר עוד תגובות רצחניות באותו סגנון.

"אחרי שהמעריצים של הצל בפייסבוק התגייסו ועברו 'פריים-פריים' נמצאה התמונה שזיכתה אותם" המשיכו לתאר בוואלה. "ואכן תוך יממה אחת נמצאה תמונה שמראה כי עאסי השתתף במהומות".

אבל תמונה כזו כאמור לא נמצאה. פה בוואלה לא רק מצטטים את הדף הגזעני של "הצל", אלא משקרים וקובעים עובדה בלי בדיקה. בנוסף הם טענו כי החיילים "זוכו" – אמירה שנועדה מן הסתם לתת תוקף לפרסום האבסורדי.

רק שהחיילים לא זוכו כי הם בכלל לא עמדו לדין. הם נעצרו ושוחררו בלי קשר לתמונה, ולפי דובר צה"ל מלפני מספר ימים חקירת המצ"ח עדיין נמשכת והאירוע כולו "חמור, ואינו עומד בקנה אחד עם המצופה מלוחמי צה"ל". (פנייה ששלחנו היום לדובר צה"ל כדי לאשר שהחקירה אכן עדיין נמשכת טרם נענתה).

זורק אבנים בקלנדיה, והעצור מאל-בירה: שני אנשים שונים (מקור: בצלם)

זורק אבנים בקלנדיה, והעצור מאל-בירה: שני אנשים שונים (מקור: בצלם)

הבעיה הגדולה בפרסום שכזה הוא שטענות בדף ימין גזעני – פופולרי ככל שיהיה בזמנים עכורים אלו – מפורסמות בלי בדיקה ובלי הוכחה. מי שלא רוצה לראות את המציאות ואיך דיכוי של מיליונים פלסטיני נראה, לא צריך את הצל בשביל הזה. אך פרסום באתר מיינסטרים (ופופולרי פי כמה) כמו "וואלה" הופך את השקרים לעובדה, ואכן אותה "כתבה" מופיעה שוב ושוב בדף של "בצלם" בתגובות מסיתות נגדם על "השקרים שלהם" – כאילו מדובר בעובדה גמורה.

לוואלה כל זה כמובן לא משנה. את אלפי הלייקים שלהם שלהם הם קיבלו. גם את תגובות ההסתה נגד "בצלם". אולי כשאותו אספסוף שהם מטפחים בהסתה ושקרים יפנה גם נגדם הם יבינו את השלכות מעשיהם.

> כפר כנא: איך מצדיקים ירי משטרתי באזרח עם פרשה ביטחונית מומצאת?

תגובות בדף של וואלה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf