newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בצל חוק האזרחות: מסע הייסורים בדרך לקצבאות הילדים

החוק למניעת איחוד משפחות מונע מאלפי נשים פלסטיניות חסרות מעמד בישראל לקבל אזרחות, לעבוד או להוציא רישיון נהיגה. הוא גם מונע מהן לפתוח חשבון בנק בו ניתן יהיה להפקיד את קצבאות הילדים, המגיעות להן בדין. כעת מנסה הביטוח הלאומי לפתור את הבעיה

מאת:

"נפגעי חוק האזרחות", כך אני קוראת להן: נשים שנענשות על היותן פלסטיניות שבחרו בני זוג פלסטינים אזרחי ישראל, או להיפך.

לפחות 24 אלף משפחות כאלה יש במדינה, וההערכה שהמספר גדול בהרבה. לפי מרשם האוכלוסין, זה מספר התיקים בהליך שנקרא "איחוד משפחות", בהתאם לתקנת השעה שהתקבלה בכנסת בשנת 2003, במטרה למנוע "זמנית" תהליך התאזרחות של פלסטינים בלבד בעקבות נישואים, וחודשה לאחרונה שוב. המשמעות היא שאזרח ערבי במדינה, שנישא לאישה פלסטינית מהגדה או עזה, או ההיפך, לא יוכל לחיות עם בחיר/ת ליבו במדינה ולזכות במעמד אזרחות.

בזמנו, כאשר החוק הזה עבר, ציינו את חשיבותו במסגרת הלוחמה בטרור. אחרי שטיעון האיום הדמוגרפי צרם לאוזני פוליטיקאים רגישים לגזענות שנעלמו בינתיים מהמפה הפוליטית, מיהרו תומכי החוק להציג את מעורבותם של בני משפחות אלו נגד ישראל. 26 גברים הואשמו בסיוע למבצעי פעולות התנגדות לישראל, ועשרים וארבע אלף משפחות משלמות את המחיר.

כרגיל, אין יותר קבוע מהזמני. 13 שנים עברו ואף אחד לא מדבר יותר על הטיעון הביטחוני. הרבה אזרחים יהודים לא מבינים את משמעות החוק הזה עבור חיי היומיום של נשים וילדים שמתמודדים עם ההשלכות שלו, חוק שמבדיל בין דם פלסטיני לדם יהודי.

הרי לממשלה אין בעיה שבני הזוג יקיימו יחסי אישות, יביאו ילדים לעולם ויבנו בית – אם הם יבחרו לעשות זאת בשטחי הרשות. זה הכי טוב. אבל אם אזרח בוחר להמשיך לחיות במקום בו נולד, בנה בית ונשאר בחיק המשפחה המוכרת והמעצבנת שלו כמו רוב הערבים, החלטה זו תהיה התחלת מסע הייסורים של בני הזוג – המעבר דרך "התהליך המדורג", קרי חמשה סוגים של מעמד שמעניק משרד הפנים לנפגעי חוק האזרחות: אישור שהייה, אישור שהייה ותעסוקה, תושבת ארעית, תושב ולא אזרח, ואזרח רגיל. כל מעמד מעניק זכויות שונות. כך למשל, גם אישה שיש לה אישור שהייה והעסקה לא תוכל על-פי רוב לעבוד ברשות מקומית או במערכת החינוך. היא לא יכולה לנקות גן עירוני למשל, והיא גם לא תוכל לחדש את רישיון הנהיגה שלה.

> החוק האוסר על איחוד משפחות לא נוצר בגלל "שנאת ערבים" של הימין

חסרות מעמד: אישה פלסטינית ללא אזרחות, בכפר ברטעה, 2013 (שירז גרינבאום / אקטיבסטילס)

ללא אזרחות, ללא עבודה, ללא רישיון נהיגה. אישה פלסטינית ללא אזרחות, בכפר ברטעה, 2013 (שירז גרינבאום / אקטיבסטילס)

עבדות מודרנית בחסות המדינה

לא עובר חודש בלי שאשמע סיפורים של נשים שכל החיים שלהן נרקמו סביב החוק הזה בלוד ורמלה. למרות שרוב נפגעות החוק הן פלסטיניות, פגשתי גם מבקשות מקלט, עולות מאתיופיה שנשואות ליהודים והמדינה לא הכירה ביהודותן, ורוסיות שנפגעו מהחוק. במפגש הסבר שארגנה אחת המתנדבות בעמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז, הגיעו לתדהמתי קבוצה של נשים ממרוקו שהגיעו כמטפלות סיעודיות, נשארו והתחתנו עם אזרחים ערבים, ונכנסו לתהליך המדורג האורך שנים רבות. פגשתי אישה מרמלה שהתחתנה עם מצרי שנסע לבקר את הוריו ולא נתנו לו לחזור.

הרבה פעמים הסיפורים המזעזעים הם של נשים שהן חסרות מעמד ונפגעות אלימות ביחד. אין כמו גבר אלים שמזהה את התלות של בת הזוג בו. בכל ויכוח ביניהם הוא שורף את כל הניירות של משרד הפנים כדי שהאישה תתחיל מחדש וכך תישאר כשפחה שנלחמת על חירותה כל חייה. זו העבדות המודרנית בחסות המדינה. אישה כזאת לא תתגרש מבן הזוג וגם לא תוכל להיעזר ברשויות הרווחה והמשטרה. בעניין הזה, ארגוני הנשים הצליחו לשנות את המצב לפחות במצבי סיכון חיים, כך שכעת אישה נפגעת אלימות תקבל טיפול של המשטרה והרווחה במצב חירום, גם אם היא חסרת מעמד.

לזכותו של משרד הרווחה יאמר שהוא מנסה להתמודד עם השלכות החוק יותר ממשרדים אחרים. כך למשל הגיעה לפתחו של מרכז הזכויות בעמותת נע״ם צעירה בת 18, חכמה ומבריקה, שאין לה שום מסמך שמעיד על מעמדה. בגיל שלוש משפחתה ברחה משכם כי הסבא הואשם בשיתוף פעולה עם ישראל, ביתם נשרף וכל המשפחה נחתה בישראל. הסבא אכן קיבל תעודת זהות וכך גם ילדיו, אבל לא נכדיו. לצעירה הזו אין היום שום מסמך שאיתו תוכל להנפיק סוג של תעודה, להמשיך ללימודים, לעבוד, או אפילו להתחתן.

היכן יופקד הכסף?

אלו הנשים השקופות באמת. וכאילו לא די בכך שפוגעים בהן בכל הזדמנות ודרך, גילינו שגם ילדי הנשים האלו צריכים לסבול מהחוק הגזעני כלפי אמותיהם. כידוע, קצבת הילדים בישראל מיועדת להבטיח טיפול נאות בילדים, והיא מגיעה לחשבון האם מתוך הנחה נכונה שהיא זו שתנהל את הכסף בצורה יותר חכמה לטובת הילדים שלה. עד היום נשים חסרות מעמד קיבלו את הקצבה לחשבון בן הזוג, מאחר והן לא יכולות לפתוח חשבון בנק, ואילו בן הזוג רשאי לעשות כן. אך עם השנים הוכח שהעברת הקצבאות לבעל לא מבטיחה שהאם תקבל את הכסף בסוף, והוחלט להוציא הוראה שהקצבאות מעורבות אך ורק לאמא.

ברור שזה שינוי לטובת הנשים בעיקר, ואני לא חושדת שהכוונות היו רעות חלילה, אלא שהתוצאות של השינוי הזה היו בעייתיות: עם שינוי ההוראה, נשים חסרות מעמד פנו לפתוח חשבון בנק ונתקלו בסירוב כי הן חסרות מעמד. אותן נשים חזרו לביטוח לאומי, ושם ביקשו מהן להביא מסמך מהבנק המאשר שהוא אכן לא יכול לפתוח עבורן חשבון. הנשים התרוצצו עם מתנדבות לכל בנק באזור כדי לבקש אישור בכתב שלא ניתן למעשה לפתוח חשבון בנק לחסרת מעמד, וכמובן שהבנקים אמרו שאין טופס כזה, "סירוב פתיחת חשבון מטעמי ביטחון״.

כך אלפי נשים נכנסו לעוד מערכה מול הביטוח הלאומי כדי לקבל את קצבאות הילדים שלהן. לא דמי אבטלה, לידה, נכות ועוד קצבאות המסופקות להן אישית, אלא כסף שמגיע לילדים שלהן שנולדו כאן והם אזרחים לכל דבר.

> בירושלים גם הביטוח הלאומי מציב מחסומים בפני התושבים הערבים

נפגעות חוק האזרחות מלוד בפגישה עם חבר הכנסת אוסמה סעדי מהרשימה המשותפת (צילום סמאח סלאימה)

נפגעות חוק האזרחות מלוד בפגישה עם חבר הכנסת אוסמה סעדי מהרשימה המשותפת (צילום סמאח סלאימה)

השקופות שלא עוברות שיקוף

לפני שבועיים כינסה הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בראשות חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן דיון בנושא "הנשים השקופות". כמובן שלא הצלחתי להכניס נשים שקופות למכונת השיקוף של הכנסת כי אין להן תעודות זיהוי. אותה צעירה, נכדתו של משתף הפעולה, לא קיבלה אישור כנסיה כמו גם אחרות רבות.

נסעתי לירושלים עם ארבע נשים, כל אחת עם מעמד וסיפור אחר, כולן תושבות לוד, והקראתי את הסיפורים שלא נכנסו למשכן המכובד. על הדרך שאלנו את נציג ביטוח לאומי "איפה הכסף שמגיע לילדים של חסרות המעמד?". האיש לא ידע מה לעשות. הוא הכחיש שהוא מכיר את ההוראה הזאת שנכנסה לתוקף לפני שלושה חודשים. כולם התייאשו מטיפול בחוק עצמו והשפעתו על הנשים ובחייהן ונאחזו בדיון היותר קל על כסף הקצבאות.

כתב עיתון 'הארץ', אור קשתי, שהתעניין בסיפור, קיבל מהביטוח הלאומי את התשובה המעניינת הבאה: "לאחרונה, בביטוח הלאומי הוחלט לחפש דרך לשלם את קצבאות הילדים לאימהות כפי שהחוק אומר, ומתוך רצון שהכספים יישארו בידי האימהות. עשינו ניסיון שלא צלח, מכיוון שהנשים לא הצליחו לפתוח חשבון בנק, ולכן הוחלט להשיב את המצב לקדמותו כעבור 3 חודשים, ולשלם את קצבאות הילדים לאב, לאחר קבלת אישור מהנשים בכתב. בכול מקרה שלא שולמו קצבאות הילדים בפרק זמן זה, הכספים כולם יועברו לידי המשפחות.

"היקף התופעה מצומצם ביותר, מדובר בעשרות משפחות, לרוב פוליגמיות, בהן האם אינה תושבת ישראל".

טוב, לפחות הבעיה הזו נפתרה. הם הודו שהיתה פשלה פשוט, ויחזירו את המצב לקדמותו (כלומר שהבעל מקבל את הכסף). זה לא אידאלי אבל זה יותר טוב מזה שלא מקבלים בכלל. עם התשובה הזו הכנו מחדש את הבקשות והמכתבים של הנשים מלוד ואנחנו עוד מחכים להחזרת הקצבאות.

ניצחון אדיר על חוק האזרחות לא נרשם רבותי, אבל תיקון עוול קטן מתוך עוול ענק אכן נעשה. עד שמישהו יטשטש את ההבדל בין חוק האזרחות לערבים וחוק האזרחות ליהודים, נמשיך אנחנו הפלסטיניות והאקטיביסטיות ונפגעות חוק האזרחות להיאבק יחד ולא נרפה.

> כשערביה, יהודיה וסמארטפון נפגשים ברכבת הקלה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf