ציוצי עזה: היחיד ששורד בלא פגע הוא חתול

מוחמד סולימאן הוא סטודנט בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון ותושב עזה. בימים האחרונים הפך ערוץ הטוויטר שלו לסדרה של מברקים קצרים ונוקבים המתארים את חוויית החיים בצל מבצע "צוק איתן". כל דיווח הוא שורה אחת – גלויה מחרידה וחדה להכאיב – שנקראת כמו כתבה שלמה. דימי ריידר ליקט ותרגם כמה מהם:

בחדר בבית חולים, אבא ממרר בבכי מעל גופת בנו התינוק. הוא מחזיק אותו בידיו וצועק: תתעורר, קניתי לך צעצוע.

אני מדליק את הטלוויזיה. אני שומע רופא מספר איך ילד פצוע התחנן שיפסיק לטפל בו ויטפל באחיו התינוק במקום.

אני שוכב במיטה. הזמזמום מתגבר. אני שומע סירנות של אמבולנסים. אני קם. הסירנות מתגברות וכך גם נשימותיה של אשתי, לילה.

הפיצוץ הגיע. מהר ממה שחשבתי. ניסיון מלחמות מאפשר לך לצפות גם לפיצוץ שני. אני מושיט את ידי לאישתי, והיא לוקחת אותה בידה.

מטוס יורה שני טילים אל תוך בית אזרחי. הבית הופך לערימת אבנים. חמישה נהרגים במקום. 18 פצועים. היחיד ששורד בלא פגע הוא חתול.

אני מתעורר. אני שומע מטוסי קרב באוויר. אני מדליק את הרדיו. שירים פטריוטיים רועמים ממנו. מספר ההרוגים עלה. בלב כבד, אני נושא תפילה.

מרים, בת 8, שיחקה בחצר האחורית של ביתה. טיל ישראלי פגע בחצר. רסיסים פגעו בראשה. היא גוססת.

שאהד, בת 9, נהרגה בהפצצה שכיוונה אל מכונית של העירייה. אחותה סאלווה, בת 10, נפצעה אנושות. הן סתם חלפו בסביבה.

ההפצצה הישראלית של עזה דומה לריסוק הגרמני את ברזיל בחצי הגמר. תחשבו על האלימות הפלסטינית בתור הגול האחד ההוא של ברזיל.

לא יודע מה קשה יותר לשאת, פיצוץ לא רחוק ממני או המשפט 'אלימות משני צדי הסכסוך'.

אני יושב ליד החלון, ליד אשתי שסוף סוף נרדמה. אני שומע מל"טים מזמזמים מעל ראשי, מתערבבים עם ציוצי הציפורים. אני מחכה לפיצוץ.

> הסלמה בדרום: כל הסיפור והפרשנות