newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפתרון לפשיעה בחברה הערבית הוא לא עוד אכיפה

כמו נתניהו, גם משטרת ישראל מתייחסת למיעוט האזרחים הפלסטינים לא כמי שמגיע להם שירות וביטחון, אלא כאויב וכאיום. כשיתייחסו לאלימות של ערבים נגד ערבים כבעיה, ולא רק כשהיא גולשת נגד יהודים, שם יתחיל הפתרון

מאת:

כותב אורח: אמג'ד עיראקי

על פניו, נראה שהצהרותיו של בנימין נתניהו על הכוונה להגביר את אכיפת החוק ביישובים הערבים היא צעד חיובי. לא רק שקהילות פלסטיניות בישראל סובלות מרמות גבוהות של פשיעה ואלימות, אזרחים פלסטינים בעצמם דורשים כבר שנים ארוכות לראות יותר מעורבות משטרתית בפתרון הבעיות האלה. מנהיגים קהילתיים, ארגוני חברה אזרחית וחלקים מסוימים במשטרה מחפשים כל הזמן דרכים לבניית אמון ולשיתוף פעולה.

אבל ה"פתרון" שמציע נתניהו הוא כנראה צורה של הטעייה. אזרחי ישראל הפלסטינים מרגישים מזה שנים שרשויות החוק לא מתעניינות במגזר הערבי, למעט בהקשרים ביטחוניים, בהקשרים של פעילות קיצונית של ארגוני פשע, ושל הפגנות פוליטיות ונגד מלחמות.

הסיבה למצב זה – כפי שאמר לי באוקטובר המנהל השותף של קרן אברהם, תאבת אבו-ראס – היא שבפועל משטרת ישראל "לא פועלת כשירות לאזרח בקהילה [הערבית], אלא כגוף ביטחוני של המדינה". הדבר בא לידי ביטוי בהיסטוריה הארוכה של אלימות משטרתית כלפי המיעוט הפלסטיני, מהרג האזרחים באוקטובר 2000 ועד החסינות מתביעות שניתנת לשוטרים אלימים. כך גם היה בגל האלימות הנוכחי, כשהנוכחות המשטרתית המוגברת התבטאה בהטרדה ובדיכוי פוליטי של אזרחים פלסטינים.

> המשטרה פושטת על דירות של ערבים בתל אביב בחיפוש אחר היורה מדיזנגוף

שוטרים עוצרים מפגין בחיפה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

משטרת ישראל לא מתעניינת במגזר הערבי, למעט בהקשרים ביטחוניים ושל הפגנות פוליטיות ונגד מלחמות. שוטרים עוצרים מפגין בחיפה (אורן זיו / אקטיבסטילס)

התזמון וההקשר של דבריו של נתניהו במוצאי שבת מעידים על כך שהממשלה לא מפנה את תשומת לבה למגזר הערבי בגלל שאזרחים זקוקים לעזרה, אלא בגלל שאלימות מצד אזרח פלסטיני – אלימות מהסוג שלרוב מופנה כלפי הקהילה הערבית עצמה פנימה – גלשה לספרה היהודית. מטרת האכיפה המוגברת, לפיכך, היא לנהל מערכה נגד פעילויות שנתפסות כמאיימות על האזרחים היהודים.

בגלל שסכסוכים פנימיים של כנופיות, רציחות נשים ערביות ובעיות חברתיות אחרות אינן בראש סדר העדיפויות, הקהילה הפלסטינית לא צפויה להרוויח מהשינוי המתוכנן כפי שהיא מצפה. יהיו כמובן מי שיטענו שהפעילות המשטרתית נגד התארגנויות ואנשים בודדים שפועלים באלימות ומונעים מאג'נדה פוליטית או גזענית תועיל – בסופו של דבר – הן ליהודים והן לערבים. אבל ניסיון העבר מלמד שפעילויות כאלה לרוב לא מוגבלות רק למטרות המוצהרות האלה, ובפועל מנותבת לצמצום המרחב הפוליטי והציבורי של החברה.

לא מדובר גם במהלך חדש או חסר תקדים. בשנים ובחודשים האחרונים יוזמת הממשלה שורת מהלכים במטרה לחזק את שליטתה במיעוט הפלסטיני – מחקיקה גזענית, דרך התקפה על ארגונים פוליטיים ועד ניסיון להפעיל סמכויות שלטון דרקוניות. הרצח בתל אביב הוא רק ההזדמנות הפוליטית האחרונה שמנצלת הממשלה כדי להרחיב את השימוש בכלים האלה, בתירוץ של ניסיון להביא את שלטון החוק לחברה "פורעת חוק".

הפתרונות האמיתיים שדרושים עכשיו הם לא הגברת הנוכחות של המשטרה בקרב קהילות פלסטיניות, אלא שינוי הגדרת המשימה של המשטרה ביחס לקהילות האלה; זירוז העברת התקציבים לטובת שיפור התנאים הכלכליים-חברתיים, שכיום בעליבותם רק מזינים את הפשיעה האלימה; התנגדות לגישה העוינת כלפי המיעוט הפלסטיני כאל אוכלוסיית אויב; וחיסול האמונה שחיים של אזרחים פלסטינים חשובים פחות מאלה של יהודים.

אם לשפוט לפי הצהרותיו האחרונות, יש לנתניהו עוד דרך ארוכה לעבור עד שיגיע לפתרונות האלה.

אמג'ד עיראקי עובד בארגון עדאלה והוא בעל בלוג באתר 972+. גרסה ארוכה יותר של הפוסט הזה פורסמה במקור באנגלית שם, וחגי מטר תרגם לעברית.

> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: הכירו את נשות התנועה האסלאמית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf