שנת הקוק: האובססיה של המפלגה הדמוקרטית עם שני אחים מקנזס

זהו, כבר אי אפשר לברוח מהם. האחים צ'ארלס ודיוויד קוק (עם הון מוערך של כ-84 מיליארד דולר, במקום השישי והמכובד והרבה לפני שלדון שלנו ברשימת עשירי העולם של פורבס) נמצאים בכל מקום. בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים – כמעט בכל סיקור על הקרב הניטש בין דמוקרטים לרפובליקנים לקראת הבחירות הקרובות לקונגרס – האחים קוק מככבים.

בשבועות האחרונים הגיעו האזכורים לשיא עם צאתו לאקרנים של סרט תיעודי חושפני בשם Koch Brothers Exposed: 2014 Edition, מאת הבמאי רוברט גרינוולד (הגרסה הראשונה של הסרט יצאה ב-2012). גרינוולד הצליח להקדים במעט סרט תיעודי אחר על המשפחה, "האזרח קוק" (שייצא בקרוב במימון קיקסטארטר). ובשבוע שעבר, נחת על מדפי חנויות הספרים Sons of Wichita: How the Koch Brothers Became America’s Most Powerful and Private Dynasty, מאת דניאל שולמן, עורך אתר החדשות Mother Jones, ששקד על כתיבת הספר במשך שלוש שנים מבלי שהצליח להשיג ולו ראיון אחד עם מישהו מבני המשפחה. אומרים שזה עדיין ספר מדהים.

אבל עוד לפני האזכורים הרבים בתקשורת והחשיפה הגוברת בסרטים ובספרים, המפלגה הדמוקרטית פתחה כבר לפני זמן מה חזית מול השניים וסימנה את שושלת קוק כשורש כל הרוע בעולם. השניים מופיעים בשנים האחרונות ברבים מתשדירי הבחירות של מועמדים דמוקרטים, וסביר להניח שיופיעו לא פעם ולא פעמיים גם בתשדירים הקרבים לקראת הבחירות בנובמבר.

אז מה הסיבה לכל החשיפה הזו? ומה שורש האיבה שהדמוקרטים חשים כלפי צ'ארלס ודיוויד?

הכל התחיל עם סטלין

המיליארדים הרבים של משפחת קוק מגיעים מרשת ענפה של צינורות גז ונפט, ומהשקעות בתעשיות מזהמות אחרות כגון נייר ופלסטיק. אבי המשפחה, פרד קוק, בנה צינורות נפט עבור סטלין בשנות ה-30. כנראה שהעבודה ברוסיה השאירה טעם מר לפטריארך, כי לאחר מכן נמנה עם מייסדי הארגון האנטי-קומוניסטי הידוע לשמצה "אגודת ג'ון בירץ'".

האחים דייויד וצ'ארלס ירשו את עסקיו של אביהם (ואף קנו ב-1983 את חלקם של שני האחים האחרים,  פרד וביל – מהלך שגרר סכסוך משפטי ארוך שנים בין הארבעה), והפכו אותו לאימפריה. כיום היא החברה הפרטית השנייה בגודלה בארה"ב. אבל היא גם אחת מ-15 החברות המזהמות במדינה, ועל שמה רשומות יותר מ-300 דליפות נפט. על חלק מהנזקים שעשתה שושלת קוק לאיכות הסביבה היא כבר שילמה 100 מיליון דולר בקנסות, ואף הורשעה בגניבת נפט משמורות אינדיאניות.

וכאילו לא עשו מספיק נזק לסביבה, האחים פתחו במאבק מול עולם המדע והתחילו להשקיע את מיטב כספם בארגונים המטילים ספק בהתחממות גלובלית. הסיבה לכך ברורה: כל רגולציה הקשורה בהתחממות הגלובלית מהווה איום ממשי לעסקי האחים, המבוססים על נפט ופטרוכימיה.

מי בעד חיסול ה-FBI?

מבחינת עמדות פוליטיות, אמנם ידוע כי האחים נמצאים בצד הימני של המפה, אך טעות נפוצה היא לחשוב שהם הארד-קור רפובליקנים. למעשה, צ'ארלס ודיוויד הם ליברטנים אדוקים. דיוויד אף הגדיל ונכנס עמוק יותר לפוליטיקה כאשר התמודד לתפקיד סגן הנשיא מטעם המפלגה הליברטנית ב-1980 (במרכזו של מצע המפלגה עמדו אז: חיסול הביטוח הלאומי, ה-FBI, ה-CIA, ובתי ספר ציבוריים…).

כאשר הבינו שלא יצליחו לשמור על האינטרסים העסקיים שלהם דרך המפלגה הליברטנית הקטנה, העדיפות השנייה היתה המפלגה שקצת יותר קרובה אליהם אידיאולוגית. יתרה מכך, ניתן לומר כי סיבה מרכזית נוספת לחיזוק הקשרים עם המפלגה הרפובליקנית בשנים האחרונות היא כתוצאה מתהליך הדמוניזציה שעושה המפלגה הדמוקרטית לשושלת קוק, שדוחפת פוליטיקאים רבים מן הימין היישר לזרועותיהם.

הדמוקרטים מנהלים מלחמה עיקשת נגד התמיכה המאסיבית של האחים קוק ביותר משמונים וחמישה ארגונים מהצד הימני של המפה הפוליטית. השניים השקיעו כספים רבים בבניית תשתית אינטלקטואלית דרך הקמת מכוני מחקר רבים, ולמעשה ממנים את תנועת "מסיבת התה" באמצעות השדולה שהם עומדים בראשה – Americans for Prosperity. ארגון שמרני נוסף שזוכה לתמיכת האחים הוא ALEC, האחראי על כתיבת חלק גדול מהצעות החוק, הנאומים והטקסטים של הרפובליקנים. בבחירות האחרונות ב-2012, המנגנון הפוליטי הכולל של האחים קוק הוציא יותר מ-400 מיליון דולר(!).

האחים גם תורמים ליותר ממאה וחמישים מוסדות להשכלה גבוהה ברחבי ארצות הברית. יש רק תנאי אחד – הם קובעים מי מועסק כמרצה. כל תוכניות הלימוד שהם מממנים במוסדות האלה מייצגות את הדעות הליברטניות שלהם.

שלושת הדברים שאולי מטרידים את מנוחת השמאל בארצות הברית, יותר מכל דבר אחר שמאחוריו עומדים האחים, הם מאמציהם לבטל את הביטוח הלאומי, את חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה (אובמה-קייר), ואת חוקי שכר המינימום. דיוויד וצ'ארלס אמנם מרוויחים כשלוש עשרה מיליון דולר ביום, אבל הם רוצים למנוע מעובד בשכר מינימום להרוויח שישים דולר ביום.

אז נכון, יש הרבה סיבות לכעוס על האחים קוק, ואין ספק שהדמוקרטים צריכים להיאבק בהם, אבל גם אין צורך להיתמם: בבסיס המתקפה הדמוקרטית על האחים בשנים האחרונות – ובשבועות האחרונים בפרט – נמצאת אסטרטגיית בחירות ברורה. האובססיה הדמוקרטית עם האחים קוק היא ניסיון לקשר בין המפלגה הרפובליקנית לאג'נדה של מדיניות תאגידית ופלוטוקרטית קיצונית. למעשה, האחים קוק נבחרו כדי לסמל את ה-1%.

הסנאטור מנבאדה מוביל את המתקפה

המוציא לפועל האגרסיבי ביותר של האובססיה הזו במפלגה הדמוקרטית הוא ללא ספק מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד, מנבאדה. ביום שלישי האחרון ריד הזמין חברי קונגרס להקרנה של הסרט של גרינוולד בגבעת הקפיטול. הרפובליקנים לא ממש אהבו את רעיון ההקרנה, ועוד בגבעה, אבל ריד לא התרגש: "הביקורת הרפובליקנית על האירוע רק מראה כיצד זרועות התמנון של המיליארדרים אוחזים בכל חברי הקונגרס הרפובליקנים".

לומר שריד שונא את האחים קוק זה אנדרסטייטמנט. לפעמים נראה כאילו הוא לוקח אותם באופן אישי. הוא אפילו הקים אתר על זה. גם לאחים קוק, אגב, יש אתר שמנסה להפריך את הטענות נגדם (אתר די עלוב – איפה כל הכסף כשצריך אותו?). בחודש שעבר אמר ריד, כי האחים קוק "מנסים לקנות את אמריקה ושהגיע הזמן שהעם האמריקאי ייצא חוצץ נגד חוסר האמינות המשווע של שני האחים האלה, שהם האנשים הכי 'לא-אמריקאים' שאני יכול לדמיין". גם בהופעותיו באולם הסנאט, הסנאטור מנבאדה פשוט לא מרפה. העיקר להזכיר את שמותיהם, וכמה שיותר. 134 פעמים, ליתר דיוק (אובססיבי כבר אמרנו?).

אל תדאגו, ריד לא בודק פה גבולות וגם לא ממש מרחיק לכת. כאמור, מדובר במתקפה מתוזמנת ומתוכננת היטב, וריד לא מנסה באמת לפגוע באחים קוק – הם רק סמל. המסר שלו, למעשה, מופנה לכיוון התורמים הליברלים. ריד ומפלגתו רוצים שהם יידעו שלצד השני יש הרבה יותר כסף, ואם הם רוצים שהוא יישאר מנהיג הרוב דמוקרטי בסנאט – כדאי שיתחילו להכניס את היד לכיס.

אין ספק שהמאמצים של ריד והדמוקרטים מתחילים לתת אותותיהן, אם לשפוט לפי כמות הסיקור (בנובמבר נראה אם גם הצליחו בקלפי). ובאמת הגיע זמן לסקר, כי שושלת קוק קיימת כל כך הרבה שנים, ומשפיעה על הפוליטיקה ועולם העסקים בארה"ב כל כך הרבה עשורים – מבלי שאף אחד כמעט שמע עליהם.

השנה הדמוקרטים דואגים שכל זה ישתנה. עד נובמבר כולנו נכיר את צ'ארלס ודיוויד, ומקרוב.

קבלו את שנת הקוק.