חקלאים פלסטינים שבתו במחסום פלמיה במחאה על שעות פתיחת המחסום

כותבת אורחת: רחל אפק

אתמול, שבת, הגיעה בקשה מפלסטיני שנגיע הבוקר למחסום פלמיה בקרבת כוכב יאיר, כיוון שבכוונתם לפתוח בשביתה.

הדרישה שלהם, אותה ניסו להעביר בדרכים שונות לצבא, לא נענית, והם בוחרים כמוצא נוסף לפתוח בשביתה שאולי תגרום לצבא להתייחס: השער הזה נפתח לבעלי אדמות מהסביבה (פלמה, כפר ג'ימל ואחרים) כדי לאפשר להם לצאת לאדמתם בשעה 5:30 בבוקר, ושוב בצהרים 12:40 וכן ב-17:30 אחה"צ. לטענתם, שעת הפתיחה האחרונה מאוחרת מדי. הם יושבים שעה וחצי בחום, בין יתושים, ומחכים. זמן מבוזבז שאינו דרוש לצרכי עבודה ומקצר את משך הזמן בו יוכלו להיות בבית. רצון בסיסי להשפיע על סדר יומם. להיות אחראים לניהול זמנם.

הגענו למחסום צביה שפירא, אנלין קיש ואני, ופגשנו את א' וחקלאים נוספים. סך הכל היו במקום כ-80 איש. ההתכוננות נעשתה בשקט וללא כרזות ושלטים. אנשים התגודדו וחיכו לבוא החיילים ולפתיחת השער. רכב צבאי, זה שעושה את בדיקת הצירים, כבר היה במקום. באחור מסויים הופיע הרכב של המשטרה הצבאית שהביא את החיילים שמבצעים את הבידוק.

באותו זמן הגיעו גם חקלאים ופועלים נוספים שלא ידעו או לא רצו להיענות לבקשות להשתתף בשביתה, והתנהל ויכוח בין הצדדים. מארגן השביתה אמר להם "רוצים לעבור, תעברו". וכך היה.

כאשר נפתח השער עברו בין 20-30 איש, והשאר נשארו בצדה המזרחי של הגדר.

> על כסא גלגלים, בשרב הכבד, מול מחסום קלנדיה

בסוף המעבר החיילים נענו לבקשת מנהל השביתה והקשיבו לטענותיו, ולאחר מכן התפנו להשיג את הקהל לאחור, וגם נטפלו אלינו ודרשו שנפסיק לצלם ושנלך לאחור. הם עשו זאת בצעקות, בגסות ובאופן שהכריח אותנו לא לבצע את הנאמר.

לפני שחזרנו לגזרה המותרת (מאחורי הגדר), נסוגו החיילים לרכבם. סגרו את השער ונעלמו.

בהמשך, מאחר והאמונה של הפלסטינים באפשרות שהחייל ששמע את הטענות יעשה משהו עם המידע היתה פחות מרופפת, הם בקשו שנתקשר למת"ק באייל. קשרנו בין הקצין התורן שם לבין מנהל השביתה לשיחה ארוכה שבסופה הבטיח הקצין שהם ידונו בכך ועוד השבוע יתנו תשובה.
רשמנו לעצמנו להתקשר ב-8.5.

רחל אפק היא פעילה בארגון מחסום-ווטש.

> על המשטרה לחשוף את תיעוד הריגת האחים בקלנדיה