newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשהתותחים רועמים השמאלנים שותקים

כבר שבוע שהמבצע הצבאי בשטחים יוצר ענישה קולקטיבית בלתי נסבלת ופוגע בשותפים שלנו לשלום, אז איפה מחנה השלום הישראלי? לשמאל דרושה הנהגה החלטית ואמיצה שתפעל עכשיו

מאת:

ביום השביעי למבצע "שובו אחים" נזכרו קברניטי השמאל באופוזיציה לומר, בקול ענות חלושה, כי יש בעיה עם המבצע הצבאי הנוכחי, עם מטרותיו, ועם דרך יישומו.

לראשונה, אחרי חמישה ימים של ענישה קולקטיבית, סגר שהוטל על הגדה המערבית, חיסולים בעזה, סריקת בתים אלימה והרג של שלושה פלסטינים בעת יידוי אבנים, קראנו את דבריהם של יו"ר מרצ זהבה גלאון וחבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדברים לא נצעקו מעל במות של הפגנות שארגנו מפלגות השמאל, וגם לא נאמרו בצורה חד משמעית בכל כלי התקשורת, אלא נכתבו בפייסבוק, כאילו המדובר בעוד מסר לבוחר שיביא עוד שני קולות בהתפקדות הבאה.

דברי הביקורת נכתבו כמובן רק לאחר ההבהרה המתבקשת, כי אין בנאמר כוונה להצדיק את מעשה החטיפה, או לצדד בצד הפלסטיני. הרי כל אמירה ביקורתית כלפי המדינה והצבא מחייבת הקדמה מתנצלת, כאילו חברי הכנסת עצמם חשים שהם "בוגדים", בדיוק כפי שרואים אותם חבריהם מימין.

> לראשונה: הפגנה בתל אביב במחאה על ענישה קולקטיבית במבצע "שובו אחים"

השמאל הרופס איבד יכולת להביע עמדה חד משמעית וברורה, היוצאת נגד מבצעים צבאיים שמטרותיהם מפוברקות, שתוצאותיהם הרות אסון, לא רק לאוכלוסייה האזרחית בגדה המערבית ובעזה, אלא גם לאפשרות, שכבר מזמן הוכחדה על ידי ישראל, לשבת למשא ומתן עם ממשלה שמייצגת את הציבור הפלסטיני. אפילו מרצ וחד"ש, מפלגות שמאל מוצהרות, לא הוציאו הודעות מסודרות, לא קראו בבירור לצאת נגד המבצע, ולא טרחו לעשות דבר, מלבד לנסח משפטים חיוורים לפרופיל הפייסבוק האישי שלהם.

מ"עופרת יצוקה" ועד היום

כאילו שיעורי ההיסטוריה לא נלמדו על בוריים, וכאילו חנופה לימין היא שתביא את השמאל לשלטון, טומנים חברי הכנסת את ראשיהם בחול, מפלבלים בעיניהם על רוע גזרת הטרור שיצאה מחברון, ומסרבים להצביע על הבעיה האמיתית, הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים.

נדמה שלא עברו מים מתחת לגשר של מפלגת השמאל הבולטת בכנסת ישראל, מרצ, וכאילו איננו זוכרים את ההחלטה המבישה של יו"ר המפלגה דאז, חיים אורון, לתמוך במבצע ההרסני "עופרת יצוקה", במהלכו נהרגו מעל 1000 פלסטינים, רבים מהם אזרחים, ונפצעו אלפים. מיותר לציין כי שלטון חמאס התאושש, ועד ימינו אנו סובלים תושבי הדרום מירי רקטות מן הרצועה.

כפי שנהגו ממשלות ישראל בעבר, כך גם הממשלה הנוכחית פועלת ביתר שאת נגד כל מי שיכול וצריך לשבת איתה למשא ומתן אמיתי לקראת סיום הסכסוך. מיותר לכתוב שוב ושוב כיצד פעלו הממשלות נגד אש"ף במשך שנים כה ארוכות, ובמו ידיהן הרסו את השמאל הפלסטיני, החילוני והמתון, ועזרו להקצנה הדתית והלאומית של הפלסטינים. כעת, משמנסה ישראל לפרק את ממשלת האחדות, לפגוע בסיום הסכסוך הפנים פלסטיני, ולהרוס את חמאס, אל תתפלא אם ארגונים קיצוניים ממנו יטו את הטון בעוד שנים ספורות.

במקום להתנצל ולמלמל תשובות מתחמקות בכלי התקשורת, במקום לערוך ביקורים ממושכים בבתי המשפחות רק כדי להצטייר כחלק אינטגרלי מעם ישראל, ובמקום לגנות מבוקר עד ערב את דברי חנין זועבי כדי למתוח קו עבה ואדום בינינו לבינה, היה צריך השמאל על כל גווניו להתאחד, ובהובלת יו"ר האופוזיציה הנפסד לקום ולצעוק "עד פה!" מה הטעם בעינוי של מיליון איש? מה הטעם בשלילת יכולת העבודה של מאות אלפי פלסטינים? אילו מטרות צבאיות ואסטרטגיות הושגו בסריקת אלף בתים לילה אחר לילה, תוך התנכלות לאוכלוסייה האזרחית? מה ישיג השימוש באש חיה כנגד מיידי אבנים? ומה האינטרס של מדינת ישראל במעצר של מאות פעילי חמאס בעבר או בהווה, ללא משפט?

שרי הממשלה צפויים לאשר היום תוספת תקציב של 5 מיליון שקל לרשויות המקומיות ביהודה ושומרון. הסיבה שסופקה לתוספת המיוחדת היא "היערכות למצב הביטחוני על רקע חטיפת הנערים". בשבוע הבא יוחלט על תוספת תקציב נוספת. נחשו ילדים מי כבר אמר קבל עם ועדה בגלי צה"ל כי יתמוך בכל תוספת שמטרתה להגן על ביטחון ילדי ישראל בשטחים? נכון, יו"ר האופוזיציה, יצחק בוז'י הרצוג בכבודו ובעצמו.

בימים שבהם את הטקסטים הביקורתיים ביותר על המתרחש ניתן לקרוא אצל הפרשנים הצבאיים, אנחנו יכולים להבין שמשהו מאד לא בסדר בקרב השמאל בישראל, ואולי אין בזה חדש, אך העלבון שלנו הופך צורב יותר מרגע לרגע. כפי שצעדנו יחד בעת "עופרת יצוקה" (עוד ניסיון כושל ואכזרי לחסל את חמאס), גם עכשיו אנחנו צריכים לצעוק בכל הזדמנות, בכלי התקשורת, בכנסת וברחובות, די לאלימות המיותרת, די לציניות הפוליטית של מנהיגי הימין, די להרחבת ההתנחלויות, די לכיבוש.

אך נדמה כי מצביעי השמאל לא מעניינים אפילו את נציגיו בכנסת, וכי רוח המפקד שורה גם בין שורותיהם. כשהתותחים רועמים, השמאלנים מרכינים ראש ושותקים.

פוסט זה פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf