למה שלום עכשיו מתעקשת על הנתיב השמאלי ונוסעת בו ברוורס?

פעמיים הוזמנתי להשתתף כדוברת בכנס השנתי של שלום עכשיו, זה שמתהדר בשם היומרני "כנס השמאל הישראלי", ופעמיים סירבתי בנימוס. לא משום חילוקי הדעות הפוליטיים הברורים בינינו, דווקא; כבר יצא לי במשך השנים לדבר עם ומול קהלים שהיו בני פלוגתא מרים בהרבה, ואף למדתי למצוא בזה טעם ועניין. סירבתי להשתתף בכנס של שלום עכשיו משום שמזה שנים רבות, הארגון הזה הוא מקור לנזק של ממש למחנה השמאל הדמוקרטי בישראל, הרבה מעבר לתועלת המפוקפקת שהוא כביכול מביא.

למען האמת, לא ברור מדוע מתעקש הארגון הזה, שפועל בעיקר על אדי הדלק של ההון הסמלי שמספק לו שמו, מותג שפעם נכרך באמירה פוליטית אמיצה ומאתגרת, להציג את עצמו כשייך למחנה השמאל. ככל שאפשר להתרשם מהתבטאויותיו המרובות של המזכ"ל, יריב אופנהיימר (המשמש גם כדובר הארגון ולמעשה הקול היחידי שלו כמעט), מדובר בארגון שמונע בעיקר משנאת מתנחלים קלאסית, ומסלידה דומה מפלסטינים: חזון ההיפרדות של שלום עכשיו מונע יותר מכל דבר אחר מאימה מוחלטת מפני מרחב דמוקרטי משותף שבו יהודים ופלסטינים יחיו בשוויון אלה לצד אלה. "גל הטרור" האחרון, לטענת הסרטון החדש שהפיק הארגון, הוא "פרומו לאיך תיראה ישראל כמדינה דו לאומית". זריעת פחד בשירות ההפרדה. אף ארגון ימני לא היה מצליח להתעלות על זה. אובססיית הרוב היהודי של שלום עכשיו מתחרה היטב בזה של ארגון להב"ה.

אבל הבעיה הגדולה יותר היא ששלום עכשיו לא רק מתעקשים להגדיר את עצמם כשמאל, אלא גם מתיימרים לקבוע את גבולותיו מימין: אחד מתחביביו של יריב אופנהיימר הוא להשתלח מדי פעם ב"שמאל הקיצוני", כדי למצב את עצמו בתור "השמאלן הטוב", הציוני, זה שלא יהסס להתייצב לשירות מילואים בשמירה על התנחלויות וגם יקפיד להוציא על כך הודעה לכל כלי התקשורת, זה שיתמוך בענישה קולקטיבית כל עוד היא "מאוזנת" בין יהודים וערבים, כמיטב המסורת של עדת המרכז הקיצוני, וימשיך בדרכו לעוד הפגנה מתוקשרת "למען מדינה יהודית ודמוקרטית".

> כנס שלום עכשיו: איך נשארים מנותקים מהציבור גם כשמדברים על חיבור

בתפקיד רני רהב

ההפגנה שהתקיימה בתל-אביב במוצ"ש האחרון היוותה הזדמנות נוספת עבור אופנהיימר לגלם את תפקיד "המלהק הראשי של השמאל" מטעם עצמו: בנוסף אליו עצמו, נבחרו לשאת דברים חברות הכנסת זהבה גלאון וסתיו שפיר, וכן אב שכול, וסגן ראש עיריית רהט. בהמשך יתברר כי במהלך השבת ולקראת ההפגנה, פנו נציגי הרשימה המשותפת למארגני ההפגנה וביקשו כי גם נציגה מטעמם, ח"כ עאידה תומא-סלימאן, יו"ר הוועדה למעמד האישה בכנסת, תנאם באירוע. מדובר בפנייה לא שגרתית: נציגי הציבור הפלסטיני בישראל לא ששים על פי רוב, בלשון המעטה, לקחת חלק באירועים מהסוג הזה שהמסר העיקרי שלהם הוא היפרדות מהפלסטינים לצרכי שימור הרוב היהודי הקדוש. לאור המציאות הקשה שבה אנו נתונים, מצאו לנכון חברי הרשימה המשותפת לחרוג ממנהגם ולהציע שיתוף פעולה, הצעה שנדחתה בטיעון המדהים: "מצטערים, רשימת הדוברים כבר סגורה".

מרשימה ככל שתהיה המחויבות המרגשת של יריב אופנהיימר לכללי הפרוטוקול שהוא עצמו קבע, דיון שהתפתח בפייסבוק בעקבות המקרה המביש הזה חושף עוד כמה דברים המעמידים את ההחלטה הזו באור קצת אחר. בתגובה להסתייגות מההחלטה שלא לאפשר לנציגת הרשימה המשותפת לדבר בהפגנה (שלא לדבר על המחדל שלא להזמין נציג/ה של המשותפת מלכתחילה), כותב יריב אופנהיימר:

[…]בזמן ההכנות להפגנה פנה אלינו ממלא מקום ראש עירית רהט לשאת דברים, מעולם לא פגשתי אותו, אין לי שמץ של מושג לאיזו מפלגה הוא שייך אך הפנייה הייתה מרגשת ושמחנו, בהתייעצות עם השותפים, להפגנה לאפשר לו את הבמה[…]שעות ספורות לפני ההפגנה, כשרשימת הדוברים כבר סגורה, קיבלנו פנייה מח"כ עאידה תומא סלימאן שהודיעה באמצעות אדם שלישי כי היא במקרה בעיר והיא רוצה לשאת דברים. בדקנו את העניין עם השותפים לארגון ההפגנה והגענו למסקנה שהוספתה לליין אפ תיאלץ אותנו להוסיף דוברים נוספים ולכן הדבר לא יתאפשר, מה גם שכבר קיימת נציגות לקול הערבי בליין אפ כה קצר[…]מעניין היכן היו כל אותם אנשים כאשר הרשימה המשותפת בחרה להדיר את מחנה השלום וסירבה לחתום על הסכם עודפים עם מרצ[…]ועוד מילה לסיום, כן, מעבר לכל זאת לא כל הקהל שהיה אמש בהפגנה חש שאנשי הרשימה המשותפת מייצגים את עמדתו, ישנם הבדלים, לעיתים מהותיים. תפקידה של הפגנה היא לתת ייצוג לעמדות הקהל ולהשמיע את קולו, יצירת רשימת דוברים מנותקת מעמדות רוב קהל ההפגנה היא מעשה לא נכון".

כשהעמידה אותו רעות מור, דוברת חברי הכנסת של חד"ש ברשימה המשותפת, על כמה טעויות עובדתיות, השיב לה אופנהיימר:

"יש מילה אחת שמתאימה להתנהלות שלך ושכמותך, רוע. רוע צרוף שמטרתו להרוס, לרסק ולהשמיד כל חלקה טובה. צדקנות עלובה, חוסר רצון לשותפות, ניכור ואלימות[…]התנהגות שלא הייתה מביישת את מרזל ובן גביר".

> למה איימן עודה עושה הנחות לגזענות הימין בכנס שלום עכשיו?

אז מה היה לנו כאן? לא רק שמזכ"ל שלום עכשיו משתלח בדיון פומבי בדוברת מטעם הרשימה המשותפת בגסות רוח ובאלימות בסגנון רני רהב עד כדי השוואתה לברוך מרזל (!!), אלא שהוא גם מבהיר לה מי הוא "הערבי הנכון" שיזכה לקבל מהם במה, ומי "הערבים הלא נכונים", כלומר אלה שלא שירתו טוב מספיק את האינטרסים האלקטוראליים של מרצ ומפלגת העבודה (וגם של לפיד, כדאי להזכיר), וכעת הם נענשים על בחירותיהם הפוליטיות. תנאי הסף המוקפדים של אופנהיימר להצטרפות למועדון המפוקפק שלו נושאים פירות היטב: כזכור, כאשר ביקש איימן עודה בכנס האחרון של שלום עכשיו מכל הערבים באולם לעמוד על רגליהם, קמו שני אנשים בלבד. גם לציבורים אחרים מקרב החברה הישראלית לא נמצא שם ייצוג סוחף, בלשון המעטה, פרט לדוברים שמספרם היה מספיק כדי לסמן וי על משבצת "הרב-גוניות", אך לא כזה שיבהיל את המצביעים הפוטנציאליים של יריב אופנהיימר, המתמודד הנצחי במפלגת העבודה.

זה נכון שבישראל, המושגים 'שמאל' ו'ימין' נוטים לא פעם להיות מבלבלים, ומתערפלים עוד יותר במעבר שבין שיח כלכלי לבין זה המדיני; אבל מישהו צריך להסביר לשלום עכשיו שהם לא שמאל לפי שום קריטריון, ושעצם הכמיהה שלא לראות מסביבם לא מתנחלים ולא ערבים לא הופכת אותם לכאלה. אתם ימין עם יומרות דמוקרטיות, חברים, וזה בסדר גמור. למעשה, זה בכלל לא מעט בימינו. אבל בפרפרזה על הרכב שתופס את המסלול השמאלי בכביש מהיר ונוסע בו חמישים קמ"ש, אתם לא רק שתופסים לנו את הנתיב, אלא גם נוסעים בו ברוורס.

> תגובת מזכ"ל שלום עכשיו: לא מדירים ערבים