שלטי מחאה על אתרי בנייה בירושלים: "כאן יש לבנות דיור ציבורי"

מאת:
השאירו תגובה
א א א

קבוצת "המעברה" למען דיור ציבורי יצאה הערב (ראשון) לפעולת קישוט באתרי בנייה ברחבי העיר ירושלים. הפעילים והפעילות תלו על המודעות שמפרסמות את המבנים פוסטרים ומדבקות שעליהם כתוב "בתים לא רק לעשירים – קורת גג לכל אדם – כאן יש לבנות דיור ציבורי".

"לא יתכן שבעיר הכי ענייה בישראל בונים רק דירות יוקרה ולא דירות דיור ציבורי או דירות למשפחות חד הוריות או קטנות", אומרת אתי חן, פעילת המעברה. "זה מגוחך, הרי מי שיכול לאפשר לעצמו לקנות את הדירות האלה הם בעיקר אנשים מחו"ל, שגם ככה ישאירו את הדירה ריקה ברוב השנה, או זוגות שיהיו משועבדים לבנק כל חייהם. יצאנו לפעולה היום כדי להעביר מסר חד משמעי למשרד השיכון ולעיריית ירושלים שאנחנו, השכבות המוחלשות, לא נשב בשקט ושהגיע הזמן להתייחס גם אלינו. לכל אדם מגיעה קורת גג".

עוברי אורח שראו את הפעילים תולים את הפוסטרים הביעו שמחה ותמיכה בפעולה.

> אם חד הורית ובנה החייל בסכנת פינוי מביתם בירושלים

פעולת קישוט של קובצת המעברה בירושלים למען דיור ציבורי (מיכאל סולסברי-כורך)

פעולת קישוט של קובצת המעברה בירושלים למען דיור ציבורי (מיכאל סולסברי-כורך)

פעולת קישוט של קובצת המעברה בירושלים למען דיור ציבורי (מיכאל סולסברי-כורך)

פעולת קישוט של קובצת המעברה בירושלים למען דיור ציבורי (מיכאל סולסברי-כורך)

 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf