newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קיצור תולדות הזמן על פי משרד החוץ

סרטון חדש באנגלית שמפרסם משרד החוץ מבקש לעשות סדר עולמי חדש: מוחק את הגלות היהודית ואת הפלסטינים מההיסטוריה

מאת:

"ברוכים הבאים לבית של העם היהודי. לא משנה מי בא לדפוק לנו על הדלת, היהודים תמיד נשארו בביתם, ארץ ישראל, במשך 3000 שנים". כך מציג משרד החוץ את סרטון ההסברה ההיסטורי החדש שלו בפייסבוק. האג'נדה ברורה, ולשם כך החליטו יוצרי הסרטון להציג רק חלקים מסוימים בהיסטוריה, ולמחוק חלקים אחרים – שלא כל כך תואמים את המסר.

כך למעשה נמחקת, באדיבות המשרד שמוביל ראש ממשלתנו, כל תקופת הגלות היהודית לאורך אלפי שנות היסטוריה מהנרטיב של מדינת היהודים. אפילו על השואה הקדושה הם ויתרו לטובת המסר. ועל הפלסטינים בכלל אין מה לדבר. על פי ההיסטוריה המשוכתבת של משרד החוץ הם פשוט צצו פה יום אחד.

על פי הסרטון שהפיק משרד החוץ הכל התחיל כשיעקב ורחל כבר היו זוג בביתם-ממלכתם. יעקב הוא הגבר שמנהל את ההיסטוריה, ורחל היא העזר כנגדו – זו שמסתכלת עליו ומפיקה מידי פעם קולות סתומים של תדהמה.

הזוג המאושר יושב בביתו-מדינתו ופתאום נשמעת נקישה בדלת. על מפתן הדלת ניצבים שני גברים צעירים ועבי זקן. הם מדברים בשפה משונה, תנועותיהם מגושמות והם דורשים מקום בדירה-מדינה הקטנה והצפופה. אלו הם האשורים, וליעקב ורחל המסכנים אין ברירה אלא להצטופף בביתם ולחלוק אותה עם האורחים הלא קרואים.

האשורים-היפסטרים בסרטון פותחים את הסכר לשלל בני עמים שמגיעים לדרוש את חלקם בנכס משני היהודים/ישראלים שלא עשו דבר. מגיעים אנשי נבוכדנצר, ההלניסטים והרומים, הערבים, צלבנים ממסעותיו של ריצ'ארד לב הארי, הממלוכים ואז העותמאנים. כולם מדברים בשפות לא ברורות או מבטאים מוגזמים ונשמעים לקויי דיבור וקוגניציה (התורכים למשל זכו למבטא הודי-בריטי מלכותי מגוחך, אבל היי – הם לפחות מציעים ממתקים מסורתיים).

אחרי כל הארחי-פרחי שניסו לגזול מאיתנו את ביתנו הקדוש במשך אלפי שנים, סופסוף דופק על הדלת אדם מחונך. עם מבטא בריטי וידיים קצת רועדות דורש נציג האימפריה את חלקו בישראל הקטנה. אבל, כך טוען הסרטון, מהר מאוד לומדים האנגלים עם התה שלהם ש"פה זה לא אירופה" ומחליטים להחזיר לזוג שממתין כבר 3000 שנה את ביתו בחזרה.

השמחה גדולה, הניירות נחתמים והשניים רוקדים את עצמם לדעת עד ששוב נשמעת דפיקה בדלת. הפעם עומד שם זוג, אשה ואיש שיעקב ורחל, כך מסתבר, לא שמעו עליהם מעולם. הם לא צריכים לומר מילה. הכאפייה והחיג'אב שהם עוטים עליהם מעבירים את המסר בדממה – הערבים האלו באו לקחת מאיתנו את מה שמגיע לנו, והם גם לא היו כאן מעולם. אז מי הם בכלל?

> והזוכה בתחרות ברכת השנה הטובה הדוחה ביותר היא…

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf