newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ועדת המעקב: הבחירות הערביות שבהן התוצאה לא ידועה מראש

הגברים שהתכנסו ללא נשים, הדילים והקומבינות, רגעי המתח הנדירים, נאום המנצח ובעיקר נאום המפסיד. מבט מאחורי הקלעים של הבחירות לראשות ועדת המעקב, שבהן ניצח מוחמד ברכה

מאת:

הדבר הכי טוב בבחירות לראשות ועדת המעקב לחברה הערבית היא העובדה שהן מאחורינו.

כך הסתיימו להם אתמול (שבת) חודשים ארוכים של מריטת עצבים מיותרת. הספקנו לעבור את הרכבת הרשימה המשותפת, לרבות המהפך בחד״ש, הקיבעון בבל"ד, ההתברגות המבריקה פנימה של תע״ל ושמירת כוחה של התנועה האסלאמית ברשימה. בחורף שעבר אף אחד לא רצה לעסוק בוועדת המעקב ובשאלה מי יעמוד בראשה, כדי לא לערבב שמחה בשמחה, וכך מאזן גנאים לקח על עצמו למלא את מקום היו"ר עד להודעה חדשה.

בינתיים מוחמד ברכה ליקק את פצעיו אחרי שהפסיד את המקום הראשון ברשימה המשותפת לטובת איימן עודה בבחירות המקדימות בביתו הנצחי חד"ש. "ראש ועדת המעקב של האזרחים הערבים בישראל", תואר ארוך מדי וריק מדי בימים אחרים, הפך פתאום למעמד נחשק לכל מי שאין לו מקום בגלגל הפוליטי. קשה לי מאוד כמובן לצטט את אריאל שרון, אבל גלגל הפוליטיקה שלו לא פוסח על החברה הערבית: פעם אתה למעלה, פעם אתה למטה העיקר שתהיה על הגלגל – הוא אמר.

משבעה יוצא אחד

הבחירות האלה נדחו כמה פעמים כי קבוצת המנהיגים הערבים, או מה שנשאר ממנה, חשבו להגיע להסכמה על מועמד מוביל שיתמנה בלי תהליך הצבעה והכרעה וכאב בטן וראש. הלכלוך ישאר בבית והעם יקבל יו"ר וכולם יהיו מבסוטים.

אני שמחה שזה לא קרה. נפשם של שבעה מועמדים חשקה בכיסא היו"ר. במהלך החודשים האחרונים מועמד עצמאי אחד עתר לבית המשפט נגד פסילת מועמדותו, ואפילו בית המשפט לא ידע מה לעשות עם העתירה. שם גילינו שוועדת המעקב היא לא ישות משפטית, עמותה, תאגיד או משהו דומה שאפשר לתבוע אותו. המועמד נפסל, וכל האנונימיים שחיפשו לעצמם במה חזרו בהם ממועמדותם.

> רגעי המבחן של המשותפת: מתקפה תקשורתית, גינויים ומאבקי אגו

מוחמד ברכה, כאמל ראין, כאמל ראין ועאווד עבד אל פתאח ביום הבחירות לראשות ועדת המעקב (שיחה מקומית)

כאמל ראין, עאווד עבד אל-פתאח ומוחמד ברכה ביום הבחירות לראשות ועדת המעקב (שיחה מקומית)

כך נשארו ארבעה: הראשון, מוחמד ברכה המיתולוגי, שמביא עשרים שנה בכנסת ובפוליטיקה, אין ספור ועדות ונאומים, מייצג את מורשת חד"ש הקלאסית, הרבה קשרים עם הרשות הפלסטינית ועוד.

המועמד השני היה השיח' כאמל ראין, איש הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, שנחשב לאישיות חיננית וחיובית, ונאבק באלימות חברתית (יעני ערבים שרוצחי ערבים) מאז רצח בנו ברחובות כפר ברא.

עאווד עבד אל פתאח, מזכ"ל בל"ד והמועמד השלישי, חד, שנון ומי שמוביל את הקריאה לפתוח את תיבת הפנדורה של הוועדה: ניסיון להוביל לכך שתבחר על ידי החברה הערבית ולא על ידי 54 נציגי מפלגות, תנועות, ראשי מועצות וחברי כנסת בלבד.

המועמד הרביעי היה עורך דין פרטי. שמו מוחמד אבו רייא, שניגש על תקן עצמאי, ואין לי מה לומר עליו מלבד שאני מעריכה את התעוזה שלו להכנס לכוורת הדבורים הזו בלי מגן.

מאז הבחירות לכנסת במרץ האחרון החל מסע ההסתה נגד האזרחים הערבים מנהירת האוטובוסים לקלפי ועד שהגיע במנהרת הזמן לטיסתו של המופתי לגרמניה. בזמן הזה הספקנו כמיעוט לאומי לזכות בתואר הקולקטיבי של "מחבלים" ולשאת באחריות על כל "גל" האלימות וההסלמה. תוך כמה חודשים הפכנו לאויב המר והטרף הקל של היהודי הממוצע, חטפנו מכות, יריקות, כדורים, או סתם קריאות בוז ומוות לערבים ברחובות.

הקשר של האזרחים הפלסטינים עם המדינה ידע שפל חדש בחודש האחרון, ובסוף חודש קיצוני זה התכנסו והתכתשו להם אתמול ראשי הערים, חברי הכנסת ויתר חברי הוועדה במשרד עלוב בלב נצרת, שיש האוהבים לקרוא לה בירת החברה הערבית. זה היה חדר גדוש גברים, קרחות, וחולצות מכופתרות שהיה אפשר לזהות בתוך עשן הסיגריות. מיותר לציין שרק שתי נשים ישבו מסביב לשולחן – חנין זועבי ועאידה תומא. ח"כ יוסף ג'בארין חייך כשנפגשנו, ואמר "טוב שבאת להעלות את מפלס הנשים בחדר". "נראה לי שזה קו אדום לנשים, לנו אסור לחצות ולהשתתף", עניתי לו.

חצי יום לקח כדי לסכם שאכן יש בחירות ולהסכים על מתווה הבחירות: מהסבב הראשון לוקחים את שני המובילים, אלא אם אחד מהם זכה ב-50 אחוזים מהקולות. בסבב שני מצביעים על שני המובלים, ואם אף אחד מהם לא זכה ביותר מחמישים אחוז לוקחים את המועמד הראשון ומצביעים בעד או נגד בסבב השלישי. ממש דמוקרטיה בהתגלמותה.

מסעוד גנאים תפקד כיו"ר ועדת הבחירות בצורה מרשימה, או כמו שאומרים אצלנו: כמו אמא של הכלה שהיא מאוד עסוקה ואי אפשר לתפוס אותה ולא ברור מה היא עושה.

> חטאתי, פשעתי, הקמתי ארגון נשים ערביות

מוחמד ברכה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

היו"ר החדש של ועדת המעקב, מוחמד ברכה. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הבחירות יצאו לדרך, והערבים כצפוי נהרו לקלפיות. בסבב הראשון עלו כצפוי כמאל ראין ומוחמד ברכה. תשעה קולות של בל"ד לאיש בל"ד ושישה של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ששמה פתק לבן, השאירו למוחמד ברכה 21 קולות מ-54.

דיונים קבוצתיים קדחתניים פרצו לפני ההצבעה על הסבב השני ושאלת המיליון דולר הייתה מה יהיה עם מצביעי בל"ד: למי הם יצביעו? לשייח' אסלאמי או ליריב פוליטי מחד״ש? ואולי ששת הפתקים הריקים של ראיד סלאח יתפסו קצת צבע?

המתח הורגש באוויר, דיבורים, חיבוקים וצחקוקים פרצו בכל פינה. שאלתי את כמאל ריאן מה הוא חושב שיהיה, וזה ענה לי בחוכמה: "את יודעת שזו הפעם הראשונה שיש בחירות אצל הערבים ואף אחד לא יודע מראש מה התוצאה?". "גדול", אמרתי לעצמי, הרי כל הבחירות אצלנו ידועות מראש ואין הפתעות בדרך כלל, ברור מי ייקח וברור מי ינצח והכל סגור מראש.

הפעם זה ממש לא היה המצב. היו דילים וקומבינות, אבל התוצאה של 23-24 בסבב השני לטובת ברכה הראתה שהמאבק היה ממש צמוד. בסבב השלישי כולם התעייפו, הרימו ידיים, והיו צריכים להצביע ברכה כן או לא. הפעם היה צורך בשני שליש מהקולות, כלומר 34 במספר, וברכה קיבל 38. הסתבר שהיה הסכם מוסרי שנחתם מראש, לפיו אם נשאר מועמד אחד אז צריך לתמוך בו, ולא להפיל את פירמידת הדמוקרטיה הטרייה של החברה הערבית.

ברכה זכה. לא הייתה במה ולא רמקול אבל צביר הגברים בקצה השולחן נראה עליז מתמיד. גם מי שממש לא אהבו את התוצאה הסופית חייכו למצלמות. בלב הם התפללו לקצת רגיעה בנושא, לפחות בקרב האוכלוסייה הרחבה.

פמיניזם בתנועה האסלאמית?

מוחמד ברכה הדגיש את האחדות מול המסיתים, ביקש סליחה מכל אלה שפגע בהם בדרך לצמרת המדומה, והציע לפתוח דף חדש עם כל המפלגות והתנועות כדי להצליח לבנות מחדש את הגוף הנכה הזה שנקרא "ועדת המעקב". ברכה יפרוש עכשיו מתפקיד יו"ר חדש כדי להתמסר לתפקיד הגדול.

איימן עודה בירך באצילות נפש ידועה בפייסבוק כמנהגו והצטלם מחויך עם אחד מגדולי הפוליטיקאים הערבים בני זמננו. רבים בקהל איחלו לאיימן עודה הצלחה בהמשך דרכו. ראש הרשימה המשותפת וראש ועדת המעקב הם עכשיו שניהם אנשי חד"ש, ואין ספק שזו אמירה והישג למפלגה ולדרכה.

ואני דווקא התרגשתי מנאום המפסיד, שאמר שאדם אחד – גדול וחזק מנהיג כמה שיהיה – לא יצליח אם לא נהיה לידו ונעזור לו. מסביב השולחן הזה אין נשים וזה מביש את המקום, הוסיף איש התנועה האסלאמית, וכאשר כולם מדברים על אלימות וטרור נגדנו אנחנו שוכחים שאנחנו בעצמנו רצחנו אחד את השני בנשק ושיותר מאלף אנשים איבדנו כך – הרבה יותר ממה שהממשלה רצחה.

לסיכום הבחירות אני מאוד מקווה שחבורת הגברים הרציניים שישבו שם בחדר יצליחו להיפרד מדי פעם מהאגו שלהם ולקבל אומץ לעבוד יחד על בנייה מחדש וחיזוק הוועדה, גיוס כספים והחייאת המקום הזה לטובת המיעוט הכי גדול במדינה בזמן הכי קשה בתולדות היחסים בין הפלסטינים לישראל.

> יש סיבה שנתניהו משווה את הפלסטינים לנאצים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf