newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פסטה ברוטב כרובית משכינה שלום בינלאומי

היא קלה להכנה, מקורית, ומשמחת. מתכון ששורשיו בסיפור אהבה יהודי-ערבי חוצה יבשות

מאת:

הרבה דברים טובים ניתן לומר בשבחי מנת פסטה ברוטב כרובית: שהיא מקורית, שהיא נותנת טוויסט לא צפוי בעולם רטבי הפסטה הנפוצים, שהיא קלה להכנה, ועוד. אבל הדבר החשוב ביותר מבחינתי הוא איך שהתוודעתי אליה.

השנה הייתה 2008, ואני יצאתי לסיבוב הרצאות ברחבי איטליה כדי לגייס כספים למימון העלויות המשפטיות של פעילי המאבק העממי נגד גדר ההפרדה. למרות ההנאה מחו"ל, המשימה החשובה, החופשה והמקומות המעניינים שאתה מגיע אליהם בנסיבות – יש משהו מתיש במסעות האלה. אחרי כמה ימים קצת נמאס לך לקום בבוקר, שוב לארוז, להפרד בנימוס, לעלות על עוד רכבת, להגיע לעיר הבאה, שוב להכיר אנשים חדשים, להתאושש בביתם שעה-שעתיים, וללכת להציג שוב את אותה מצגת, לענות לאותן שאלות, לשתות קצת עם המארחים, ולישון עד ההשכמה לרכבת הבאה.

יום אחד הביאה אותי הרכבת לאזור נידח למדי בצפון מערב המגף, ומהתחנה נאלצתי לקחת אוטובוס לכפר העוד יותר נידח שבו ציפו לי מארחיי. ככל שהתרחקנו לתוך ההרים הכנתי את עצמי נפשית לכך שמהמקום הזה לא אצא ברווח גדול לקופת המאבק (ותכלס – צדקתי), והחלטתי להתמסר לחוויה הפרובינציאלית.

אם המשפחה המארחת אספה אותי מתחנת האוטובוס, ובדרך לביתה קשקשנו על מערכת התחבורה הציבורית באיטליה (שברובה המכריע נראית כמו תפאורה משעשעת לסרט משנות השלושים. אולי בגלל ההשקעה הפשיסטית המרשימה במערך מסילות הברזל, שמאז הדוצ'ה לא נמצא מי שיחזור עליה).

לבסוף הגענו לבית, המבודד יחסית אפילו לבידודו של הכפר ונטוע בנוף עוצר נשימה של יערות ושדות מוריקים מכל עבר. פרקתי את התיק והצטרפתי למארחת ולבעלה, שחיכו לי על מרפסת המטבח עם כוס יין אדום מבציר מקומי, כמובן. כן – זו הייתה חווית כפר מהמעלה הראשונה.

עם זאת, שום דבר לא הכין אותי לסיפור יוצא הדופן של המשפחה הזאת, שגולל בפני על אותה המרפסת, עם אותו יין אדום, ובהמשך במטבח בעת הכנת מנת פסטה ברוטב כרובית. אם המשפחה היא איטלקיה ממוצא יהודי, שגל אידיאליזם ציוני שלח אותה לכמה שנות התנדבות בקיבוץ בנעוריה. האב – פלסטיני שמשפחתו ברחה ב-1948 לגדה המערבית, וב-67' גלתה שוב, לירדן. הקיבוץ בו התנדבה האם ישב, בין היתר, על אדמות הכפר החרב של האב, אבל כשזה חרב וזה הוקם שניהם עוד לא נולדו.

השנים חלפו, והאם-לעתיד והאב-לעתיד, כל אחד בנפרד, מאסו בחייהם במזרח התיכון ונסעו ללמוד בארצות הברית. שם הם הכירו, התאהבו, נישאו והחליטו להקים משפחה באיטליה. עד היום מפטפטים בבית בשילוב של איטלקית, אנגלית, עברית וערבית – כל אחד עם מה שיוצא לו – וגם במקום הנידח והשלו בו הם חיים חשוב להם להיות פעילים למען סיום הכיבוש וחירות לכל עמי המזרח התיכון. את המתכון לפסטה ברוטב כרובית שלהלן הם פיתחו יחד, ככל אחד תורם מהרקע שלו, ולימדו אותי במקום. היום אני מקדיש אותו למחמוד ולמורל.

> גן העדן הנעלם: יום צילומים וירקות אורגניים בעין דרא

עדיף עם פסטה קונכיות, אפשר גם עם כל פסטה קצרה. פסטה ברוטב כרובית (חגי מטר)

עדיף עם פסטה קונכיות, אפשר גם עם כל פסטה קצרה. פסטה ברוטב כרובית (חגי מטר)

הצטיידות

המרכיבים החשובים ביותר במנת פסטה ברוטב כרובית הם: פסטה (קצרה, עדיף בצורת קונכיות, כי הרוטב סמיך והקונכיות לוכדות אותו בפנים. אם אין, אפשר סתם פסטה קצרה מכל סוג, כמו בתמונה) – וכרובית. המרכיבים החשובים האחרים: חופן או שניים של זיתים (אפשר גם כף או שתיים של טפנד), עשר שיני שום, עגבניות מיובשות בשמן זית, סלסלת פטריות (אפר שני חצאי סלסלות מסוגים שונים) ופטרוזיליה. אפשר גם: מעט רוזמרין.

ההכנה

כאמור, מדובר במתכון פשוט למדי אבל משמח עם כמה שהוא מפתיע ומקורי. השלב הראשון הוא לשטוף, לשבור ולבשל את הכרובית השלמה במשך כחצי שעה, עד שהיא מתרככת לגמרי, כמעט מתפרקת. אם רוצים אפשר במקביל להכין את הפסטה, שתחכה לנו לסוף הדרך.

לקראת סיום בישול הכרובית מקפיצים במחבת גדולה (באמת גדולה) את השום והפטריות בשמן זית (אם יש רוזמרין, זה הזמן להוסיף אותו).

עוד הם קופצים להם, והנה הכרובית כבר מוכנה. המשימה עכשיו היא לשפוך את רוב רובם של מי הכרובית, אבל להשאיר ממש טיפ-טיפה בלמטה לטובת הרוטביות של הרוטב, ואז למעוך אותה כמו פירה.

כל שנותר לעשות עכשיו הוא לאחד בין המוקפצים לכרובית בתוך המחבת, להוסיף את הזיתים (או הטפנד) והעגבניות המיובשות החתוכות, ולבחוש את כל אלה יחד מעל אש בינונית לעוד שלוש-חמש דקות, תוך הוספת תבלינים מתבקשים (מלח-פלפל, לא צריך מעבר לזה. פלפל שחור גרוס – שדרוג. אם רוצים, אפשר גם קצת מהמיץ-שמן-הזה של העגבניות המיובשות).

עכשיו נותר רק לערבב עם הפסטה, להוסיף מעל את הפטרוזיליה הקצוצה, להגיש, ולא לשכוח יין אדום ואת סיום הכיבוש והסרת המצור.

בתור חלופה לגיוון, למי שחסר קצת ברזל בדם או לשונאי הפטרוזיליה (?!), אפשר להחליף את הפטרוזיליה במנגולד, תרד, תרד טורקי או אפילו בקצ'וי. במקרה זה יש להוסיף את העלים החתוכים לא מיד עם ההגשה, אלא בשלב הבחישה במחבת של הכרובית עם כל חבריה החדשים. יאמי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf