מתנגדים לכדורגל בשבת? תהפכו אותנו לאיראן!

תקראו את שלושת הטורים האחרונים של אורי משגב ואחר כך תשאלו את עצמכם שוב למה מי שמתיימר להיקרא בישראל שמאל לא מצליח לסחוף אחריו את הציבור. בשניים הקודמים הוא הכתיר את הגנרל הבא למלך וירד על "הטהרנים" שלא מוכנים "להתלכלך", כלומר להתפשר על הקווים האדומים שלהם.

בטור שלו מאתמול (ראשון) משגב מסמן דווקא את הקו האדום שלו, שהחצייה שלו היא שבירת כלים שלאחריה ישראל הופכת – כן, ניחשתם נכון – לאיראן: קיום משחקי כדורגל בשבת. זה, עבור משגב, המגרש האמיתי עליו נלחמים על דמותה של המדינה, חשוב יותר מסוגיית איראן, נניח, שהיא רק "רעש רקע" שמפריע לדון בסלע קיומנו המאויים כעת על ידי "החומיינסטים".

הוא אוהב את המונח הזה, משגב. חומייניסטים. הוא חוזר עליו שוב ושוב, תוך לעג עמוק ל"מתחזקים" שמבקשים, רחמנא ליצלן, שלא יכפו עליהם לעבוד בשבת. כמה הוא בז להם, כמה תיעוב מטפטף מבין השורות שלו על הכדורגלנים שפנו לבית המשפט כדי להפסיק את המשחקים בשבת.

כמה לעג למירי רגב שתמכה בפנייה שלהם, כמה לעג לשופטת שקיבלה את בקשתם, שהיא "אחת משלהם – בוגרת תיכון דתי ברמת גן, שעשתה שירות לאומי והוסמכה למשפטים באוניברסיטת בר אילן". "צרות מוחין", "בורות". משגב שולף פה את כל התותחים הרטוריים. תפציצו כמה פלסטינים שאתם רוצים, רק אל תגעו לו בכדורגל. בכל זאת, אנחנו לא איראן.

כבר כתבתי פעם על משגב שלא ברור לי איך המומיה העבשה והשמרנית הזו עשתה לעצמה בקרב קהלים מסויימים שם של איזה כותב נועז. עד היום התעלומה הזו לא ברורה לי. מה שהצליח באמת להצחיק אותי זה שכדי לחדד את טיעונו, משגב שולף את ברל כצנלסון ואת דוד בן גוריון, "שמתהפכים כעת בקברם", אם עוד לא הבנתם את גודל האסון שהתרגש עליו. אם אכן כך, אני מצטרפת לכפיים של מירי רגב. אולי בכל זאת יגיע בסוף שינוי.

> איך להביא את השמאל (האמיתי) לשלטון: תגובה לאורי משגב

ישראל נגד נוברגיה, 2013 (אילוסטרציה:David Katz CC BY-SA 2.0)