לא צריך חדשנות: מה שדרוש בחינוך זה מבט חדש על מה שכבר ידוע
שלושה סיפורים קצרים משנת 1600 וקצת: כיצד שבר גלילאו את היקום האחד, ברניני את הכנסייה האחת, וקומניוס את החינוך האחד. כל ילד וילדה יכולים, בתנאי שיאפשרו להם להתבונן אחרת על מה שהם כבר יודעים
בראשית המאה ה-17 התרחשה מהפכה של ממש ביכולת החשיבה של בני האדם. הם השתחררו מהאגוצנטריות והחלו מתבוננים על דברים מנקודות מבט שונות. כך למשל גלילאו, שפרק את היקום האחד, ברניני שפרק את הכנסייה האחת, וקומניוס שפרק את החינוך האחד. כל ילדה וילד יכולים וצריכים ללמוד, הוא טען, ובתנאי שהמורים מציעים להם דרך הסתכלות חדשה על הדברים שהם כבר יודעים.
מבט חדש על מרכז היקום
בליל ה-7 בינואר שנת 1610 עלה גלילאו גליליי אל גג ביתו, והביט בשמי הלילה דרך הטלסקופ שפיתח (פיתח, לא המציא). בזכות כושר ההגדלה של העדשות הוא ראה אין ספור כוכבים "חדשים" בשמיים, שאורם חלש ולכן אינם נראים בעין בלתי מזוינת.
בין השאר הוא הבחין בארבעה כוכבים קטנים בקרבת כוכב צדק, שנראה אז ברום השמים. גלילאו היה האדם הראשון לראות אותם, ולהוסיף אותם אל מפת שמי הלילה. אלא שבלילות הבאים נכונה לגלילאו הפתעה: ארבעת הכוכבים שינוי את מיקומם ביחס לצדק, שוב ושוב, מדי לילה. פעם מימינו, ופעם משמאלו.
> היום לפני 42 שנים הוצא להורג צ'ה גווארה האיראני
צדק וירחיו הגדולים בשלושה לילות עוקבים (הדגמת מחשב)
גלילאו תיעד את תנועתם, חישב חישובים, והגיע למסקנה המדהימה: כוכבים אלה הם ירחים המקיפים את צדק. לא את הארץ, כפי שהיה מוסכם באותה העת, וגם לא השמש כפי שכבר הציע קופרניקוס מאה שנים קודם לכן. גלילאו הוכיח שלגופי השמיים אין מרכז אחד השייך לכולם.
בזכות נקודת המבט החדשה, דרך הטלסקופ, גלילאו פירק את העולם האחד המסודר, זה שמסתובב סביב הארץ של בני האדם, לאין ספור עולמות נפרדים, המסתובבים בזכות עצמם.
מבט חדש על מרכז התרבות
בשנת 1623 נקרא האדריכל ג'ובאני ברניני אל האפיפיור בוותיקן ברומא. כמה שנים קודם לכן סיימו לבנות את הבזיליקה האפיפיורית של פטרוס הקדוש, היא הכנסייה המרכזית של הנצרות הקתולית. זה היה, ועודנו, מבנה ענק רב רושם, בעל חזית מלבנית סימטרית, שמייצג את המרכז האחד, של הקדושה האחת, של כל העולם.
ברניני התבקש לתכנן ולבנות את הרחבה שבחזית הבזיליקה ואת הרחוב המוביל אליה. בתוכניתו הוא עטף את הרחבה סביב בארבעה טורים של עמודי ענק. ומה קרה? הבניין רב הרושם נעלם ואיננו. העמודים מסתירים את מרבית הבניין למעט פיסות קטנות המתגלות ביניהם.
ברניני לא עשה זאת בטעות. בזכות העמודים כל אחת ואחד מהמבקרים רואים חלקים שונים מהבניין ובזוויות שונות, בהתאם למקום עומדם. יותר מזה, כל מאמין, בשעה שהוא מתקדם בהילוכו, נחשף לזוויות מבט שונות על הבניין, בין העמודים. כך קורה שהבניין הדומם קם לתחייה, ומשנה את מראהו בכל צעד, שעושה הצופה.
> בני הנוער אלימים? תבדקו את הסביבה שלהם
רחבת הבזיליקה בוותיקן (הדגמה באמצעות google street)
ברניני שבר את האחידות הסימטרית של הבזיליקה לאין ספור נקודות מבט, התלויות בכל אחת ואחד מהאנשים המתבוננים. מה היא הבזיליקה? היא כבר לא מרכז העולם העומד בזכות עצמו, ובני האדם סובבים סביבו. אלא היא אוסף כל התמונות האפשרויות, של אין ספור האנשים העולים אליה לרגל. האנשים ומה שהם חווים נמצאים במרכז, ולא הבניין.
מבט חדש על חינוך
עוד עשור חלף, ובשנת 1632 פרסם המחנך יוהאן קומניוס את ספרו: מגנה דידקטיקה. כלומר, תורת ההוראה הגדולה או השלמה. את מה שעשה גלילאו לכוכבים, ואת מה שעשה ברניני לאפיפיור ולאלוהים, השלים קומניוס בשדה החינוך.
בשונה מקודמיו, קומניוס הבחין שלמידה היא יכולת טבעית של בני אדם, והיא מתפתחת אצל כל אחת ואחד באופן שונה, בהתאם לחוויות שהוא עובר. מכאן שההבדל בין אנשים אינו בהכרח ביכולת הסגולית שלהם, אלא בהזדמנות שהוענקה להם: "הזרעים של הדעת, המוסר והאמונה אכן טמונים בנו באופן טבעי; אבל הידע עצמו, המוסר והאמונה אינם כה ניתנים. את אלה צריך לרכוש". האדם, כך כתב, הוא Teachable Animal – חי בר למידה.
ברוח זאת קומניוס היה הראשון שקרא להכניס את הבנות לבתי הספר, גם את ילדי העניים, ואפילו את הילדים המוגבלים בשכלם. את כולם: "בואו נהייה כמו השמש בשמים, המאירה מחממת ומחייה את כל הארץ, כך שכל אשר יכול לחיות, לפרוח ולשגשג, יוכל לממש זאת".
קומניוס גם שבר את "מערכת החינוך". אין בית ספר מסוג אחד, או תוכנית ליבה אחת, שהיא הנכונה. הבית, כל בית, הוא בית הספר הראשון לכל ילד וילדה. מה שההורים יעשו, יותר או פחות, יהיה הטוב ביותר עבור הילד: "בחינוך המוקדם, לפיכך, כל הפרטים חייבים להיות תלויים ביצירתיות של ההורים".
גם בבית הספר אין אמת אחת שהמורה יודע, ותפקידו למסור לתלמידיו. כל אחת ואחד מהתלמידים חייבים לעבור את מסלול ההתפתחות, וליצור בעצמם את הקשרים ואת ההבנה לגבי העולם: "כלומר, שהחיה התבונית, האדם, יהיה מודרך, לא באמצעות שכלם של אחרים, אלא בשכלו שלו; לא יקרא רק את דעותיהם של אחרים ויתמסר לשננם בזיכרון ולחזור אחריהם, אלא יחדור בעצמו אל שורשי הדברים וירכוש את ההרגל להבנה משמעותית וגישה שימושית לדברים שלמד".
להציע זווית מבט חדשה על מה שכבר ידוע
הדרך לעשות זאת היא בדיוק הדרך שהתוו חלוצי המדע והחשיבה המודרנית. לא לקבל את מה שלפניך כסוף דבר, אלא לבחון אותו שוב ושוב, מנקודות מבט שונות, באמצעים שונים, בתנאים משתנים ובהשוואות, וכך לפענח את משמעותו עוד ועוד.
מכאן ששיעור לא מתחיל בהכרזה שהיום נלמד משהו חדש, אלא דווקא במה שכבר מוכר וידוע, במטרה להביט בו אחרת, ולהרחיב את הבנתנו כלפיו: "הנושאים הנלמדים יהיו מסודרים בדרך זו שהלימודים הבאים אחר כך לא יציגו דבר חדש, אלא רק הרחבה של היסודות שכבר נרכשו".
אלא מה – שרבים בתוכנו (גברים ונשים), שרים, מפקחים, מנהלים, מורים והורים, שרויים עדיין בימי הביניים, תחת התקווה שיש מרכז אחד ליקום, ויש מרכז אחד לתרבות. למעשה הם חושבים ביהירותם שהם המרכז, וכל מה שהם יודעים ומבינים – זה מה שיש לדעת ולהבין. על כן, לא צריך להמציא שום פדגוגיה חדשה. צריך לחזור לשנת 1600 ולשחרר שליטה.
——
* הציטוטים מתוך הספר מגנה דידקטיקה של קומניוס. מובאים בהרחבה בספרי "הפדגוגיה הטבעית", ספרית הפועלים, 2010.
חינוך ומשחק (אילוסטרציה: Michael Coghlan CC BY-SA 2.0)
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
