newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שיר מפרסית: עוד אחזור

מאת מהדי מוסווי

תרגום:

העצבוּת מביטה בַּכאב שבתוכי מתאמן
בּטיפות על פני מזוודה של תייר מזדמן
המבט בעיני העורב שפָּרח הסגיר זאת –
גורלם של עצי הגן הוא תמיד גרזן.

בחלום הילדות הנרדם שבתוכך כבה
בשארית חומך שעשתה אתי אהבה
בכל וריד שחתכנו בטירוף נזעם
בתינוק שנשטף גם הוא בזרם הדם

בצעקה האחרונה שקפאה בגרון
בדפיקות הברד על זגוגית החלון
בבכיו של האיש שמעבר לשפופרת
בכל שירי הלַיל שבדידותו משוררת

בנשיקות שלך בחלום אחר אפשרי
בסרטים שלא ראינו ושאולי תראי
בעונג החיזיון שלך על גופי העורג
במה שמאכל בי מבפנים והורג

בדמעות שהזלת כשהקראתי לך משירַי
בקפה שאת שותה כבר אצל הבא אחרי
נשבע לך בכל אלה ובכל מה שהייתי אמור
בחיי! בחיי המשורר הזה הגמור

נשבע בלילה, בחושך, ובתוגת השיר
עוד אשוב אליך וגם אל אימת העיר
עוד אחזור לחלום המתוק שלפני הסיוט
עוד אחזור לנשיקה אחרונה ואחריה אמות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf