חבריי במילואים, באיזה קטע אתם נכנסים לעזה?
מאז אתמול בלילה לא יוצאים לי מהראש חבריי שבמילואים. חברים קרובים. טובים. יקרים. אנשים שאני אוהב ומעריך מאוד-מאוד. אנשים שכבר שבוע מעלים תמונות של שעמום או תרגילים או קפה, וצוחקים על זה שאין מים חמים במקלחות, ודברים רגילים כאלה של מילואים.
ופתאום בלילה, הודעה: הם נכנסים לעזה. פתאום כל ההווי הזה, הצחוקים שבין רקטות שנופלות לידם מצד אחד לבין טילים שטייסים מפילים על עזה מצדם השני, פתאום כל זה הופך למציאות מזוויעה. הם נכנסים לעזה.
והאמת? אני לא מבין אותם. בחיי שלא. נכון שיש חוק וחובה וכאלה. ואני יודע שמילואימניקים מרגישים מחוייבים לחברים שלהם, ליחידה. בסדר. את זה אני מבין, ומזדהה. גם אני לא פעם הייתי עם חברים ועשיתי דברים שלא בהכרח בא לי או התאימו לי – בשבילם. אבל עכשיו הם נכנסים לעזה, הם עומדים להיות במצב שבו הם עשויים להרוג אנשים, להחריב לאנשים את החיים, וחשוב לא פחות – הם מסכנים את החיים של עצמם. ובשביל מה? רק בשביל החברים, או שהם באמת מאמינים בזה?
למה הם? אתם. גוף שני. חברים שבעזה. מה אתם עושים שם? אתם באמת-באמת מאמינים שזה מה שצריך עכשיו? שאחרי שבוע של כתישה אווירית, שבמציאות שבה יש כיפת ברזל, ויש מצב להפסקת אש (שהרי תגיע ממילא אם לא עוד יומיים אז עוד שבוע ומשהו), ותחת ממשלה (ממשלות) שלא שמה (שמות) זין עליכם ביום-יום בין אם זה בסדר העדיפויות החברתי ובין אם זה בכך שהיא נמנעת סדרתית מלקדם שלום בר קיימא (כפי שגם אתם יודעים ואומרים ומתלוננים ומוחים ביום-יום) – עם כל זה, מה שנכון עכשיו זה להכנס לשם? זה מספיק נכון וחשוב, בעיניכם, בשביל לסכן את החיים של אחרים, ושלכם? אתם שיש לכם הורים, ובנות זוג, וילדים שנולדו לאחרונה. באמת אני שואל: באיזה קטע אתם נכנסים לעזה? למה?
מכל מקום, אם אתם כבר שם, בבקשה תזהרו. תזהרו לא לפגוע, ולא להפגע. אני כבר מתגעגע. ואם יש לכם זמן, איכשהו, בבקשה תקראו גם את שני הפוסטים האלה שאני מדביק כאן. כי אפשר גם אחרת.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
