newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשרות שנים חלפו, והשמאל עדיין שותק על פרשת ילדי תימן

מי שמתהדרים במאבק בגזענות ובסחר בבני אדם מתעלמים מאחת הפרשות הקשות במדינה, שבמסגרתה ילדים נחטפו ונמכרו בכסף. יום הזיכרון לפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן הוא הזדמנות לשנות את זה

מאת:

כותבת אורחת: נעמה קטיעי

בציבוריות הישראלית יש נטייה לבחון את המציאות המקומית במונחים של "שמאל" ו"ימין". לפעמים נדמה שמה שלא נופל לקטגוריות האלה, פשוט אינו יכול להתקיים. יכול להיות שזה מה שמסביר את העובדה המטרידה שפרשה חמורה ומזעזעת כל כך, ששיאה התרחש בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, אינה זוכה כמעט להתייחסות פוליטית, מאף צד של המפה.

פרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן עלתה לסדר היום הציבורי בצורה החריפה ביותר בעקבות מאבקו הבלתי מתפשר של הרב עוזי משולם ז"ל, ששילם מחיר בלתי נתפס על פעילותו. משולם ריצה יותר מחמש שנות מאסר, ושוחרר לאחר שחלה בכלא. גם לאחר שחרורו נאסר על הרב משולם לעסוק בפרשה, והוא נפטר לפני שנתיים כשהוא חולה ומבודד.

ועדת החקירה הממלכתית, שהוקמה בעקבות מאבקו של הרב משולם ז"ל, ניקתה את הממסד הישראלי מאשמה. לא מפתיע שהממסד מנקה את עצמו בעצמו, וגם לא מפתיע שארגוני ימין שתומכים בממסד אינם דורשים ביקורת נוקבת בכל מה שנוגע לפרשה.

אך שתיקתם העקבית של ארגוני השמאל הישראליים תמוהה ומפתיעה. במסגרת הפרשה הוציאו ילדים בכפייה ובמירמה מחיק משפחותיהם תוך מצג שווא שנפטרו, העבירו אותם למשפחות "לבנות", לעיתים תמורת בצע כסף, וכל זאת מתוך תפיסת עולם גזענית לפיה משפחות תימניות ומזרחיות בכלל אינן ראויות ואינן כשירות לגדל את ילדיהן.

אף על פי כן הפרשה לא זכתה להרמת קול ומחאה מצד ארגונים שמתהדרים במאבק בגזענות, בסחר בבני אדם, באפליה ובדיכוי. השתקתם האלימה של מי שניסו להיאבק להכרה ולפיצוי הקורבנות, השמדתם של מסמכים הנוגעים לפרשה בסמוך לזמן עבודתה של ועדת החקירה, והחיסיון התמוה לשבעים שנה (לפחות) שהוטל על כל החומרים הנוגעים לפרשה – כל אלה אינם מעוררים לפעולה נחרצת ארגונים שחרטו על דגלם מאבק למען שקיפות, צדק ותיקון עוולות חברתיות.

היום, יום פטירתו של הרב עוזי משולם ז"ל, נציין זו השנה השניה ברציפות את יום המודעות והזכרון לפרשת חטיפתם של ילדי תימן, מזרח ובלקן. מטרת ימים אלה היא העלאת המודעות הציבורית להשתקה ולהכחשה המתמשכת של הפרשה, שהתרחשה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, שבמהלכן נחטפו מאות ואלפי פעוטות ותינוקות, רובם המוחלט ממשפחות מעדות המזרח ששהו במעברות.

ההורים, שילדיהם נעלמו לאחר שהועברו לבתי תינוקות ובתי חולים בהוראת צוותי סעד ורפואה, מעולם לא קיבלו תשובה הולמת לגבי מה שעלה בגורל ילדיהם. משפחות שנאמר להן כי ילדן מת לא ראו גופה ולא מצאו קבר. עשרות שנים הורים ואחים עדיין נושאים בתוכם את הכאב ומחפשים אחר הילדים החטופים. מן העבר השני מצאו עצמם "מאומצים" רבים ללא יכולת למצוא את משפחותיהם המקוריות.

השנה הצטרף ליוזמה ארגון "רופאים לזכויות אדם" בקריאה לצוותי הרפואה לקחת אחריות על מעורבותם בחטיפות הילדים. העובדה שבפרשה כה חמורה הצטרף עד היום אך ורק ארגון שמאל אחד למאבק החשוב, שמתנהל כבר שנים ארוכות, מלמדת אותנו על העיוורון של השמאל כלפי הדיכוי שממנו סובל הציבור המזרחי.

נעמה קטיעי היא פעילה בעמר"ם – עמותת רוח המזרח. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+. ערבי מודעות במסגרת יום המודעות והזכרון מתקיימים השנה במוקדים הבאים:

21.6, בשעה 20:00 מכון "שחרית" – בית הלל 7 קומה ב' תל אביב

21.6, בשעה 19:30 בקפה "קרוסלה" – בנימין מטודלה 1 ירושלים

28.6, בשעה 20:00 במרכז "אשה לאשה" – ארלוזורוב 118 חיפה

> חטיפת ילדי תימן: לשבור את קשר השתיקה של הרופאים

אחיות עם אמהות ותינוקות מתימן (טדי בראונר, לע"מ)

אחיות עם אמהות ותינוקות מתימן, ראש העין, 1949 (טדי בראונר, לע"מ)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf