newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שיר מפרסית: אני צועק בקול את שמך

מאת מהדי מוסווי

תרגום:

אני צועק בקול את שמך, הקשיבי לי כעת!

חלצי אותי מהתפר שבו אני חצי חי וחצי מת

המוות האטי שלך בחיקו של בעלך

וגופי שלי המר, המתייסר מכאבך

כל נשיקה שלך היא כעת פיסת סיוט

סיפור שמן ההתחלה דן את עצמו למות

בכל רחוב בכיתי עד שהבכי גם בכה

אולי בעלך ראה את דמעותיי על המדרכה

אני הולך ומתנדנד… שיכור שנעלם!

ושדקארט האידיוט יוכיח שאני קיים!

"הייתי" פעם, זה נכון, אולי בעולם אחר

כן, הייתי בין מצעייך, הוזה ומחרחר

"הייתי" כמו שאת נמלטת איך שהבוקר מאיר

"הייתי" כמו המכות של האגרוף על הקיר

מדבר באריכות על בדידותי עם השטיח

"אני" ישנו, אבל גם הכאב שלך שלא מניח

משותק כמו נידון למוות, כמו אחד שמת

ואת עומדת בתוך בכייך, כבר צריכה לצאת

דמעת איפור כהה שלך על הלחי נמרחה

מתוך ידיך הרועדות אני מתקין לו ארוחה

את נקרעת בין שנינו, התפצלת לשתיים

הוטחת כנגד גופי בכוח, כולי דם ושפתיים

נשקתי לך, נשקתי לך, נשקתי ממרחק

כשהוא היכה אותך כל לילה, מוטלת שם כשק

מקיאה מתוך הלילה את אלוהים וגם אותי

את שיכורה מהמשקה שלך ואני מבדידותי

צריכה לישון בחיק שממנו את בורחת

מקרצפת את גופך בכוח במקלחת

עם דמעות ועם הדם ועם הקול של בעלך

שמבריח את הצל וקורא לך למיטתך

אבל אחרי הכל ניצחנו, גם אם נצרב בי העלבון

את הריח שלי את לא תמחי במים וסבון

חשבי עלי כשאת מתכסה בזרועותיו ובשמיכה

על התינוק ההוא שהפלת בתוך השכחה

תתעוררי מנחירותיו את בדידות לילותיך

ובכי עלינו בכי מר, עלי ועליך

הרגישי את ידי הנוברות בשערותייך

הרגישי אותי על הכר הספוג בדמעותייך

הרגישי אותי מפרכס בין השורות, נבוך

הרגישי אותי מתייסר בבדידותי כמוך

הרגישי את גופי ונמסי בחום שנודף ממנו

הניחי לעולם לדעת שהינך, הניחי לו לדעת שהיננו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf