newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על פרשת דרכים: פוליטיקה מזרחית בין שמרנות, ריאקציה ושחרור

למרות שהקרב הגדול בפוליטיקה הישראלית מתנהל על קולותיהם של הבוחרים המזרחים, המזרחיות עצמה עדיין מוכחשת כקטגוריה פוליטית בישראל. הגיע הזמן שגם המזרחים עצמם יפנימו זאת ויפסיקו להתחמק מההכרעה העומדת לפתחם

מאת:

 כותב אורח: מאיר עמור

"אמור לי מי נרצחך, ואומר לך מי אתה (פוליטית)".

התארגנות חברתית של מזרחים ומזרחיות מחייבת בהכרח נקיטת עמדות פוליטיות. זאת מכיוון ש'מזרחים' הוא מושג פוליטי, ולא מושג המצביע על ארץ לידת ההורים או מוצא אתני. מזרחים כקטגוריה חברתית, ומזרחיות כעמדה פוליטית כלפי החיים, הן צאצאיה של פוליטיקה וכלכלה של אי-שיויון ואי-צדק ישראליים.

מחד, אין אפשרות לומר "מזרחי "או" מזרחית" מבלי להכניס לשיחה שובל היסטורי ארוך של רוחות רפאים ואלימות. על כן, כל מי שמתיימר לדבר "מזרחית" בהכרח נוקט עמדות פוליטיות. גם אם הוא או היא אינם מודעים להיסטוריה של אלימות ישראלית שיצרה את המזרחיות והמזרחים. מאידך, הכחשת המזרחיות גם היא נקיטת עמדה פוליטית. אם המכחישים הם אשכנזים, עמדתם הפוליטית ברורה. אך זה נכון עוד יותר כאשר המכחישים רואים עצמם ונתפסים כמזרחים. האחרונים מכחישים מזרחיות פוליטית בשמה של איזו "ישראליות" מפוקפקת, או בשמה של מזרחיות תרבותית, בדרך כלל דתית.

נותר לשאול: מהי מהות מזרחיותם של בני השיח שלך? האם מזרחיותם היא מזרחיות של שמרנות? של ריאקציה? או של שינוי?

האחרונים רוצים ליצור מציאות פוליטית אחרת, אזרחית, חדשה, שוויונית וצודקת יותר. הקבוצה האחרונה היא קבוצת מיעוט מוחלטת בקרב אלה אשר נקראים ונתפסים כמזרחים בישראל. אין גם שום ספק כי הם דובריה המהימנים והנאמנים ביותר של מזרחיות פוליטית של שינוי. בלי דרישה לשינוי חברתי-אזרחי, אין כלום במזרחיות. במזרחיות "לא-פוליטית" יש נוסטלגיה אתנית (בישראלית "עדתית"), רומנטיקה תרבותית, וריאקציה פוליטית, אבל אין בה שום פוליטיזציה של המזרחיות. זוהי בדיוק הצעתו (הפוליטית) של הימין המזרחי: פוליטיקה של אלם ושיתוק מזרחי.

אבחנות אלה נכונות להווה ולעבר. כיום מתחדדים הקשיים עם עמדה לא-פוליטית זו. כל מי שמדבר מזרחית, חייב לנקוט עמדות פוליטיות לגבי הירצחם של בני אדם רבים כל כך בישראל ופלסטין. "הביטחון" כידוע, הוא על הפנים. בנוסף, אפשר לומר היום "אמור לי מי נרצחך ואומר לך מי אתה פוליטית". על כן, כל מי שחי בישראל ופלסטין (יהודי ערבי, מוסלמי, דרוזי, נוצרי גבר או אשה) מחויב לנקוט עמדות פוליטיות לגבי רציחות אלה.

> ההיסטוריה הלא מדוברת של הקשרים בין מזרחים ופלסטינים

האדיל השלמון במחסום השוטר, חברון (נוער נגד התנחלויות)

האם היא נמצאת ברשימת הנרצחים שלנו? האדיל השלמון במחסום השוטר, חברון (נוער נגד התנחלויות)

הקטגוריה הפוליטית המוכחשת של המזרחיות

גל הרציחות הבליט את העובדה כי "ביטחון" הוא נושא "חברתי". זאת מאחר ונראה כאילו יש רציחות בכל מקום וכל הזמן. אבל יש סוציולוגיה לנרצחים ולנרצחות. בדיוק כמו שטיסת השוקלד הפכה את ה"פנאי" ל"פוליטי", הפכה הסכינאות את הביטחון לנושא חברתי. "ביטחון" ו"חברה" חייבים להיות ביחד. אך שילוב של חוץ-ביטחון-חברה הוא טאבו פוליטי בישראל. על פי הלאומיות-הישראלית-ציונית מול האויב, "כולנו" אמורים להיות "יהודים".

למשל, אם רשימת הנרצחים שלך כוללת את הרב נחמיה לביא, אבל גם את פאדי עלון והאדיל השלמון, ולא רק את איתם ונעמה הנקין, אתה נוקט בעמדה פוליטית שאינה מקובלת על הגיון ההפרדה של מבנה הכוח בישראל.

כשאומרים "מבנה הכוח" בישראל מתכוונים לכך כי ישנם כוחות חברתיים ממוסדים, עם עמדות פוליטיות מוצהרות המזוהים עם מפלגות פוליטיות. בישראל-הלאומית-ציונית אסור להזדהות כמזרחי. הזדהות מזרחית אסורה. כולם עסוקים במזרחים, אבל רק מתחת לשולחן. אין ואסור שיהיה גיבוי פוליטי ל"קול" מזרחי. כך נוצר מצב פארדוקסלי שבו למרות שמזרחיות היא שדה מאבק פוליטי חריף של אינטרסים וזהות, אסור לקרוא בשמה המפורש. מזרחיות היא פרדס שכולם פורעים בו, אבל אסור להודות בקיומו, בדיוק מאותן סיבות שבעטיין נותנים אתנן.

הבחירות האחרונות מבהירות נקודה זו היטב. מזרחים ומזרחיות נסחרים בבורסה הפוליטית הישראלית; מחיר מניית המזרחיות נקבע רק על פי הדינמיקה בשוק השחור של סחורות גנובות. מפלגות "הליכוד" של נתניהו, "כולנו" של כחלון, "ש"ס" של אריה דרעי, ו"יחד" של אלי ישי קיבלו כ-40% מכלל הקולות. מספר הבוחרים למפלגות אלה הגיע לכמעט מיליון ושבע מאות אלף בוחרים.

למפלגות "הליכוד", "כולנו" ו"ש"ס" יש בסך הכל 47 מנדטים בכנסת; מתוכם 23 חברי כנסת "מזרחיים". ביחד מפלגות אלה מייצגות למעלה ממיליון וחצי בוחרים. במפלגת "הבית היהודי" בחרו 7% מהבוחרים. זאת אומרת כ-284 אלף אזרחים. ביחד הליכוד, כולנו, ש"ס, הבית היהודי ו-יחד מהווים כמעט שני מיליון בוחרים (מיליון ותשע מאות חמישים ושנים אלף). כגוש מפלגות: הליכוד, כולנו, ש"ס, הבית היהודי ו-יחד קיבלו כ-47% מסך כל הבוחרים והבוחרות. על כן אפשר לשאול שאלה ישירה ופשוטה: מי קובע את מדיניות ממשלה הימין? האם אלה הם אשכנזים של הבית היהודי או מזרחים של כל המפלגות ביחד?

אחוז גבוה מאלה המוגדרים כמזרחים בישראל נמצא בסטטיסטיקה זו, אך בישראל יש חובה פוליטית להתעלם מ"מזרחיותה" של עובדה חברתית זו. לאף מפלגה בישראל אין סדר יום פוליטי מזרחי. הרב (שר) אריה מכלוף דרעי דיבר על מזרחים לפני הבחירות ונדם ממזרחיותו לאחריהן. אף אחד או אחת אינו מזדהה כמזרחי פוליטית. אין אף אחד או אחת התומכים בפוליטיקה מזרחית אשר תומכת במזרחים ובפולטיזציה של המזרחיות. כל המפלגות – בימין במרכז ובשמאל – דנות בסדר היום אשר "הבית היהודי" מתווה.

להלן נתוני אמת מהבחירות לכנסת ה-20:

(*) – בשל העדר נתונים על מוצאם האתני של חלק מחברי הכנסת, ייתכן שהמספרים הם בקירוב

המפלגה

מספר הבוחרים (באלפים)

מספר הבוחרים ב-%

מספר מנדטים בכנסת

מספר חברי כנסת מזרחים

ליכוד

986

23.5

30

12(*)

כולנו

315

7.5

10

4(*)

ש"ס

242

5.75

7

7

יחד

125

3

0

0

הבית היהודי

284

6.75

8

3(*)

סך הכל

1952

46.5

55

23

> השנאה לשמאל האשכנזי לא יכולה להיות בסיס לחיבור מזרחי-פלסטיני

נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

בבית היהודי שואפים שהלב המזרחי יפעם על פי דפוס מחשבה דתי לאומי אשכנזי.  נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

המלחמה על הקול המזרחי

הפוליטיזציה של המזרחיות חייבת להיבחן על רקע נתונים דמוגרפים-פוליטיים אלה. מזרחיות היא כוח עולה. יש התמודדות פוליטית חריפה בקרב הימין על הקול המזרחי ועל תוכן המזרחיות. למרכז, למחנה הציוני ולשמאל המסורתי בישראל אין מה להציע לקול מזרחי או לתוכן המזרחיות. הם היו אלה אשר יצרו את דיכוי המזרחים.

גיוס מזרחים הוא תנאי קיומי בצד הלאומי-דתי-ימני של המפה הפוליטית. זה נכון במיוחד לגבי הבית היהודי וש"ס. רובו של הציבור המזרחי מתחלק בין ימין לאומי, ימין לאומי-דתי, וימין חרדי-מזרחי. במפלגות, מדובר בליכוד-כולנו-יחד, בבית היהודי ובש"ס. רוב הבוחרים למפלגות אלה הם מזרחים, אבל אסור לקרוא לילד זה בשמו המפורש. זאת מהסיבה הפשוטה שפוליטיקה מזרחית ופוליטיזציה של המזרחיות הינם הממזרים המוצהרים של הפוליטיקה הישראלית-יהודית-ציונית.

יש מאבק עומק מוסווה בין הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס ו-יחד. הם נלחמים על הקול המזרחי ועל תוכן המזרחיות. גם לימין יש מעט מאוד להציע למזרחיות. הימין מציע בעיקר "אויר חם" ומעט מאוד תוכן. זהו לב ליבו של פרדוקס הפוליטיקה הציונית ואשכנזו-ישראלית: כולם – ימין ושמאל – מדברים על מזרחים, אבל אוסרים להכניס את המזרחיות לסלון הפוליטי. לא חשוב באיזה מפלגה: ימין או שמאל, חילונית או דתית, לאומית או חרדית, עם המזרחיות עושים אהבה רק בחושך.

ישנם מזרחים המבקשים להתחמק מעימות בתואנה כי הם מעבר "לשמאל ולימין". רבים טוענים כי "שמאל וימין הם אותו דבר – שניהם אשכנזים". המרחיקים אומרים: "ימין ושמאל רק חול וחול". באמירה זו כוללים את ה"שמאל" המסורתי של מר"צ ותנועת העבודה, עובדה המקלה על יצירה מלאכותית של "תמימות דעים" ימנית ונגטיבית כנגד "אסמול". זהו סוג נוסף של פוליטיקת הכחשה (והפרדה) שמרנית וראיקציונית. הודאה ישירה ופשוטה בקיומו של עימות בין שמאל וימין מזרחי עשויה לאפשר את זיהויים של זרמים חברתיים ופוליטיים בחברה הישראלית ככלל ובמזרחיות בפרט. יש לומר בפירוש: קיים עימות בין שמאל וימין מזרחי.

האתגר החברתי אזרחי

קיימים שלושה סוגי מזרחיות: מזרחיות ריאקציונית-שמרנית (של החזרת עטרה ליושנה), מזרחיות תרבותית של נוסטלגיה ורומנטיקה עם "טעם, ריח וצליל" מזרחי, ומזרחיות של שינוי פוליטי-אזרחי. נטיית ליבם ובחירתם הפוליטית של רוב ה"מזרחים" בישראל היא עם שני הזרמים הראשונים. ישנו מיעוט קטן שבוחר בפוליטיקה של שינוי אזרחי.

הקונפליקט בין שמאל מזרחי וימין מזרחי, אם כך, הוא ההצגה הקטנה בדרמה הגדולה שמתנהלת על במת המזרחיות הישראלית. שמאל מזרחי הוא גל קטן ושולי. נכון הוא כי עמדה זו מציבה אתגר אידיאולוגי רחב ממדים לציונות האשכנזית ולתפיסה הלאומית-דתית-חרדית. זהו אתגר אזרחי חברתי.

האתגר האזרחי חברתי משלב את הפוליטי והחברתי לכדי מקשה אחת. על כן הוא מסוכן לאנשי הבית היהודי, למחנה הציוני, לליכוד, וכמובן לבית היהודי ולאנשי ש"ס. ההתקפה של מזרחים מטעם הבית-היהודי ומזרחים מהבית של ש"ס על השמאל המזרחי, אסור לה שתסתיר את המאבק הנחרץ בין הבית היהודי, הליכוד, ו"החזרת העטרה לישנה" על קולותיהם של מזרחים. בבית היהודי רוצים שהלב המזרחי יפעם על פי דפוס מחשבה אשכנזי דתי לאומי, ושהיד המזרחית תאפשר להם את המלוכה הפוליטית. זהו מאבק עצום.

זהו המאבק על המזרחיות כיום: הוא מתנהל בין שמרנות, ריאקציה ושחרור. שמרנות וריאקציה גם הן מדיניות פוליטית נחרצת ואקטיבית. אלה הן סוגים של מדיניות חברתית אשר מנצחות כיום. ההתמודדות הגדולה היא בין שמרנות לבין ריאקציה מזרחיות. אך יש לזכור כי שתי אופציות אלה מאפשרות להגמוניה אשכנזית להמשיך ולשלוט ללא מיצרים גם בעתיד הנראה לעין. האופציה היחידה אשר מציעה שחרור מהגמוניה אשכנזית פוליטית – ימנית או שמאלית – היא האופציה של שמאל מזרחי. באופציה זו לא ניתן ואי אפשר להפריד מדיניות חברתית פנים ישראלית ממדיניות של בטחון כלפי פלסטינים והעולם החיצון. אותה יד, לב וראש פוליטיים קובעים מלחמה ודיכוי, פנימי וחיצוני.

מאיר עמור הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קונקורדיה שבמונטריאול, קנדה. חי שם ונושם כאן.

> הסדרה "נביאים": כשפוליטיקת הזהויות מאבדת הקשר היסטורי ופוליטי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf