"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה
הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד
יותר מחמישה חודשים אחרי שישראל הורתה לכל הפלסטינים בצפון רצועת עזה להתפנות דרומה, נותרו באזור כ-300 אלף איש. רובם גרים בשכונה אחת: שג'אעייה.
השכונה, שממוקמת מזרחית לעיר עזה, היתה מקום מקלט גם עבור פלסטינים רבים שנעקרו מבתיהם בצפון מפחד ההפצצות האוויריות והמתקפה הקרקעית של ישראל. עד דצמבר, שג'אעייה נותרה השכונה היחידה בצפון עזה שהכוחות הישראליים טרם פלשו אליה; במהלך אותו חודש, התנהלו בשכונה כמה מהמתקפות הישראליות האכזריות ביותר שנראו ברצועה כולה.
הפלישה, שהתחילה ב-4 בדצמבר והסתיימה ב-22 בדצמבר, גבתה מחיר כבד מהשכונה, והותירה אותה כמעט בלי דבר שמאפשר חיים. שג'אעייה היום היא זירת הרס נרחב. הבתים הפכו לערימת הריסות, והרחובות חרבים. התשתית הבסיסית – כולל כל צינורות המים של השכונה – אינה מתפקדת, והתושבים מיואשים לגמרי.
הצבא הישראלי לא נסוג לגמרי מהעיר עזה: ניתן לראות עדיין כלי רכב צבאיים בפאתי העיר, ומוצבים ב"פרוזדור נצרים", שמבתר את הרצועה לשניים, לאורך ואדי עזה. מעשית, העיר עזה עדיין תחת מצור, מנותקת משאר הרצועה, והכוחות הישראליים שולטים על הכניסה של הסיוע ההומניטרי המועט שמגיע.
"אני לא יכול לתאר את המצב שלנו עכשיו", אמר נאדר ג'ראדה, בן 33, למגזין 972+, בתסכול בולט. "אנחנו מותשים מרעב. אני רוצה לצעוק שאין לנו אוכל. יש לי שישה ילדים, שישה פיות להאכיל. אתמול הבת שלי בכתה מרעב. אני רוצה לפגוע בעצמי כשאני שומע אותה בוכה. לפני המלחמה, נהגתי לעזור לכולם, להאכיל את כולם, אבל תראה אותנו עכשיו, אנחנו אוכלים חיטה ושעורה לא מעובדים, אפילו אוכל לציפורים – שכמו כל דבר אחר, גם הוא אוזל מהשוק. קילו אחד עולה 35 שקל".
בגלל המחסור בקמח בצפון, וההתקפות החוזרות
"היהודים בורחים מלונדון"? מי יוצר את הפניקה ומדוע
אין ספק שמאז 7 באוקטובר נרשמה עלייה באנטישמיות בבריטניה, אבל הכותרות המבשרות שלונדון הפכה "אזור סכנה" ליהודים הן מוגזמות במכוון. המטרה היתה ונשארה למנוע ביקורת על הכיבוש הישראלי
אם אתם לא-יהודים שחיים בבריטניה ואין לכם יותר מדי מקורות מידע עצמאיים, אתם עלולים לחשוב שיהודים עוזבים בהמוניהם את לונדון עכשיו. זה ללא ספק הרושם שתקבלו מקריאה בעיתונים המרכזיים בשבועות האחרונים.
"החרפה האנטישמית של לונדון", היתה הכותרת שנמרחה ב-5 במרץ על העמוד הראשון של "איבנינג סטנדרד" המחולק חינם, בליווי אזהרה ש"משפחות יהודיות מתכננות לברוח מהבירה על רקע גל גואה של שנאה". "לונדון היא אזור סכנה ליהודים", הכריז העמוד הראשון של העיתון הימני "דיילי טלגרף" שלושה ימים מאוחר יותר. אתר החדשות הליברלי "אינדיפנדנט" הלך רחוק יותר וטען שיהודי בריטניה שוקלים לעזוב לחלוטין את המדינה, משום ש"זה כמו גרמניה הנאצית".
הזעם הקדוש: מצוקת השמאל הישראלי
אין ספק שיש עלייה משמעותית באנטישמיות בבריטניה בחמשת החודשים האחרונים, שהמתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר והמתקפה הישראלית הצבאית המתמשכת בעזה האיצו אותה. חברים, שהנראות היהודית שלהם ניכרת משלי, חוו עלייה בהצקות ובאיומים במהלך חיי היומיום שלהם.
אבל הסיפור כאילו לונדון הפכה "אזור סכנה" ליהודים נבנה ונופח במכוון. במקום שינבע מדאגה כנה לביטחון היהודים, מאחוריו אג'נדה פוליטית: דה לגיטימציה ובלימת הפגנות הענק התומכות בהפסקת אש בעזה, שמילאו את רחובות מרכז לונדון כמעט מדי שבוע בחמשת החודשים האחרונים.
"כוונה רעה"אף שכמה דמויות בולטות בקהילה טענו שהכותרות הסנסציוניות בנוגע ללונדון לא נכונות ומזיקות, התקשורת היהודית הממוסדת וארגונים מרכזיים שתפקידם להילחם באנטישמיות, ממשיכים להדהד אותן. האינטרסים שלהם, למעשה, חופפים לשאיפות של הממשלה השמרנית לדכא את ההתנגדות למסע
תחקיר הצבא על אירוע שיירת הסיוע מעורר יותר שאלות מתשובות
מסקנות התחקיר, שפורסם שמונה ימים אחרי האירוע שבו נהרגו כ-110 פלסטינים, היו זהות למה שנמסר מיד אחריו, ולא התייחסו לראיות שמופיעות בבירור בסרטונים שפרסם הצבא, שבהם נראה לכאורה ירי לכיוון השיירה. ואלה אמורים לחקור את אירועי ה-7 באוקטובר
ב-7 במרץ 2024 (חמישי) פורסם שהצבא התחיל בתחקיר פנימי של אירועי מתקפת חמאס בעוטף עזה ב-7 באוקטובר, ובין השאר, תיבדק הפעילות בפיקוד הדרום.
למחרת, דווח באתר צה"ל שמפקד פיקוד דרום הציג ביום שלישי של אותו שבוע (5 במרץ) לרמטכ"ל את ממצאי התחקיר הפיקודי על אודות האירוע שקרה ב-29 בפברואר לפנות בוקר, עת הוכנסה שיירת האספקה לצפון רצועת עזה. מסקנות התחקיר היו שכוחות הצבא לא ירו אל עבר השיירה עצמה, אלא לעבר כמה חשודים שהתקרבו לכוחות, והיוו עליהם איום.
תחקיר שיירת הסיוע מעורר שתי תהיות מהותיות. ראשית, מדוע הועברו תוצאותיו לתקשורת שלושה ימים אחרי שהוצגו לרמטכ"ל; ושנית, מה הואילו מתחקרים בתחקורם, אם לא נמצא הבדל מהותי בין הממצאים שהוצגו חמישה ימים אחרי האירוע למה שנטען באתר הצבא ביום האירוע עצמו: "כוח צה"ל שאבטח בנקודה, חולף על פני ההמון, עם הטנקים, מתרחק ומבצע ירי רק כאשר ההמון נע לעברו באופן שסיכן אותו".
>> עדי ראייה: הצבא הישראלי פתח בירי על ההמון ליד משאיות הסיוע
בדיווח הראשון, שפורסם באתר הצבא, בשעה 13:07, כשמונה וחצי שעות אחרי האירוע, נמסר: "במהלך הכנסת משאיות סיוע הומניטרי לפנות בוקר לצפון רצועת עזה, התפתחה התקהלות אלימה של תושבים עזתים סביב המשאיות, שבזזו את הציוד שהגיע. במהלך ההתקהלות נפגעו עשרות עזתים כתוצאה מדוחק ודריסה. פרטי האירוע בבדיקה".
שעה לאחר מכן, בשעה 14:08, הועלה סרטון, שאורכו דקה ו-48 שניות, שבו "תיעוד אווירי של המבצע להכנסת
קואליציה של אינטרסים הופכת את המלחמה לשגרה
ממערכת הביטחון ובכירי הצבא, עבור בנתניהו ושותפיו הפוליטיים וכלה בממשל האמריקאי, גורמים רבים שותפים לשימור המלחמה. השמאל הציוני והמרכז הפוליטי לא רוצים ולא יכולים להציע חלופה, אבל ישנם שחקנים אחרים שיכולים להפר את המשוואה
המלחמה היתה לשגרה. רוב הישראלים למדו לחיות איתה. היא לא נוחה, הם חושבים, אך אין ברירה. לא שותפים לשגרה החדשה מי שנפגעו, ועדיין נפגעים, ממנה: משפחות החללים, הפצועים והמפונים. וכמובן כל הפלסטינים. אין פלסטיני/ת שישראל לא פגעה בו או בה במהלך מהמלחמה. הנפגעים נאבקים נגד השגרה החדשה, הם רואים אותה כהפרעה קשה ולא כמצב נורמלי, אבל הצלחתם מוגבלת. ההפגנות למען עסקת חילופי שבויים לא מגיעות לממדים שהגיעו אליהן ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, או נגד השחיתות של נתניהו. אולי אפילו לא לממדים שהגיעו אליהן ההפגנות נגד יוקר המחייה.
>> הציבור בדיכאון, אז למה הימין באופוריה?
השגרה החדשה לא נחתה מהחלל החיצון. ייצרו אותה מי שמעוניינים בה, כל גורם וסיבותיו. שר הביטחון וראשי הצבא הבינו שאי אפשר להחזיק את יחידות המילואים לאורך זמן ללא הפוגה, ואי אפשר להתעלם מהנזקים המדיניים לישראל שהמלחמה במלוא היקפה גרמה. ראשי הצבא גם מבינים שכל עוד המלחמה נמשכת, אין עליהם לחץ לשאת באחריות אישית למחדל הכבד של 7 באוקטובר. אם הם ישיגו במלחמה כמה הישגים, אולי ישתפר המאזן האישי שלהם בהיסטוריה. הם מדברים על מלחמה שתימשך שנים.
הוא הדין ביחס לנתניהו. הפיכת המלחמה לשגרה משאירה אותו בראשות הממשלה והופכת את המשפט המתנהל נגדו לאפיזודה. עבור שותפיו הקואליציוניים, השגרה החדשה היא ברכה. הציונות הדתית לגווניה רואה במלחמה דרך חיים. ביסוס עליונות יהודית והבסת הלאומיות הפלסטינית יושגו רק במלחמה. הלאומיות הישראלית שלהם אינה לאומיות של עם ככל העמים, אלא של עם נבחר. כאן פוגשים אותם החרדים. דרך התפיסה הדתית של עם נבחר, הם מתחברים ללאומנות