המחיר האמיתי של "מעשה הקונדס": חיפושים, מחסומים ומעצרים של פלסטינים

מאז נמצא הצעיר הקונדסון שהחליט לביים את חטיפתו ולגרום למדינה שלמה להתכונן נפשית למלחמה נוספת כולם כועסים. אלו שהתפללו קודם לכן לכך שימצא בחיים מאחלים לו כעת מיתות מסוגים שונים. הסיבה: בזבוז המשאבים העצום והכספים שמגיעים מהמיסים של כולנו. יש גם המרחיבים עד כעס על הסכנה שהוא העמיד בה את חיילי הצבא.

בתוך כך נמחקה העובדה ש"מעשה הקונדס" הרומנטי הוביל לתגובה האינסטנקטיבית והאלימה הרגילה של הצבא. בכלי התקשורת לא תראו כותרות על המוני האנשים שנענשו אתמול קולקטיבית, שוב, והיו קורבן לחיפושים, אלימות, מחסומים, מעצרים והפחדות. כי הם פלסטינים. כי המטרה מקדשת את האמצעים. והם רגילים. ומה זה כבר משנה. ובסך הכל – מגיע להם.

בזמנים כאלה, כמו בזמן מבצע "שובו אחים" בו פתח צה"ל לאחר הרצח של שלושת הנערים הישראלים בגוש עציון תוך כדי הונאת הציבור כי הם חטופים, אני לא יכולה שלא להיזכר באותו יום נורא של הרצח בבר נוער. פשע שנאה ואירוע טרור לכל דבר במהלכו נכנס אדם למקום בו שוהים נערות ונערים ויורה בהם רק בשל היותם להטב"קים. ונמלט.

לפי אמות המידה המוחלות בשטחים הכבושים, באותו הרגע שבו הגיע המידע לכוחות הביטחון היה אמור להיות מוטל סגר מוחלט על תל אביב, וכוחות מיוחדים היו אמורים לעבור בית בית, לפרוץ בנשקים שלופים, להרוס חפצים, לעצור כל מי שבא ליד. אבל זה לא קרה. אף אחד לא חשב להעניש קולקטיבית את כל תושבי העיר ללא הפסקה. ובצדק. זה בלתי נתפס להגיב על פשע של אחד או אחדים בתקיפה של אוכלוסיה שלמה, רק כי היא מסוג מסוים או נמצאת במקום מסוים.

האם מישהו בישראל יחשוב להתנצל בפני תושבי בית ענון והכפרים הסמוכים שהותקפו על לא עוול בכפם אתמול? כנראה שלא.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> יומיים אחרי השבעת הכנסת: חיילים עצרו חברת פרלמנט פלסטינית בביתה