newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשרות הרוגים מירי חיילים, רק שתי חקירות במצ"ח

לפני ארבע שנים נקבע כי כל מקרה הרג של פלסטינים מירי הצבא ייחקר על ידי מצ"ח. אז נקבע. בדיקת בצלם מעלה שמתוך 20 הרוגים שנורו שלא בנסיבות מלחמתיות, כמעט אף אחת לא תיחקר. ככה זה נראה כשהצבא חוקר את עצמו

מאת:

חודש אוקטובר היה אחד החודשים היותר עקובים מדם בזמן האחרון. 68 הרוגים פלסטינים נרשמו בו, רובם מידי חיילי צה"ל, ו-12 הרוגים ישראלים, תשעה מהם אזרחים. במכתב למשטרה הצבאית שנשלח השבוע שאלו בארגון "בצלם" לגבי מספר החקירות שנפתחו ביחידת מצ"ח בעקבות הריגתם של 20 תושבים פלסטינים ב-18 אירועים שונים. אלה הם הארועים בהם התחקיר של בצלם הראה בוודאות שמדובר בהרג על ידי חיילים שלא בעת אירועים "בעלי אופי מלחמתי של ממש". התשובה המפתיעה של צה"ל היתה: רק שתי חקירות.

הגוף שבידיו נמצאת ההחלטה האם לפתוח בחקירה במקרה שחייל צה"ל הורג אדם הוא צה"ל. בחודש אפריל 2011 הכריז המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים דאז, שי ניצן, על מהפכה בתחום הזה, ולפיה "ככלל, כל מקרה בו יהרג אזרח מעתה ואילך, כתוצאה מפעילות של כוחות צה"ל באיו"ש, יביא לפתיחה מיידית של חקירת מצ"ח" אלא אם מדובר באירועים "בעלי אופי מלחמתי של ממש" (למשל אם אזרח נפגע בעת חילופי ירי בין חיילים לחמושים פלסטינים).

כאמור, בכל 18 האירועים השונים שהוזכרו בפניה של ארגון "בצלם", לא היה מדובר בחילופי ירי, אלא במקרים בנאליים בהרבה, שלכאורה היו צריכים ליפול תחת ההוראה של המשנה לפרקליט המדינה. למרות זאת, רק בשניים מהם החליטו בפרקליטות לפתוח בחקירה. אלה המקרים של מועתז זוואהרה, תושב מחנה הפליטים דהיישה בן 27, שנורה בחזהו בתחמושת חיה על ידי חייל צה"ל, וחודייפה סלימאן, בן 18, תושב הכפר בלעא שבאזור טול כרם, שנורה גם הוא בחזהו.

> פנייה למח"ש: שוטרים ירו כדור ספוג לתוך בית ופצעו בני זוג

חיילים באימון (אילוסטרציה: דובר צה"ל)

גם החקירות שנפתחות לא משיגות הרבה. ב-2014 רק 8 מתוך 229 חקירות על פגיעה של חיילים בפלסטינים הובילו לכתבי אישום. חיילים באימון (אילוסטרציה: דובר צה"ל)

למעשה, מתשובת המשטרה הצבאית ניתן ללמוד שלא נפתחה חקירה באף אחד מהמקרים בהם טענו חיילים כי הותקפו על ידי פלסטינים. איסלם עבידו, למשל, פלסטיני בן 23 מחברון, נורה על ידי חיילים ש"זיהו את כוונותיו של הצעיר" במהלך בדיקה שגרתית במחסום. עדים טוענים שהוא נורה בשעה שידיו היו מורמות בכניעה, אך למרות זאת בצה"ל לא חושבים שיש מקום לפתוח בחקירה. גם מקרה ההרג של עודאי מסאלמה לא זכה לחקירה, למרות שלכאורה יש מקום לבדוק את טענות החיילים שסבלו מ"שריטות".

אבל לא רק מקרים של תקיפות לכאורה מצד פלסטינים לא נחקרים על ידי מצ"ח. מותו של עבד אלרחמן עבידאללה, בן 12 ממחנה הפליטים אל אעידה לאחר שנפגע מקליע רוגר צה"לי בחזהו, לא נחקר. כך גם חקירה לא נפתחה בעקבות מותו של איהאב חנני בן ה-19 מבית פוריק שנורה במהלך הפרות סדר, ואלה רק דוגמאות.

אי אפשר להפריז בחשיבות של פתיחת חקירה באופן מיידי. תשאול העדים כל עוד המקרה טרי בזכרונם ולפני שהספיקו לדבר זה עם זה ולקבע גרסה משותפת, איסוף ראיות פיזיות ובחינת הזירה כפי שהיא – כולם צריכים לקרות מהר ככל האפשר. כפי שאנחנו מראים פעם אחר פעם בסדרה "רשיון להרוג", החקירות הצבאיות שנפתחות באיחור מסתיימות ברישום עדויות החיילים ההורגים ותו לא. הנטייה של צה"ל לקבל את דברי החיילים ההורגים כפי שהם בלי לבדוק אותם אפילו, לנסות לעמת אותם מול הראיות בשטח או מול עדויות סותרות של עדים או חיילים אחרים, מראה שוב שמדובר בארגון שלא צריך לאפשר לו, ושממילא לא יכול, לחקור את עצמו.

פחות מאחוז של הרשעות

דו"ח שפרסם היום (רביעי) ארגון "יש דין" מצייר תמונה עגומה מאוד של מערך החקירות בצה"ל. מתוך 229 תיקי חקירה שנפתחו בגין פגיעה של חיילים בפלסטינים בשנת 2014, רק 8 הסתיימו בהגשת כתב אישום. 3.5% בלבד. שנה קודם לכן הוגשו 9 כתבי אישום מתוך 199 חקירות שנפתחו, 4.5% בלבד. זאת אומרת שגם מתוך החקירות שכן נפתחות בסופו של דבר, אחוז נמוך מאוד מגיע לידי כתב אישום, וזה עוד לפני שמדברים על הרשעה. לדברי ארגון יש דין, קיים "כישלון עמוק ומתמשך במיצוי החקירות ובהבשלתן לכדי גיבוש כתבי אישום. התוצאה היא מתן חסינות כמעט מוחלטת לחיילי צה"ל מפני העמדה לדין".

> רשיון להרוג: התיקים הסגורים של מצ"ח נחשפים

הלוויותו של חליל אל ג'וואברה, 19, שנורה על ידי חיילים בזמן עימותים. מחנה הפליטים אל-ערוב (אן פק / אקטיבסטילס)

הלוויותו של חליל אל ג'וואברה, 19, שנורה על ידי חיילים בזמן עימותים. מחנה הפליטים אל-ערוב (אן פק / אקטיבסטילס)

אם לוקחים בחשבון שרוב כתבי האישום שכן מוגשים בסופו של דבר קשורים בעבירות של ביזה ושוחד, אנחנו ניצבים בפני נתון מדאיג מאוד, לפיו מתוך מאות מקרי המוות שנגרמו על ידי חיילי צה"ל, מספר החיילים העומדים לדין הוא אפסי, ופחות מהם מורשעים.

על פי נתוני הארגונים "יש דין" ו"בצלם", בין השנים 2000 לסוף שנת 2013 הורשעו כ-23 חיילי צה"ל בעבירות הקשורות להרג של פלסטינים. באותן שנים, על פי נתוני "בצלם", נהרגו 3,036, פלסטינים שעל פי תחקירי ארגוני זכויות אדם שונים לא היו מעורבים בלחימה, כך שאחוז ההרשעה של חיילים על הרג בני אדם בלתי מעורבים עומד על 0.75%. שלושה רבעים של אחוז.

כמובן שזה נתון מוטה, והמציאות מורכבת הרבה יותר מהנתונים היבשים האלה. אין אדם סביר החושב שכל ההרג הזה הוא מכוון, ושחיילי צה"ל הם רוצחים צמאי דם. עם זאת, סביר להניח שלא בכל המקרים ההרג הזה היה מחויב המציאות, ושלו היה קיים מנגנון חקירה ואכיפה יעיל, אפשר היה לצמצם את מספר מקרי המוות העצום הזה.

ההחלטה שנראה שהתקבלה לאחרונה ביחידת מצ"ח לא לפתוח בכלל בחקירת מקרי ההרג של התקופה האחרונה מדאיגה מכמה סיבות. ראשית, היא קובעת מראש שחיילי צה"ל פעלו בלא דופי – קביעה מסוכנת מאוד, שבהעדר מנגנון חקירה פעיל עלולה לתת גושפנקא לבית המשפט הבינלאומי לפתוח בחקירות משלו.

שנית, ההתחמקות הזו מבדיקה פנימית של פעילות חיילי צה"ל מאותתת לכל חייל אוחז נשק שזה בסדר לירות ולהרוג תושבים פלסטינים, ושאף אחד ממילא לא יבדוק אם ההרג הזה מוצדק או אפילו תואם את פקודות הצבא.

בהעדר מערכת חוק ואכיפה פעילה, הצבא מאבד את המעמד הלגיטימי שלו ככח מגן והופך למיליציה חמושה ותו לא. מנגנון בדיקה וחקירה יביא לשיפור המצב בו כח צבאי שולט על מליוני בני אדם, אך התובנה הזו כנראה חומקת מראשי הפרקליטות הצבאית, שמעדיפים להסתתר תחת סיסמאות ריקות של "הצבא המוסרי בעולם" במקום לפעול ולהפוך לכזה.

בדובר צה"ל בחרו שלא להגיב לשאלות שהופנו אליהם בעניין זה.

> 18 הפרות שהפכו לאויבות המדינה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf