newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מצביעים שחורים בארה"ב זועמים על ההנהגה הישראלית"

ההתבטאויות הגזעניות בישראל כלפי הנשיא אובמה מסכנות את הברית הפוליטית בין היהודים לשחורים בארצות הברית, מזהיר אחד מהפרשנים האפרו-אמריקאים הבולטים

מאת:

הרבה כתבו בזמן האחרון על המשבר בקהילה היהודית בעקבות הקרב בין נתניהו לאובמה. סקרים מראים שרוב היהודים בארצות הברית תומכים בהסכם עם איראן; רובם גם הצביעו לאובמה וממשיכים לתמוך בו היום. כמו שחמי שלו מעיר הבוקר ב"הארץ", המלחמה הפומבית שנתניהו מכריז על אובמה עוד יכולה לפרק את הממסד הפוליטי היהודי, שנגרר לקרב אחרי ממשלת ישראל.

נושא שפחות מוכר בארץ הוא המשבר המתמשך ביחסים בין ישראל לאליטה הפוליטית של השחורים בארצות הברית, שעלול להפוך למשבר פוליטי ותרבותי כולל בין היהודים לשחורים. השותפות בין היהודים לשחורים בחמישים השנים האחרונות סביב נושא זכויות האזרח הייתה מהבריתות הידועות בפוליטיקה האמריקאית; האימג' המכונן שלה היה תמונת הרב השל (בעצמו מהדמויות שהשפיעו על הנשיא אובמה) צועד עם ספר תורה לצדו של מרתין לותר קינג.

עם השנים, הברית הזאת הביאה הישגים פוליטיים לשני הצדדים. ההצלחה של איפ"ק בגיוס חברי קונגרס אפרו-אמריקאים לתמיכה שיטתית וארוכת-שנים בישראל היא מהביטויים הבולטים שלה, ומנגד ההתגייסות היהודית החד משמעית בסוגיות של זכויות השחורים, גזענות ואפליה.

אלא שהיחס הישראלי לנשיאות של אובמה – שמזכיר בפרנויה ובעלבונות הגזעניים שלו את הטיפוסים הריאקציונרים ביותר בדרום האמריקאי – יוצר משבר קשה בין הצדדים. הסיבוב הקודם שלו היה בהתנגדות של חברי קונגרס שחורים לנאום של נתניהו בחודש מרץ (חלקם גם בחרו להחרים אותו). הסיבוב הנוכחי, שמגיע בנקודה רגישה מאוד ביחסי שחורים ולבנים בארצות הברית, הוא חריף עוד יותר.

קולברט קינג, הפרשן השחור זוכה פרס פוליצר, הקדיש את הטור האחרון שלו להתקפות הגזעניות בישראל על אובמה, ולמה שעוד צפוי סביב איראן. העמדה שלו מעניינת מכמה בחינות: ראשית, בניגוד לתומס פרידמנים למיניהם, קינג כמעט לא כותב על נושאי חוץ, אלא מתרכז בסוגיות חברתיות. שנית, קינג שייך לדור שגדל על הברית בין ישראל, היהודים והאפרו-אמריקאים. ואולי המעניין מכל – הוא סגן העורך של עמוד הדעות בוושינגטון פוסט – שבניגוד לניו יורק טיימס, גילה לאורך השנים האחרונות הרבה יותר אמפטיה לעמדה הישראלית.

את הטור האחרון שלו פותח קינג בציטוט הבדיחה האומללה של ג'ודי מוזס על אובמה ("שחור וחלש"), ממשיך בתקיפת הקשקושים הפסיכולוגיים של מייקל אורן על האבות המוסלמים של אובמה ("אנשי תיאוריות הקונספירציה ומי שחושדים שאובמה לא נולד באמריקה לא היו אומרים את זה טוב יותר מאורן"). בהמשך מצטט קינג רבני התנחלויות שמשווים את אובמה להמן. "התקפות גזעניות על נשיא ארצות הברית מגיעות, מכל המקומות שבעולם, דווקא מישראל".

אם ישראל מצפה לעזרה בטרפוד ההסכם אם איראן, קינג מסכם, "אל תבנו על הלובי השחור בקונגרס. העוינות להנהגה הישראלית אמיתית, ולא רק בין חברי הקונגרס השחורים. גם רבים בציבור הבוחרים שלהם זועמים בשקט". ובהמשך: "הוויכוח על איראן עלול לסכן את הברית ארוכת השנים והמועילה בין היהודים לשחורים בארץ הזו".

> השמאל צריך להחליט: האם אני, כאזרח ערבי, אויב או שותף?

ברק אובמה ובנימין נתניהו, 2009 (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

ברק אובמה ובנימין נתניהו, 2009 (צילום: פיט סוזה, הבית הלבן)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf