newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להחזיר את הכהניזם לממדים הטבעיים שלו

זו אינה ההתפרצות הראשונה של פשעי שנאה בעקבות פיגוע, וכנראה גם לא האחרונה. המדינה יכולה לעצור את הגל הכהניסטי, והשמאל צריך לעודד ולתמוך בה כשהיא עושה זאת

מאת:

אחד האירועים הפוליטיים הראשונים שהייתי בהם הייתה הפגנת-נגד בגבעתיים בעת עצרת של הרב כהנא ב-1985. בהפגנה נכחו אלפים ואי אפשר היה לשמוע מילה ממה שכהנא אמר בגלל המשרוקיות שהקהל הביא עימו. באותן שנים כהנא היה במוקד הדיון הציבורי, ונראה היה שהוא מבטא סנטימנט רחב בציבור, אבל המשמעות הפוליטית שלו היתה מוגבלת. כשכהנא הורשה לרוץ לכנסת הוא נכנס בקושי, וכשנזרק מהכנסת מעטים מאוד מחו.

הסנטימנט הכהניסטי – תמיכה בטרנספר, באלימות נגד ערבים וזרים ובפשעי שנאה, והתנגדות ליחסי זוגיות בין יהודים ללא-יהודים (הסיבה שבגללה נזרק כהנא מהכנסת) – נוכח בישראל מאז שאני זוכר את עצמי. הוא התפרץ אחרי רצח הלנה ראפ ב-1992, בהפגנות אחרי הפיגועים הגדולים, בפעולות תג מחיר, בהפגנה האלימה נגד הזרים בדרום תל אביב, ובקמפיינים של ארגון להב"ה. הוא סחף את מיכאל בן ארי לכנסת אבל לא הספיק ברגע שאחוז החסימה עלה מעט. כשהרוחות נרגעות קצת הרוח מהמפרשים של הכהניסטים יוצאת.

המאבק העיקרי מול הכהניזם הוא על השארתו בשוליים. זה אפשרי וזה בדרך כלל מצליח, ויש פרטנרים למאבק הזה מחוץ למחנה הפוליטי. צקצוקי לשון והזדעזויות בפייסבוק מול מי שמצטלמים עם שלטי נקמה אינם הפתרון. הפגנה היא פיתרון. אכיפה היא פיתרון. המדינה מסוגלת ויכולה לאכוף את החוק, ולהשאיר את הכהניזם ברמת הדיבורים, ופחות במעשים (לפחות עד להתפרצות הבאה).

אני מאמין שלשלטון יש אינטרס להילחם בכהניזם, לפחות בתחומי מדינת ישראל (ליציאה משליטה של התגובות לרצח הלנה ראפ היה חלק בנפילתו של שמיר, לדוגמה), וצריך לעודד אותו לפעול ברוח הזו. המעצרים בירושלים וההתבטאויות של ראש הממשלה, שרים וראש עיריית ירושלים, הם התקדמות חשובה. הם ראויים לתמיכה, לא ללעג וצקצוקי לשון מהשמאל, ולא להצהרות תבוסתניות על הרצון לעזוב. על עמודי פייסבוק שמעודדים פשעי שנאה יש לדווח, ולא לטעון, בהפוך על הפוך, שטוב שהם קיימים כי הם "חושפים משהו על החברה הישראלית" (גם דברים כאלו כבר שמעתי).

הבעיה האמיתית, המוסדית, ביחסי יהודים ערבים, נוגעת לפעולת המדינה ולמדיניות שמקדמות האליטות הפוליטיות בישראל. במלים אחרות: הכיבוש, ההתנחלות, הפקעת האדמות והאלימות השיטתית הנלווים אליהם אינם תוצאה של הכהניזם, שהוא זרם עממי וספונטני הרבה יותר, אלא משהו שקשור למהות של מדינת ישראל, ושאליו שותף כל המרכז הפוליטי (שווה בהקשר הזה לחשוב על ההבדל בין האלימות הכהניסטית למחתרת היהודית, שהיתה ארגון טרור לכל דבר עם מטרות מדיניות).

צריך להיאבק במדינה על הכיבוש ולמעשה על כל היבטי האפליה הממוסדת שלה, ולתמוך בה במאבקה (המהוסס) מול הכהניזם.

> צפו: שעות של הפגנת "מוות לערבים" בחוצות ירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf