למה אני עומד להצביע "נגד" במשאל העם ביוון

בשבועות האחרונים מטלטלת יוון בין ייאוש לתקווה בדרמה גדולה ומרתקת. לקראת משאל העם בו יכריעו מחר (ראשון) אזרחי יוון על גורלם, אני מארח בבלוג שלי את תיאודורוס קריאוטיס, אקטיביסט יווני שיצביע מחר OXI (לא -ביוונית). הפוסט נכתב במקור באנגלית, והוא מופיע כאן בתרגומי.

---

כותב אורח: תיאודורוס קריאוטיס

החלטת הממשלה היוונית בסוף השבוע שעבר להביא למשאל עם את הצעות הנושים של המדינה הפתיעה אפילו את אלו הנאבקים נגד משטר הצנע הרצחני שהונהג ביוון בשנים האחרונות.

המשא ומתן בדיוק הגיע שוב למבוי סתום, תכנית החילוץ הגיעה לסיומה והמוסדות שבעבר כונו "הטרויקה" ׁ(נציבות האיחוד האירופי, קרן המטבע הבינ"ל, והבנק האירופי- א.ב.)  דחו שוב את הצעתה של ממשלת יוון לכסות את משבר החוב על ידי העלאת המיסוי לעשירים ולתאגידים. במקום זה הם תבעו הקרבה נוספת דווקא מהחלשים: הפחתות נוספות בשכר ובפנסיה, מתקפה נוספת על הנכסים הציבוריים שלנו, ופגיעה נוספת בזכויות העובדים ובזכויות החברתיות.

בראייה כוללת, התמשכותה של תכנית הצנע לא רק שגרמה לחברה שלמה לצלול לאומללות, היא גם נכשלה באופן מובהק בהשגת מטרותיה: לנהל את משבר החוב הלאומי של יוון טוב יותר ולגרום לכלכלתה לתפקד שוב. ההצעה הנגדית בת 47 העמודים שהציגה ממשלת יוון נדחתה כבלתי מספקת על ידי המוסדות האירופים ונראה היה שאנו עומדים בפני חבילת צעדי צנע חדשה.

לכן התנועות וארגוני החברה האזרחית החלו להתכונן להתנגדות אזרחית לעוד מסמך גזירות, והיו אפילו מפגשי הכנה לקראת החייאתה מחדש של תנועת הכיכרות הזכורה מ-2011.

> שלושה הסברים פשוטים על איך שמתווה הגז של נתניהו מסוכן לכולנו

 

ואז הגיעה ההחלטה לצאת למשאל עם. ההחלטה נראתה כפתרון מכובד גם בעיני מבקרי הממשלה משמאל והארגונים החברתיים. ראש הממשלה ציפראס הודה כי המנדט שנתן לו העם היווני בינואר האחרון, להתנער ממשטר הצנע מבלי להגיע לקרע עם הנושים, היה בלתי ניתן ליישום. לפיכך הכרחי היה לשוב ולשאול את האזרחים כיצד לנהוג.

אלא שבאיחוד האירופי, המונהג על ידי טכנוקרטים שהם למעשה עושי דברו של הממסד הכלכלי, הרעיון לאפשר לאנשים להשתתף בקביעת גורלם נתפס כמעשה חתרני. גם הרוב המכריע של הכוחות היוונים התומכים בהמשך משטר הצנע גינו את ההכרזה על משאל עם וכינו אותה לא פחות מאשר "נסיון הפיכה".

אנחנו הכלים במשחק שחמט

עם זאת, מן הראוי לסייג את עצמנו גם מאותם קולות הרואים בפנייה למשאל עם את "נצחון הדמוקרטיה הישירה". דמקורטיה ישירה היא פרקטיקה של מעורבות מתמשכת של אזרחים בניהול ענייניהם, בלי התיווך של פוליטיקאים מקצועיים. זו היכולת של אנשים רגילים להגדיר את סדר היום והתוכן של הדיון הציבורי. אי אפשר לקרוא למשאל עם בו נדרשים אזרחים לבחור בין "כן" ו"לא" בנושא כל כך עמום "פעולה של דמוקרטיה ישירה", במיוחד לאור העובדה שהאנג'נדה עצמה שעליה יצביעו האזרחים גובשה בסדרה של פגישות לא שקופות מאחורי דלתיים סגורות.

כך יוצא שהאזרחים היוונים נקראים למעשה להכריע במשאל העם ה"היסטורי" הזה, בלי באמת להבין את השאלה לגביה הם נדרשים להחליט, בלי יכולת לחזות או להבין את השלכות הכרעתם ובלי שלנגד עיניהם עומדת תכנית חליפית מוצקה ליום שאחרי, במקרה שידחו את תוכנית הנושים.

העמימות הזו היא בדיוק נקודת התורפה של משאל העם. הממשלה קוראת לאזרחים למקם את עצמם ביחס לאולטימטום שהציבו בפניה הנושים. הנושים, לעומת זאת, עומדים על כך שהצעתם כבר הוסרה מסדר היום, ושהשאלה האמיתית במשאל העם היא עכשיו "כן" או "לא" להישאר בגוש האירו, או אפילו באיחוד האירופי עצמו.

הממשלה, מצידה, לא התאמצה מספיק כדי להסביר בפירוט את השלכות ההצעה שאנו האזרחים נקראים לדחות. היא יכלה לעשות זאת בסדרה של מפגשי שולחנות עגולים ובקיום דיאלוג על עתיד המדינה, או אפילו רק בהבהרת ההשלכות הצפויות להכרעה "נגד", מעבר לעמידה על כך שהכרעה נגד תשמש מנוף לחץ במשא ומתן המתמשך עם גופי האיחוד האירופי.

ה"עמימות היצירתית" הזאת של הממשלה מסמנת בעיקר שהצבעה "נגד" תשמש את הממשלה לקידום הסכם המבוסס על הצעותיה האחרונות, שאינן רחוקות כל כך מאותו מסמך אירופי, ואשר זכו כבר לקיטונות של ביקורת של התנועות החברתיות, גופי השמאל השונים, ואפילו של האגף השמאלי של מפלגת סיריזה עצמה.

השימוש האינסטרומנטלי הזה בהכרעת ההמון מייצר סביבו אווירה של חוסר אמון. סגן שר החוץ סקלוטוס ושר האוצר ורופקיס, שני הנושאים ונותנים מהצד היווני, טענו מצידם כי משאל העם יכול עוד להתבטל או שהממשלה תוכל לבקש מהאזרחים להצביע "בעד" אם הסכם "ברוח חיובית יותר" יושג לפני יום ראשון. באופן מאד לא מפתיע, אזרחים רבים מרגישים מרומים עקב ההכרה המחלחלת לציבור שה"כלי העממי-ריבוני" רב העצמה של משאל עם עלול להפוך במצמוץ אחד לעוד כלי במשחק שחמט פוליטי-פיננסי.

> עוצרים את פינויי הבתים: הניצחון הגדול של תנועת המחאה בבחירות בספרד

גורם משפיע נוסף בדעת הקהל הוא מיעוט די קולני בציבור, שכבר מבין כיום שדמוקרטיה וצדק חברתי הפכו למכשולים שאינם עולים בקנה אחד עם המשך השותפות ב"פרוייקט האירופי". שהעמים בפריפריה האירופית זוכים ליחס של שעיר לעזעזל ונקראים לשלם את מחיר הכשל המבני שהביא למשבר בגוש היורו. שהפרוייקט הנערץ של "האינטגרציה האירופית" הוא כיום לא יותר ממהלך חדירה של ההון לכל תחומי החיים תוך הקרבה של הסביבה, נכסי הכלל, ורווחתם של מעמד הביניים ומעמד הפועלים על מזבח הרווח הקפיטליסטי.

לאור כשלונה של ממשלת סיריזה לייצר ולו סדק קל שבקלים בהגמוניה הניאו-ליברלית באירופה, גוברת המודעות ביוון לכך שלמרות המחיר הכבד, הרי שהאלטרנטיבה של מעבר לחיים פשוטים ועצמאים מחוץ לכלכלת גוש היורו עדיפה על פני עבדות חוב תמידית בתוכו.

התקשורת תומכת בבעלי ההון

אך עם זאת, עמדתם של רוב האנשים כלפי היורו לא נובעת מהציפיות החומריות שיש להם לטווח הארוך, אלא יותר מדאגתם מפני הלא נודע, מפני ערעור היציבות הכלכלית לטווח הקצר, או אפילו מהמסרים שטופטפו לציבור על האיום לעצם המשך ההשתייכות היוונית לציוויליזציה המערבית.

זה מה שמסביר מדוע להפגנות האחרונות לטובת הצבעה "בעד" במשאל העם, שאורגנו בידי האליטות הימניות ומשפחות ההון התומכות במשטר הצנע, הצטרפו גם אזרחים ממעמד הביניים ומעמד הפועלים, שאין להם שום עניין כלכלי להותיר על כנו את משטר הצנע.

כמובן שהבלבול והעמימות הללו מנוצלים היטב בידי גורמי פרו-צנע כדי לקדם קמפיין הפחדה, שישפיע על ההצבעה ביום ראשון. לאחר שהבנק המרכזי האירופי סירב להזרים הון נוסף לבנקים היוונים, ובכך מנע את המשך הנזילות ובחר להתערב בגסות בהליך המשאל, נאלצה הממשלה לנקוט בצעדי מנע של בקרה על ההון (הגבלת משיכות מפקדונות וחשבונות עו"ש – א.ב.).

תקשורת ההמונים היוונית, הנשלטת כולה על ידי האוליגרכיה, למעט ערוץ ERT הציבורי אשר קם לתחיה לאחרונה, נחושה בדעתה לייצר אקלים של טרור ופחד, וחוזרת ללא הרף על הטענה שמה שכביכול באמת עומד על לשון המאזניים הוא פשיטת הרגל של המדינה והכאוס הכלכלי שיבוא בעקבותיה.

לאלה אפשר להוסיף איומים חוזרים ונשנים של בכירים באירופה, תמונות של קשישים הממתינים בתורים ארוכים תחת השמש הקופחת כדי לקבל את קצבת הפנסיה שלהם, התערבות מחפירה של מספר איגודים מקצועיים בירוקרטיים הקוראים לביטולו של משאל העם וגם מעסיקים רבים המסרבים לשלם לעובדיהם את משכורות חודש יוני בתירוץ שהבנקים סגורים. כל אלה ביחד תורמים לאווירת הדה-מורליזציה בקרב ציבור הבוחרים, וכדי להוסיף על האי-ודאות, שורה של שרים וחברי פרלמנט שונים החלו אף הם להטיל ספק בעצם תקפותו של משאל העם ככלי. (עתירה שנדחתה בינתיים בבית המשפט א.ב.).

אין ספק כי "העם הריבון" הולך ביום ראשון לקלפיות כשאקדח צמוד לראשו. גם בקרב מתנגדים מוצהרים של משטר הצנע מתפתחת פאניקה, וכרגע מסתמנת הטייה ברורה כלפי הצבעה "בעד".

> שנה למתקפה על עזה: חוזרים ל-142 המשפחות שנמחקו

 

"נגד" – למען דרך אחרת

עם זאת, ולמרות כל מה שנאמר עד כה, התנועות החברתיות לא יכולות להרשות לעצמן להישאר ניטרליות מול האתגר הזה. המפלגה הקומוניסטת וחלקים בתנועה האנכיסטית דווקא תומכים למרבה הצער בנייטרליות, בטענה שזו העמדה האידיאליסטית-מהפכנית, אך לנו ברור לגמרי כי חובתה של תנועה דמוקרטית עממית בסופו של דבר להתגבר על ההקשר הפוליטי הבעייתי, שמציג בפנינו סוג כזה של סחיטה והדילמות הכוזבות שהוא מייצר.

אין ספק שהצבעה "בעד" במשאל ביום ראשון תהיה מהלומה קשה למאבקים האזרחיים. היא תסמן ניצחון מוסרי לתומכי משטר הצנע ותביא לתחילתה של התקפה מחודשת נגד כמה מההישגים האזרחיים שכבר השגנו. הצבעה "בעד" תעניק לפקידים האירופיים הזדמנות נוספת להתערב בפוליטיקה של המדינה ולארגן הפיכה פרלמנטרית, בה יציבו במקום הממשלה הנוכחית ממשלה כנועה, כפי שעשו כבר עם ממשלת פפדמוס בשנת 2011.

למרות שממשלת ההצלה הלאומית בראשותה של מפלגת סיריזה נדרשת לשיפורים רבים כדי לעמוד בהבטחות הבחירות שלה, הרי שבמונחים של קרבה רעיונית לתנועות החברתיות ולזרמים התובעים הנהגת דמוקרטיה רדיקלית, וגם במונחים של נכונותה להתעמת עם כוחה של האוליגרכיה ביוון והקיבעון האידיאולוגי שלה לקדש את הקפיטליזם כמנוע היחיד לצמיחה, כל אפשרות אחרת של ממשלה בהווה תביא לנסיגה משמעותית בכל התחומים.

חרחורי הפחד והתעמולה המקטבים כל כך את החברה היוונית בסוגיה הזו מקשים עד מאוד לחזות את תוצאות משאל העם שיערך ביום ראשון. העובדה, שגם שטף הביקורת שספגו בכירי האיחוד האירופי מפי מומחי כלכלה בינלאומיים על אופן הטיפול הכושל שלהם במשבר נפלה על אזנים אטומות, מוכיחה כי סדר היום האמיתי של האיחוד האירופי הוא פשוט לבודד, לזרוע דה-מורליזציה, ולהעניש את אזרחי יוון, ובכך לסכל כל התנגדות עתידית לשלטון הניאו-ליברלי ביבשת כולה.

אזרחי יוון עומדים כעת בפני אתגר עצום. הם צריכים להתגבר פעם נוספת על הפחד שהוא הבסיס הפסיכולוגי לשלטון ההון, ולמצוא בתוכם את היושרה והחוסן להצביע "נגד" במשאל העם.

אין ספק כי המשימה שלנו אינה מסתיימת גם במקרה של הצבעת הרוב "נגד" . גם אז עדיין נדרש לגבש תכנית פעולה נגד תכנית האינטגרציה הניאו-ליברלית. זו תצטרך להיות תכנית שתהיה מבוססת על היוזמה של חברה מאורגנת ועל סולידריות בין העמים של אירופה.

הצבעה "בעד" תביא להארכה ודאית של משטר הצנע, לנישול, לסבל ולהתפוררות המרקם החברתי. לקיחת אחריות ובחירה אמיצה באפשרויות הרבות שהיא פותחת היא בסופו של דבר הדרך היחידה לחזק את החברה האזרחית, והיא יכולה לפתוח אופקים חדשים להגנה על נכסי הכלל ולחיזוק המאמץ המשותף של כולנו.

תיאודורוס קריאוטיס הוא סוציולוג, מתרגם ופעיל חברתי בתנועות המקדמות ניהול עצמי, סולידריות כלכלה והגנה על נכסי הכלל ביוון. הוא כותב ב- autonomias.net
ומצייץ ב-@TebeoTeo.

> שוד הגז: כרוניקה של התנגדות אזרחית בתמונות