הפריפריה מתעוררת: התנועה שרוצה לאחד את כל החצרות האחוריות

כותבת אורחת: חני בריגע

הפערים ההולכים ומתרחבים בין מרכז לפריפריה מצליחים סוף סוף לייצר כותרות במהדורות החדשות. פרשנים מתחומים שונים מנתחים את הנתונים בכל פעם מחדש. חברי כנסת מהאופוזיציה כותבים עליהם פוסטים מבריקים בפייסבוק. שרים וחברי קואליציה מספקים תירוצים והבטחות שהפערים האלה הם זמניים ושממשלת ישראל עושה כל שביכולתה על מנת לצמצם אותם. אין ספק שהמודעות הגוברת היא התקדמות, אבל היא מחזיקה לזמן קצר ושוב כולם חוזרים לשגרת יומם עד הידיעה הבאה.

הפערים ניכרים בכל התחומים. ניקח לדוגמה את תחום הבריאות. הנתונים מראים בבירור כי האנשים במרכז בריאים יותר, חיים יותר זמן, תמותת התינוקות קטנה יותר והתקנים הרפואיים רבים יותר. למשל: בתל אביב על כל אלף נפשות יש קרוב לחמישה רופאים, בעוד שבדרום יש קרוב לארבעה רופאים על אותו מספר של בני אדם. עשרים אחוז פחות. אלף תל אביבים שווים יותר מאלף אנשים בירוחם. תקני הרופאים נמוכים עוד יותר בירושלים ובצפון.

בדרום ובצפון יש פחות מיטות אשפוז על כל אלף חולים לעומת תל אביב, חיפה וירושלים. הנתונים דומים גם בשירותי רפואה דחופה. בדרום יותר אנשים מדווחים כי קשה להם לקבל טיפול רפואי בשעות הערב ובחגים. יותר אנשים מדווחים כי הם מוותרים על קבלת טיפול רפואי בגלל מרחק או מחיר. כל הנתונים האלה משפיעים ישירות על איכות החיים ותוחלת החיים של תושבי הפריפריה לעומת תושבי תל אביב.

> הממשלה צריכה להתערב ולהציל את "מגה"

דוגמה נוספת, וכואבת, היא תחום החינוך. באופן ברור וחד משמעי, עדיף להיות ילד בתל אביב מאשר ילד בירוחם. ילד ירוחמי רק יכול לחלום על התקציב ממנו נהנה ילד תל אביבי. הבעיה היא שעם חינוך פחות איכותי, שנובע מתקצוב נמוך, ילדים מפסיקים לחלום. מבחני המיצ"ב מראים כי יש פערים גבוהים בין ילדים עניים לילדים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה. רוב ילדי הפריפריה אינם משתייכים למעמד זה. בפריפריה יש יותר עניים.

היום מדינת ישראל משקיעה בכל תלמיד, לא משנה היכן הוא גר, את אותו סכום בסיס. למדד הטיפוח של בית הספר בו הוא לומד ומצבו הסוציו-אקונומי של התלמיד, אין חשיבות בחלוקת תקציב החינוך. או ליתר דיוק, יש לו חשיבות הפוכה: ככל שהתלמיד מגיע מיישוב עשיר יותר, כך הוא יקבל יותר כסף מהמדינה. אי אפשר לצפות שכך תתנהל מערכת חינוך ציבורית שיצרה בתוכה פערים עמוקים לאורך שנים. הפתרון ברור – על מנת לייצר שוויון צריך להתחיל מאי-שוויון, לתת פחות לזה שכבר נמצא במיקום גבוה ולתת יותר לזה שצריך להגיע לשם.

לא כולם עניים בפריפריה. אבל עם הנתון האחרון והמדאיג שהתפרסם השבוע, על כך שישראל שוב כבשה בסערה את המקום הראשון במספר הילדים העניים ב-OECD, כנראה שאנחנו הרוב במדינת ישראל. ואם אנחנו הרוב, צריך לנצל את זה למהלך פוליטי ולשים בבית הנבחרים בירושלים את האנשים שיודעים ומכירים את האי-שוויון ואת חוסר הצדק על בשרם, ושבכל זאת קמו לעשות מעשה כדי לנסות לשנות את חוקי המשחק.

קובעי המדיניות כיום מכירים את הנתונים, אך לא נעשות פעולות משמעותיות על מנת לשנות את המצב. הנתונים האלה חוזרים על עצמם מדי שנה. אך למרות הררי המלים לא נראית מגמה של צמצום בפערים. להיפך. רפורמה באה אחרי רפורמה ועדיין הפערים מתרחבים. שר בא ושר הולך, כולם מבטיחים הבטחות, ובסופה של קדנציה המצב נשאר כקדמותו. בפריפריה לא מושקעים המשאבים הנדרשים על מנת לספק לתושביה את אותן ההזדמנויות מהן נהנים תושבי המרכז.

תקווה חדשה

בחודשים האחרונים התכנסו פעילים חברתיים מכל רחבי הנגב כדי להניע את תנועת הפריפריות, כי הפריפריה צריכה ליצור מבנה כוח חדש שצומח מלמטה. כי כדי לעשות שינוי צריך מסגרת חדשה ולא עוד ניסיון להשתלב במפלגות קיימות בהן האידאולוגיה מובנית וברורה ואף אחת מהן לא קרצה מעולם לכיוון הפריפריה, אלא רק בתקופת בחירות.

נאספנו יחד, פעילים למודי מאבקים, אשר חוו בעצמם את עומק הפערים, ולמרות זאת לא ויתרו, והקמנו יחד תנועה המבקשת לשבור מחיצות בין האוכלוסיות. אנחנו פועלים מתוך ההבנה כי הפריפריה עשירה במגוון האוכלוסיות בה  – דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, נשים וגברים, עולים וותיקים – ולכל אלה מכנה משותף אחד והוא היותם פריפריאלים. מדובר בכוח אלקטורלי חזק ומשמעותי. האחדות בפריפריה תוביל לקידום האינטרסים המשותפים לכלל האוכלוסייה שבה.

את המהלך הזה צריכה להוביל הנהגה שצומחת בפריפריה. יחד עם הנהגה צריך גם את האחדות של כלל הציבור שחי כאן מאחוריה. מנהיגים יש כאן בשפע. האחדות היא החלק הקשה יותר, כאשר כל אחד רוצה להשיג לעצמו נתח קטן מהמעט שמגיע לכאן ואז מתחילה מלחמת הישרדות. אבל עכשיו זה הזמן להבין שכולנו באותה סירה והיא קרובה לטבוע. כאשר נתחיל להסתכל על האינטרס הכולל שלנו, נבין כמה עוצמה יש באחדות הזו מדרום ומצפון. משתי החצרות האחוריות של מדינת ישראל. על כל תושביהן.

חני בריגע היא תושבת ירוחם, פעילה חברתית, חברת הנהגת תנועת הפריפריות

> איך רון חולדאי נלחם על הזכות של תל אביב לקחת כסף מילדים עניים