נכבה
. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)
"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"
שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי
חברתי העזתית ואני: נכבה משני עברי הגדר
"הייתי צריך לראות בעצמי": מסע לתיעוד הכפרים שנחרבו ב-1948
"מולדת משותפת": החלופה היהודית שהציונות דחתה
הדור שזוכר והדור שלא מוכן לשכוח. שיחות עם שני פליטים מא-דאמון
המשטרה מנעה צעדת שיבה אחת, אז במקומה נערכו עשרות צעדות
"העצים של מגדל העמק צמחו על ההריסות של בתינו באל-מג'ידל"
