newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה אישה עניה צריכה להתלבט אם לעשות עוד ילד כדי לקבל דיור?!

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: מיכל ורשבסקי

"לעשות הפלה או להשאיר את הילד"?
כך שאלה אותי מ. ממגדל העמק.
"אני עניה, אני בהריון, יש לי כבר תינוק בן שנה, אבל אמרו לי, שאם אביא את הילד הזה אקבל דירה. אבל אני לא רוצה להיות יותר עניה. אני לא רוצה עוד ילד, אני לא יודעת מה לעשות, מה את אומרת?".
היא שואלת, ואני רואה חושך והזעם עולה בי. זעם על המדינה שמובילה נשים למקום הנורא הזה – להשאיר אותן בעוני, להגיד להם תביאו ילדים, אחרת לא תקבלו סיוע בדיור – ואז להאשים אותן שהן מביאות יותר מדי ילדים. זו המדינה שקבעה את הקריטריונים הארורים לדיור ציבורי: אם את עניה ואין לך מה לאכול ויש לך ילד או שניים, את לא זכאית לדירה, אבל אם יהיו לך 3 ילדים – אז תהיי זכאית. וגם אם תהיי זכאית, ועכשיו עם עוד ילדים – תהיה לך דירה בדיור הציבורי? תחכי שנים ושנים ,לפעמים עד שהילדים יגדלו ותאבדי את הזכאות.

> רוצה דיור ציבורי? תעשי עוד ילד

קל לפקידים ולפקידות להגיד תביאי עוד ילד, אולי אז תקבלי דירה – כי דירות אין, ואפשר לנפנף בקריטריונים. ומאחורי הפקידים – המדינה: המדינה דוחפת נשים להביא עוד ועוד ילדים לעולם כדי לקבל דיור, שהוא זכותן – והמדינה דוחפת אותן עמוק יותר אל תוך העוני בלי סיכוי לצאת. מדינה כולאת נשים בתוך העוני – והמדינה ורוצה ילדים, הרבה ילדים, למלחמות מיותרות.

אף אישה ענייה לא צריכה להתלבט אם לעשות ילד כדי לקבל דיור. על זה המאבק על הדיור הציבורי. אלה לא סתם מילים: דיור ציבורי, שינוי קריטריונים, בניית דיור ציבורי. מאחורי המילים האלה יש חיים שלמים של אנשים, נשים, ילדים שלא רוצים לחיות בעוני אלא תחת קורת גג בטוחה וראויה.

פעילות דיור ציבורי מפוצצות כנס של "הבית היהודי" (צילום: מי-טל כהן)

פעילות דיור ציבורי מפוצצות כנס של "הבית היהודי" (באדיבות צוות דיור ציבורי)

מיכל ורשבסקי פעילת צוות דיור ציבורי- התחברות תראבוט.

> נולדתי עניה ואשאר עניה, אך על זכותי לבית לא אוותר

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf