מאות השתתפו בעצרת לזכרה של מאיה-גאיה (ורד) לב בתל אביב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כשלוש מאות נשים וגברים השתתפו אתמול (שבת) בעצרת לזכרה של מאיה-גאיה (ורד) לב שהתקיימה בשדרות בן ציון בתל אביב. בעצרת נאמו, בין השאר, נפגעות תקיפה מינית והודלקו נרות לזכרה של לב.

לב ניהלה מאבק ארוך שנים מול אביה ואחיה שלטענתה התעללו בה מינית, ומול אמה ששתקה. לפני כארבע שנים, סגרה פרקליטות המדינה את התיק בטענת חוסר ראיות מספקות. המשפחה הכחישה את הטענות.

ב-30 בנובמבר 2014, שמה מאיה-גאיה (ורד) לב קץ לחייה.

"נמאס לי להיות החמור של הפרקליטות, של החברה, של המשפחה שלי", אמרה מאיה-גאיה (ורד) לב, בשיחה עם עורכת הדין רלי גוטמן מהפרקליטות אחרי שגילתה שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק.

בעקבות התאבדותה של מאיה גאיה מתחיל בימים אלה קמפיין שדורש משפט צדק לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, עצומה שפורסמה השבוע קוראת לפתיחה מחדש של התיק.

> המורשת של ורד לב: משפט צדק עם נפגעי ונפגעות תקיפה מינית

משתתפות בעצרת לזכרה של מאיה-גאיה (ורד) לב בשדרות בן ציון בתל אביב.  (קרן מנור/אקטיבסטילס)

משתתפות בעצרת לזכרה של מאיה-גאיה (ורד) לב בשדרות בן ציון בתל אביב. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

משתתפות בעצרת לזכרה של ורד מאיה-גאיה לב בשדרות בן ציון בתל אביב.  (קרן מנור/אקטיבסטילס)

משתתפות בעצרת לזכרה של מאיה-גאיה (ורד) לב בשדרות בן ציון בתל אביב. (קרן מנור/אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

. כשמדברים על 59 שנים לכיבוש השטחים הפלסטיניים, צריך לדבר גם על 78 שנים לנכבה. כרזה של מרצ במלאת 48 שנים לכיבוש, 8 ביוני 2015 (צילום: הדס פארוש / פלאש90)

"תגיד, למה השמאל הישראלי מדבר על 67' ואף פעם לא על 48'?"

שאלה אגבית ששאל אותי חבר פלסטיני לפני 20 שנה שיגרה אותי למסע שהוביל אותי אל מחוץ לציונות. בתוך ההכחשה העמוקה שבה חי רוב מוחלט של היהודים בישראל, המעבר הזה הוא כמעט בבחינת נס, אבל הוא אפשרי. תובנות מ-25 שנים של אקטיביזם פוליטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf