newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שנה לצוק איתן, תמונה ביום: ילד בן ארבע נקבר בקיבוץ

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בני משפחתו וקרוביו של הילד דניאל טרגרמן, בן 4 במותו, מתאבלים במהלך הלווייתו ב-24 באוגוסט 2014, ישראל. דניאל טרגרמן שנהרג מפגיעת פצמ"ר בקיבוץ נחל עוז היה ההרוג הישראלי הראשון מאז קריסתה של הפסקת האש בין ישראל לחמאס. (אורן זיו/אקטיבסטילס)

***

51 ימים נמשכה המתקפה על עזה, "צוק איתן", שהחלה ב-8 ביולי 2014.

רוב הצילומים שאנחנו מציגים כאן, והצגנו בזמן אמת ב"שיחה מקומית" ובמגזין 972+ באנגלית, לא הגיעו אל צרכני החדשות בישראל. התקשורת הישראלית, נטולת גישה ישירה או מקורות בעזה, התעלמה ברובה מההרס וההרג הרב ברצועה, ולהרוגים הפלסטינים לא היו שמות, לא היו פנים וסיפורים.

מעל אלפיים קורבנות גבתה המלחמה בעזה, רובם המכריע היו אזרחים חפים מפשע, ו-72 ישראלים נהרגו, מתוכם 67 חיילים.

במהלך המתקפה חברות וחברי קולקטיב אקטיבסטילס תיעדו באופן יומיומי את שהתרחש באותה תקופה בעזה, בישראל ובגדה המערבית.

שנה אחרי, כאשר עשרות אלפים בעזה עדיין חיים ללא קורת גג, ואלפי פצועים עדיין מחכים לשיקום, אנחנו מקווים להזכיר מה קרה בקיץ שעבר, דרך עדשת המצלמה שלנו.

עריכת תמונות: קרן מנור/אקטיבסטילס

> איך אמא וארבעה ילדים מתים לא מעניינים את התקשורת הישראלית

בתמונה: תמונות של חמישה בני משפחת ג'ודה מוצגות בגינה בה נהרגו: האם ראוויה (43) וילדיה (שורה שנייה משמאל לימין), תנזים (14), רגד (12), אוסמה (6), ומוחמד עיסאם ג'ודה (8). התקיפה אירעה ב -24 באוגוסט 2014, כשטיל נורה ממזל"ט ישירות על המשפחה ששהתה בגינת ביתם עקב החום הכבד. אב המשפחה ושניים מילדיו שרדו את ההפצצה. ג'בליה, עזה. התמונה צולמה ב-19 במרץ 2015 כחלק מפרוייקט #ObliteratedFamilies . (אן פאק/אקטיבסטילס)

תמונות של חמישה בני משפחת ג'ודה מוצגות בגינה בה נהרגו: האם ראוויה (43) וילדיה (שורה שנייה משמאל לימין), תנזים (14), רגד (12), אוסמה (6), ומוחמד עיסאם ג'ודה (8). התקיפה אירעה ב -24 באוגוסט 2014, כשטיל נורה ממזל"ט ישירות על המשפחה ששהתה בגינת ביתם עקב החום הכבד. אב המשפחה ושניים מילדיו שרדו את ההפצצה. ג'בליה, עזה. התמונה צולמה ב-19 במרץ 2015 כחלק מפרוייקט #ObliteratedFamilies . (אן פאק/אקטיבסטילס)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf