newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לתושבי הדרום נמאס, ובצדק

התושבים מתחילים להתקומם כי הם לא מוכנים לחיות במציאות של רקטות ומנהרות ולא מוכנים לחזור לשגרה. הם צודקים, וחובתה של המדינה להגן עליהם בדרך האחת שמציעה שקט ארוך טווח

מאת:

יותר ויותר מסתמן של"עורף החזק" של ישראל, שתמיד אומרים לו שתפקידו לשבת בשקט ומשבחים את שתיקתו, פשוט נמאס. ובצדק. תושבי הדרום מוחים על כך שהמדינה לא מספקת להם "כיפת ברזל כלכלית" כמו שהבטיחה והעסקים משלמים את המחיר. יותר מזה, הם בעיקר מסרבים לקבל את גישת החזרה לשגרה שהמדינה מנסה להכתיב להם.

במהלך הפסקת האש שבוע שעבר היו תושבי הדרום היחידים שהתעקשו להצביע על כך ששום דבר לא נגמר, נערכו להקים מחנה אוהלים בגן הוורדים, והבוקר מדווח בוואינט שרבים מהם מסרבים לעזוב את המקלטים הבטוחים שמצאו בצפון ולחזור לחיים המטורפים בין רקטות ומנהרות. חלקם תומכים בהמשך המבצע, חלקם מתנגדים לו, כולם מתחילים להגיד לממשלה שככה אי אפשר עוד.

תושבי הדרום חיים כבר שנים תחת אש. כיפת ברזל שיפרה את חייהם, אבל היא לא תחליף לשקט ולהפסקה מוחלטת של הלחימה. למרות שהמנהרות מעזה לא שימשו עד כה לתקיפה על אזרחים, אין סיבה לחשוב שהן לא תוכלנה לשמש נגדם בעתיד.

זה מה שהופך את סיבוב הלחימה הזה לשונה כל כך מקודמיו. תושבי הדרום דורשים, ובצדק, שיינתן להם ביטחון אחת ולתמיד, לא עד הרקטה הבאה ועד המנהרה הבאה. תושבי עזה דורשים, ובצדק, את הסרת המצור, חידוש הקשר לגדה המערבית, אפשרות לחופש תנועה ולייבוא ולייצוא.

שתי המטרות האלה, המוצדקות מאין כמותן, משלימות אלה את אלה. אפשר וצריך להסיר את המצור עם פיקוח שיבטיח את ביטחון ישראל, ואפשר וצריך לדרוש בתמורה הפסקה מוחלטת של האש על הדרום. לא כסוף הסיפור, אבל כבסיס בונה אמון למשא ומתן המדיני האמיתי שצריך להתקיים לסיום הכיבוש ולשלום.

כמו שנועם אומר, זה לא יבטיח ביטחון מיידי. אפילו סביר להניח שיהיו עוד קורבנות בדרך. אבל בניגוד לדרך המלחמה, שמציעה רק עוד ועוד קורבנות לעד, דרך השלום מציעה אפשרות משמעותית לשינוי, מציעה תקווה.

גם למען תושבי הדרום, זו הדרך בה צריך ללכת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf