להתעורר מהר ולהקשיב לקולות הפלסטינים אזרחי ישראל

משהו קורה פה בחצי השנה האחרונה. מאז ומתמיד החברה היהודית לא הייתה קשובה למחאה של פלסטינים אזרחי ישראל, או סתם לצרכים הבסיסיים והיום-יומיים שלהם, אבל בחצי השנה האחרונה המצב נהיה אקוטי. כתבו את זה פה והתריעו גם אלמה ביבלש וגם רון גרליץ בתחית יולי.

הבוקר (שישי) מתפרסמת ב"הארץ" כתבה חשובה של רועי צ'יקי ארד, בה גם פלסטינים אזרחים מי שניסו ומנסים להלחם על חיים משותפים מספרים על האכזבה שלהם מהגזענות הגלויה והסמויה שהם נתקלים בה פעם אחר פעם. מהחקיקה, דרך הקללות, ועד החברים שיום אחד מבלים יחד ויום אחרי זה לובשים מדים והולכים לשרת את המשטר הצבאי בשטחים.

בכתבה אחרת באותו גיליון, ג'קי חורי עוסק ביוזמה לריצה ברשימה משותפת (או שתיים) לחד"ש, בל"ד ורע"מ-תע"ל. בין היתר מופיעה שם אמירתו של ד"ר ניהאד עלי, ממכללה האקדמית גליל מערבי ומאוניברסיטת חיפה, שאומר כאם חוק הלאום היה עובר "הייתה יוצאת קריאה ברורה, כולל ממני, להחרים את הבחירות. אי אפשר להשתתף בבחירות במדינה שקובעת בחוק יסוד מי אזרח סוג א' ומי סוג ב'".

כל אזרח יהודי בישראל צריך לקרוא את האמירות האלה של ד"ר עלי ושל המרואיינים כתבתו של צ'יקי ארד. לקרוא ולהבין כמה קרובים אנחנו לקריסה מוחלטת של הניסיון לגשר על פערים ולבנות חברה משותפת בכלים פרלמנטריים וחוץ פרלמנטריים. להבין שההחלטה אם בל"ד יוכלו לרוץ בבחירות, מה יעלה בגורלה של חנין זועבי, העלאת אחוז החסימה, יוזמות כמו חוק הלאום, הירי בכפר כנא ועוד – הן לא רק שאלות טכניות קטנות אלא נקודות של שבר ומשבר. אלה דברים שחייבים להביא בחשבון כשהולכים לקלפי ב-17 למרץ.

> ההתקפה על ערבים היא תגובת נגד דווקא להשתלבותם בחברה