למי מותר להגדיר מהו טרור

כותב אורח: רביע אגבריה

האם זה מוזר שאנשים שנמצאים תחת כיבוש וחיים חיים לא נורמליים, במציאות בה ישראל חוטפת כל יום עצירים, זה מוזר שהם נוהגים ככה? הם לא טרוריסטים. גם אם אני לא מסכימה איתם, הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם, והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה עד שישראל תתפכח ותראה את הסבל, תרגיש את הסבל של האחר.

ההתבטאות הנ"ל של ח"כ חנין זועבי (בל"ד) עוררה זעם חסר תקדים בקרב חברי כנסת רבים ובציבור הישראלי, שכינו את זועבי טרוריסטית, קראו לשלול את אזרחותה ולהעמידה לדין ובחלק מהמקרים אף נשמעו איומים על חייה.

הקריאות המסיתות שנשמעו כנגד חנין זועבי אמורות להחריד כל חברה דמוקרטית המחויבת לערך חופש הביטוי. אולם, תגובת החברה הישראלית וכלי התקשורת הישראלים מוכיחה שוב שככל שמדובר בערבים פלסטינים, דמוקרטיה וערכים כלל אינם מעניינים. העיקר שזועבי לא תערער את הרגעים בהם מתגבש קולקטיב ישראלי מאוחד כדי "להילחם בטרור" על ידי ענישה קולקטיבית, מעצרים והרג של אזרחים חפים מפשע.

השימוש במושג "טרור" נועד להשיג מטרות פוליטיות

אמירתה של זועבי, שהוצאה מהקשרה ברוב כלי התקשורת, מעלה שאלות הכרחיות וחשובות. אחת השאלות היא מה מקנה לפעולה מסוימת את תגית הטרור? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין תחילה מהו טרור. משימה זו אינה משימה פשוטה כלל. כך למשל, החוק הבינלאומי נכשל באופן חוזר ונשנה בהגדרת המונח טרור. במהלך השנים, הועלו אינספור הצעות להגדרת מונח זה, אך ההגדרות היו שנויות במחלוקות קשות שסיכלו כל אפשרות ממשית להסכמה רחבה והגדרה מחייבת. הבעייתיות שנתקלה בה הקהילה הבינלאומית מתעוררת בעיקר כאשר מדובר בהתנגדות למשטרים מדכאים ומפלים.

הבעייתיות בהגדרת המונח טרור אינה מפתיעה. המונח טרור הוא מונח טעון פוליטית ואידיאולוגית, ולכן השימוש בו וסיווג פעולות מסוימות כפעולות טרור נובע מאג'נדה פוליטית. הכוח הסמנטי של המונח טרור כופה דה-לגיטימציה, דה-הומניזציה ושיפוט מוסרי על הצד שכלפיו הוא מופנה. כלומר, עצם הכינוי "פעולת טרור" הופך את האחר ללא  אנושי, ואוטם את האפשרות להתבונן בנסיבות הרחבות או לפתח חשיבה ביקורתית.

> חנין זועבי, תפסיקי להתראיין לתקשורת הישראלית

בהיעדר הגדרה למונח טרור ובהינתן שהמונח נושא מטען פוליטי, השימוש בו הוא אופורטוניסטי במהותו ונועד להשיג מטרות פוליטיות על ידי העמדת הצד כלפיו הוא מופנה בעמדת נחיתות ,רק משום שעתה עליו להתגונן כנגד עצם השימוש במילה טרור והשפעתה על השיח.

ההוגה ג'רמי וולדרון כתב בספרו "Torture Terror and Trade-offs" שאנשים נוהגים לשייך את המילה טרור לפעולות אויביהם הפוליטיים, בעוד שלא ישתמשו בה על מנת לתאר פעולות המזוהות עם מדינתם, גם אם פעולות אלה גרמו להריגת אזרחים חפים מפשע.

הטרור על פי ישראל: רק נגד ישראלים-יהודים

בחזרה לאמירתה של זועבי, ניתן להסיק שהסירוב לתאר את החוטפים כטרוריסטים אינו אלא סירוב לקבל את הטרמינולוגיה וכללי המשחק של הקולוניאליזם והכיבוש. הכיבוש הישראלי מנסה להטמיע את השימוש במילה טרור כל עוד מדובר בפגיעה באזרחים ישראלים, או ליתר דיוק, אזרחים יהודים ישראלים, ולהעלימה מהשיח כשמדובר בפגיעה בחיי פלסטינים.

הדואליות הזאת מחזקת את המסקנה כי השימוש במונח טרור הינו שימוש פוליטי. לכן, הסירוב להשתמש במילה טרור ביחסי כובש-נכבש, סוג היחסים הישראלים-פלסטינים, הוא סירוב להשוות בין הכובש לנכבש. הסירוב להשתמש במילה טרור הוא ניסיון לערער על כללי המשחק הבלתי שוויוניים שמקצים ערכים שונים לחיי אדם על פי לאומו. הסירוב להשתמש במילה טרור הוא סירוב לשחרר את הכובש מאחריותו.

יחד עם זאת, הסירוב להשתמש במונח טרור איננו משליך כלל על מוסריותה של הפעולה או מצביע על הסכמה עמה, אלא נועד להציב את החטיפה, למשל, בהקשר מציאות הכיבוש הישראלי. מצד אחד, ישראל היא מדינה כובשת ששוללת מהעם הפלסטיני את זכותו לחירות והגדרה עצמית ומקימה התנחלויות בניגוד מוחלט למשפט הבינלאומי, מעשה שמסווג אגב כפשע מלחמה. מצד שני, לעם הפלסטיני שמורה הזכות להתנגד לכיבוש במסגרת מימוש זכותו להגדרה עצמית, זכות המעוגנת במשפט הבינלאומי.

במסגרת היחסים בין כובש ונכבש, הפעולות של הנכבש מהוות התנגדות לכיבוש. לצערנו, ההיסטוריה האנושית מלמדת כי התנגדות לכיבוש עלולה לגלוש לפסים אלימים ביותר ולא מוסריים. כמובן, האמצעים בהם ראוי להתנגד לכיבוש שנויים במחלוקת. אולם, עצם העובדה שאמצעים מסוימים בעייני ובעיני אחרים אינם ראויים איננה גורעת מהיותם תוצאה ישירה של הכיבוש וניסיון נואש של הנוקט בהם להתנגד אליו.

בהינתן מציאות של כיבוש שמטשטשת את הגבול בין המוסרי ובין הלא מוסרי, דוחפת אנשים לקצה הסיבולת האנושית ומפשיטה אותם מאנושיותם, טבעי שנראה ניסיונות התנגדות אלימות ומצערות, עליהם בראש ובראשונה אחראי הכיבוש, שלא מפסיק לשחוק את המוסר האנושי יום אחר יום.

רביע אגבריה הוא סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב ופעיל חברתי-פוליטי