כך ידיעות אחרונות המליכו את נתניהו
אי אפשר לקדם יום-יום מעל גבי העיתון את הפחד מאיראן, את מדיניות ההפרטה ואת התפיסה שאין פרטנר - ואז לצפות שהבוחרים ידחו את מי שמייצג את המצע הזה
כותב אורח: דניאל דור
כבר שמעתי כמה אנשים אומרים היום שהנה, התברר שבאמת אין לתקשורת שום השפעה על הציבור. הנה, כמה מאמץ השקיעו בקמפיין נגד ביבי, והוא שוב ניצח. דור שלם של אנשי תקשורת יגדל עכשיו על הכאילו-תובנה הזו. היא מתאימה כמו כפפה ליד ליצרים הקפיטליסטיים של התעשייה: אם זה באמת לא משנה מה אנחנו עושים, אפשר להמשיך למכור קצת תוכן שיווקי, לשכפל כמה קלישאות וללכת הביתה מוקדם.
אבל הכאילו-תובנה הזו לא רק מסוכנת, היא גם שגויה לחלוטין. העניין המשני הוא כמובן "ישראל היום": רק מי שחי בבועת הברנז'ה חושב שכולם יודעים שהעיתון שייך לביבי. סביר להניח שהוא משפיע היום בציבור הרחב לא פחות מכלי התקשורת הוותיקים יותר.
העניין העיקרי נוגע במהותה של השפעה תקשורתית: היא פועלת לטווח ארוך. "ידיעות אחרונות", למשל, משווק לקוראיו יום אחרי יום פרספקטיבה שמעצימה את הפחד מערבים ואיראנים, שמתעלמת מהכיבוש וממוראותיו, שמצהירה בהתמדה שעדיין אין פרטנר ולא נראה שיהיה, שמזלזלת באופן מוצהר ומנומק במחאה החברתית, שאמנם טיפה מפחדת להסתכסך עם אמריקה אבל משוכנעת שהעולם כולו נגדנו מסיבות אנטישמיות, שקוראת את המציאות הכלכלית מנקודת המבט של קפיטליזם בגרסה לילדים (כך בעיתון עצמו, לא בכלכליסט), וכן הלאה. הרשימה ארוכה.
"ידיעות אחרונות", אם כן, מייצר בפועל את הבסיס האידאולוגי שעליו ביבי יושב. אפשר לקרוא לו עיתון שמאלני עד מחר. האידאולוגיה שהוא מוכר היא אידאולוגיה ימנית למופת.
ואז "ידיעות אחרונות" מחליט פתאום שצריך לזרוק את ביבי. את ביבי האיש הספציפי, לא את מה שהוא מייצג, ויוצא למסע שכנוע שמבוסס על שערוריות בכוס משקה כלשהי. יפה וטוב, אומר הציבור, אבל צריך גם לזכור את החיים עצמם. העולם כולו נגדנו. עוד מעט תיפול פצצה. מי בכלל מסוגל להתמודד עם כל זה? ברור שביבי. ואם רק ביבי יכול, מה אתם באים פתאום עם הבקבוקים? במלים אחרות, ההשפעה ארוכת הטווח של תכני העיתון היא עצומה. אפילו העיתון עצמו אינו יכול להשעות אותה כשבא לו.
ב"ידיעות" רוצים מהפך? בבקשה. שיתחילו לפרק החל ממחר בבוקר את פקעת ההפחדות, ההסתרות וההטעיות שהם טווים כבר שנים ארוכות (כמובן שלא לבדם) סביב התודעה הישראלית. שיעבדו על זה בהדרגה. ביסודיות. במשך כמה שנים טובות. מתישהו בעתיד, אם ירצה השם, יזכו לשבת בעשר בערב מול המדגם, ולראות את ההשפעה שלהם שולחת את ביבי הביתה.
דניאל דור הוא בלשן וחוקר תקשורת, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, מחבר הספר "עיתונות תחת השפעה", מייסד המשמר החברתי עם ליה נירגד. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
> איך ערוצי הטלוויזיה העלימו את הרשימה השלישית בגודלה מהמסכים
הפגנת הליכוד מחוץ לבית ידיעות אחרונות (ניר גונטז')
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
