newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ועידת ידיעות אחרונות הייתה הישג עצום ל-BDS

הדוברים אמרו שהחרם הוא איום עצום, וגם לא איום בכלל. אבל כש"העיתון של המדינה" מארגן עליך כנס לאומי ענק עם בכירי הפוליטיקאים, אתה יודע שכבר אי אפשר להתעלם ממך

מאת:

כותבת: מרב זונשיין

ועידת ידיעות אחרונות ו-ynet נגד החרם, שהתקיימה ביום שני בבנייני האומה בירושלים, ללא ספק נתנה לתנועת ה-BDS יותר תשומת לב בישראל משהתנועה יכלה אי פעם לחלום לקבל.

מדובר בוועידה הלאומית הראשונה מסוגה שמתקיימת בארץ, מול למעלה מאלף צופים בקהל ואינספור נוספים שהתחברו לשידורים בוואינט. עצם קיומה של הוועידה מהווה סימן לכך שהתנועה הבינלאומית לחרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) עלתה על הרדאר הישראלי באופן משמעותי. זה אחר זה עלו על הבמה למתקפה הנשיא ראובן ריבלין, בכירי הפוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רון לאודר, והקומיקאית רוזאן בר.

הסתירה הפנימית שבבסיס הוועידה התבררה כבר מהרגע הראשון. עורך ידיעות אחרונות, רון ירון, פתח את הוועידה ואמר שאי אפשר להמעיט בסכנה הנשקפת מתנועת ה-BDS, ושישראל לא רוצה למצוא את עצמה תוך חמש עד עשר שנים במצב של דרום אפריקה של האפרטהייד – ואז מיהר להבהיר שאין שום דמיון בין ישראל לדרום אפריקה. השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, שאחראי מטעם הממשלה על המאבק בחרם, אמר מנגד שלא צריך להגזים בתיאור האיום מצד ה-BDS.

> אליאס ח'ורי: המזרח התיכון המדמם הוא תמרור אזהרה לאמריקה נגד טראמפ

ראובן ריבלין, גלעד ארדן ורון לאודר בוועידת ידיעות אחרונות למאבק ב-BDS (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ראובן ריבלין, גלעד ארדן ורון לאודר בוועידת ידיעות אחרונות למאבק ב-BDS (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כך המשיכו הדוברים להצהיר באותה נשימה כמעט שלמרות הצלחות ה-BDS, לא מדובר בסיפור הצלחה; שזה לא איום אבל צריך להתייחס אליו כאיום רציני; שהתנועה לא משפיעה על הכלכלה הישראלית אבל צריך להפנות עוד משאבים כדי להלחם בה. השר לענייני מודיעין, ישראל כץ, אמר שצריך לעשות "סיכול אזרחי ממוקד" למנהיגי ה-BDS. ציפי לבני ציינה ש"זה בון טון עבור חלק מהצעירים להיות טבעוני ולשנוא את ישראל". לאודר השוואה בין הניסיון להחרים את ישראל לבין חוקי נירנברג, ובר קראה לתנועת החרם "שמאל מזויף" ו"פשיסטית".

בעוד שעיקר תשומת הלב הוקדש לתנועת ה-BDS ולדובר הבולט ביותר שלה עומר ברגותי (לרבות קריאות חוזרות ונשנות לשלול את מעמד התושב של ברגותי), הדוברים תקפו בדבריהם גם ארגוני זכויות אדם שונים, שהוצגו כמי שעבודתם משרתת את ה-BDS, בין אם בכוונה ובין אם לא.

כבר בשעה הראשונה נשאל הנשיא ריבלין אם שוברים שתיקה הוא ארגון לגיטימי בעיניו, והשיב שחשוב להבין בין "ביקורת" לבין "הסתה", ושכך או כך חייבים להשאיר את הביקורת בתוך הבית, ולא לצאת איתה לחו"ל. בן דרור ימיני ציין כמה שהוא גאה לחיות במדינה דמוקרטית שבה חופש הביטוי קדוש כל כך שאפילו תומכי ה-BDS יכולים לדבר בחופשיות (והתעלם לגמרי כמובן מהחוק שאוסר על ישראלים לקרוא לחרם).

המילה "כיבוש" לא הוזכרה פעם אחת לכל אורך הכנס. אף על פי כן, רבים ראו לנכון להדגיש שישראל היא מדינה דמוקרטית, ולהגן עליה מפני טענות האפרטהייד. עצם העובדה שאופיה הדמוקרטי של המדינה עולה כשאלה שמצריכה הגנה מצביעה על כך ששפת ה-BDS מחלחלת לתוך השיח הציבורי בישראל.

ה-BDS, תנועה מרובת זרועות, שקבוצות ופעילים רבים ושונים מאוד מתיימרים לדבר בשמה, אינה חסינה מביקורת. כפי שצוין כאן לאחרונה, התנועה הייתה יכולה להשקיע הרבה יותר בחידוד האבחנה בין מטרות לגיטימיות ולא-לגיטימיות לחרם, ובעיקר להרחיק את עצמה מכל סממן אנטישמי (בניגוד לאנטי-ציוני).

בן דרור ימיני בוועידת  ידיעות אחרונות נגד החרם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בן דרור ימיני בוועידת ידיעות אחרונות נגד החרם (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אבל לא משנה עד כמה חלק מהדוברים בוועידה ניסו להמעיט בחשיבותה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שכינוס כל כך גדול של פוליטיקאים, עיתונאים, מומחים לביטחון, אנשי עסקים ומנהיגים קהילתיים, שמרגישים כולם שחייבים להתמודד עם הנזקים שלה – מעיד כאלף עדים על הנזק שתנועת ה-BDS אכן כן יוצרת לישראל, לכלכלתה ולדמותה.

מרב זונשיין היא עיתונאית עצמאית, עורכת וכותבת באתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+ ותורגם על ידי חגי מטר.

> "אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממנהיגי תנועת החרם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf