בכלא מעשיהו אם לא היה לך כסף לאוכל היית צריך לעבוד בשביל אסירים אחרים
הבוקר התפרסמה כתבה של יניב קובוביץ ב"הארץ" שעוסקת ברעב של האסירים בכלא חרמון.
אני זוכר את המנות האלה שקיבלנו כאסירים. כשנותנים לך חמישה זיתים או מלפפון אחד וזה כל הירקות לארוחה. כשנותנים לך לחם בכמויות רק כדי שלא תגיד שאתה רעב.
בכלא מעשיהו, שם ישבתי כמה חודשים אחרי שסירבתי להתגייס, הדרך להתמודד עם הרעב והמנות המחפירות של המטבח הייתה לבשל לעצמנו – אבל את זה יכול לעשות רק מי שיש לו כסף לקנות מוצרים בקנטינה (במחירים מופקעים), להביא ציוד בישול מהבית.
מי שלא היה לו כסף היה צריך לעבוד בשביל אסירים אחרים כדי שיתנו לו אוכל, או פשוט לאכול מלא לחם.
(אגב, ספציפית את הבעיה של הירקות לא ניתן היה לפתור גם דרך הקנטינה. שם לא מכרו ירקות. היית יכול לקבל מלפפון בבוקר ומלפפון בערב כל יום. או מלפפון וזיתים. וזהו. ואלה היו הירקות שלך. והיית מתפלל יום אחד לקבל עגבניה, שלא לדבר על בצל – שהיה תמיד חלום בלתי מושג. כמה עצוב שאנשים צריכים לחלום על בצל).
בכלא חרמון אפילו לא נותנים לאסירים להכין אוכל לבד, והם צריכים להסתפק במנות העלובות של הכלא.
זהו פשע של המדינה נגד חלק מהאנשים החלשים ביותר בחברה. אבל מי שאחראים על הפשע הזה לעולם לא יישבו בכלא
> עלייה ניכרת במעצרי קטינים פלסטינים: נפתח אגף נוער חדש בכלא גבעון
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
