newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פי אלף מראה שחורה: איך עיתונאים פספסו את ההצלחה של טראמפ

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: הגר שיזף

בבוקר שאחרי הבחירות בארה"ב עיתונאים בכל העולם דופקים את המצח שלהם במסך המחשב (סליחה, התכוונתי מק-בוק) ולא מבינים איך כל הפיד שלהם – בו גם האמא והחברה ממישיגן הצביעו הילרי – שיקר.

כמו בפרק של פי אלף יותר מראה שחורה, הבחירות האלה מזכירות לנו שכשעושים תקשורת בפייסבוק מקבלים בסופו של יום חדשות שנבחרו במיוחד בשבילך, תוכן במיוחד בשבילך ופרסומות במיוחד בשבילך. זה כמובן לא משקף את לופ מאמרי הדעה, הסטטיסטיקות, ההוכחות והתוכחות שהרפובליקני שיושב לידך נחשף אליהם. ראו למשל (בתמונה ובלינק) איך נראה פיד "שמרני" מול פיד "ליברלי" הבוקר בארה"ב, לפי אתר וול סטריט ג'ורנל. בזמנים שבהם כל התוכן שלנו מותאם ומוזמן, איזה תפקיד יותר חשוב יכול להיות לתקשורת מאשר לצאת החוצה ולתת הצצה למה שאנשים שלא נמצאים בפיד שלנו חושבים?

הבחירות האמריקאיות היו שעת השיא של התקשורת-במעגל-סגור שהיא הפייסבוק, על שלל ארגוני החדשות שקמו לאורך השנתיים האחרונות. לא רק שהארגונים האלה (שאני עובדת באחד מהם) התמקצעו, שיפצו ועשו פוליש לשפה הגרפית שלהם כך שתתאים לפייסבוק, הם גם מתנהגים כמו האלגוריתם של פייסבוק עצמו. זה כמו לקרוא שוב את אותו מאמר הדעה בפעם האלף בגרסאות מעט שונות, באופן שבו המעגל מתרחב אולי עוד קצת, כל זווית חדשה מביאה לנקודת השקה פוטנציאלית נוספת, אבל ממשיך לחוג סביב עצמו כך שסך הנתונים שלך, הלייקים שלך, המיקום שלך והחברים המשותפים שלך ימשיכו להיות הדברים הדומיננטיים ביותר.

המציאות הזו יותר חזקה ממאמר מערכת בניו יורק טיימס ומשפיעה יותר על תפישת מציאות שגויה מאשר שידור בלופים של פוקס ניוז, בגלל אשליית האורגניות שהיא נותנת לנו.

והדבר המתסכל באמת זה שגם הבוקר, כל כך הרבה מכלי התקשורת האלה ימשיכו להפיק ממים וסרטונים שאולי יספקו לקהל שלהם מזור במובן הרגשי (ולמרות שדמוקרטים נוטים לטעון שמצביעי טראמפ הם דווקא המונעים מרגש, כשמסתכלים על התנהלות של כלי תקשורת ליברלים ופרוגרסיבים רואים שההפך הוא הנכון), אבל לא יעשו את התפקיד האמיתי שלהם: שיקוף המציאות.

הגר שיזף היא עיתונאית

> כולנו הפסדנו הלילה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf